מאת:

התפרסם בתאריך:

02/05/2016

קשיים עם כיבוד הורים ושמירת הלשון

שאלה מקטגוריה:

לפני מספר שנים התחלתי להתחזק בשמירת שבת,השתדלות לשמירת לשון רע אבל מוצאת את עצמי תקועה לא מצליחה לעלות עוד ולהיפך נופלת כל פעם מחדש.השאלה שלי היא כזו הרי בימינו היום אין לנו בת קול או בית מקדש או משהו גדול הכל בעצם נסתר ואנחנו בשר דם.אני מאוד אוהבת צדק וזה אומר כשאין צדק אני מדברת על הנושא ואז יוצא שאני עוברת על איסור רכילות.בעבודה אני רואה איך בעצם אנשים לא מקצועיים מקבלים את "כל הכבוד" כשאחרים עושים את העבודה.כל מיני דברים מרגיזים,אנשים שמשקרים ואני לא יכולה להשאיר בבטן ואני מספרת.הבנתי שזה לא בסדר מה שאני עושה.אני מנסה לשמור את הפה אבל קשה לי וכשאני קוראת את ההלכות כדי להתחזק יוצא שאני יותר מפחדת כי בעצם אני לא משתלטת.דוגמה נוספת זה כיבוד הורים:אני ואחותי פגועות מאוד בלשון המעטה נפשית רגשית מהחסכים שהיו בבית אני בעצמי סובלת נפשית ואני יודעת שאמא לא עשתה כלום בכוונה אבל היא אשה קשה מאוד קשה לי לכבד אותה אפילו בהתייחסות מינימלית.האמת שאני לא מתגעגעת להורים שלי אף פעם ואין לי חשק להתאמץ עבורם. כשאני פוגשת אותם יש תמיד וויכוח ולא חסר על מה.אז יוצא שאני לא מקיימת כיבוד הורים. קראתי בהרבה מקומות והבנתי שגם הורים שהתעללו נפשית גם אותם צריך לכבד ולדאוג להם. אז בעצם איפה אני מקיימת את חיי בשמחה?איפה מישהו מבין אותי שיש לי רגשות יש לי חסכים נפשיים קשים מאוד קשה לי לקיים את ציווי התורה .אני מבינה שאני בשר ודם ואני לא מצליחה להתגבר ואני באמת מנסה אבל כשאני לא מצליחה אני נכנסת לחרדות קשות(שזה חלק נוסף בבעיה הנפשית שלי) שבעצם מייאשות אותי רוחנית.אני יכולה לכתוב הרבה דוגמאות אבל ברוב התשובות שאני קוראת בפורומים מסויימים יוצא שתמיד אני הבשר ודם הזה צריך להתעלות על עצמו קשה לי .הרצאות מפחידות אותי,כי אם אני לא אעשה מה שאומרים שוב נפלתי.מה כן יכול לשכנע אותי?

תשובה:

שלום לך אישה יקרה וצדיקה.

אני מתפעלת מאד מעוצמת הרצון שלך לעשות את הטוב והישר, הרצון הטוב שלך לעשות צדק ויושר והרצון הכנה ואמיתי שלך להיות בת טובה.

שקראתי את השאלה שלך עלו לי כמה מחשבות ואני רוצה לשתף אותך בהם. לאורך כל השאלה אני חשה שבעצם בתוכך יש רגשות קשים מאד, וחלקם הגדול נשמעים לגיטימיים מאד, העוולות בעבודה, היחס הקשה של ההורים וכו'. אני חושבת שבאופן כללי את צריכה לקבל את האמת כפי שהיא. זה לא את בעלת הלשון הרע, אלה שאכן יש דברים קשים סביבך וחלק מהתמודדות הטובה! והרצויה! היא לדבר על כך. חז"ל כתבו "דאגה בלב איש ישיחנה" כלומר שיש לאדם דאגה או צער הוא אמור לשוחח ולדבר על כך. זה הדרך הנכונה.  זה שאת יורדת על עצמך וכועסת על עצמך שאת כל כך מדברת זה ממש יצר הרע בכבודו ובעצמו. את אמורה לדבר! זה הדרך הנכונה להתמודד עם דברים השאלה הגדולה היא למי איפה ומתי.  אבל בעקרון זה הרעיון הכללי לדבר על מצוקות וכאבים זה הדרך שאלוקים נתן לנו להתמודד עם הבעיות. עכשיו הייתי רוצה לפרט קצת לך על כל מה שכתבת, ראשית לעניין הלשון הרע והצדק:

אנשים מתבלבלים וחושבים שלשון הרע זה לדבר רע על המציאות. ואנשים חושבים שאולי בגלל לשון הרע אנחנו צריכים לעצום עיניים מול עוולות, לא לעצור את הרע רק כיון שזה כרוך בלשון הרע. אבל זה בלבול.

האיסור של לשון הרע הוא למנוע את הרכילות המרושעת שנובעת מצרות עיניים של אנשים, ומרצון להרע. אבל שנעשית עוולה צריך ויש למחות, כמובן שלפעמים צריך למצוא את האנשים המתאימים להתלונן אליהם אלו שאכן יכולים לעשות משהו על מנת לעצור את העולה, ולהיפך אלו שיש להם חוש צדק הם צריכים להניע את התהליכים הללו. ובזה הם מפגינים מנהיגות חברתית! שוב כמובן צריך למצוא את האנשים שיכולים אכן להועיל. ואז לדבר איתם ולא להחריש ולא לשתוק.

גם סתם ללכת לדבר על הקשיים שלך עם חברים קרובים זה יכול לפרוק מהלב את הכעס וזה דבר חשוב וחיובי וטוב  צריך למצוא את החברה הטובה ואיתה לדבר ללבן את הדברים. ממש ממש לא לשמור בבטן. זה לא נכון, לא בריא, וגם כמו שאת כבר יודעת לא בדיוק עובד

שנית הקשר עם ההורים.

קשר עם הורים הוא דבר מורכב מאין כמוהו. ישנה גמרא מפורשת שספרת על תנא שאביו נפטר והוא שמח כיון שאמר שכל כך קשה לקיים את המצווה הזאת. כך שהרגשות שאת חשה הם לגיטימיים ולצערנו הרבה אנשים חשים אותם ומתמודדים מאד קשה בזירה הזאת.

אני לא חושבת שאת צריכה להיות קשה עם עצמך. אני חושבת שעצם הרצון שלך לכבד אותם זה יפה. אבל חייך קודמים. ואם את נכנסת לחרדות ועצבות סביב המפגשים המשפחתיים אולי כדאי וראוי לדבר עם סמכות תורנית יתכן שאת פטורה מהם.  התורה "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". אם את לא חשה כך יתכן שאת לא מקיימת את התורה.. יתכן שאת נצמדת לכל מיני ספרים טובים ונחמדים שמדברים על דרגות עליונות או דברים שלא רלוונטים כלל לחייך האישים. בספרים תמיד מוצג האידאל השלם, משהו נשגב ונעלה. זה אולי צריך להישאר בתור שאיפה אבל במציאות מה שצריך זה לעבוד עם הכלים שלנו, עם היותנו בשר ודם. ולפי זה לראות מה את מחויבת לו ומה לא. עם הסיפור המורכב האישי שלך את צריכה ללכת לרב לדבר אתו על הקשיים עם ההורים ולהבין איפה ואיך את אמורה לכבד אותם.

אני הייתי חושבת שלפני שאת הולכת לרב לקבל פסק אולי כדאי לשקול להתייעץ עם בעל מקצוע.  למצוא מטפלת ולדבר על המצוקות שלך והקשר המורכב עם ההורים. בפגישות כאלה תוכלי ללמוד יותר על עצמך, על הפגיעות שלך, ועל הדרך הנכונה והטובה שאת יכולה לבנות ולשקם את החיים בשמחה, בעבודת ה'.

יתכן שהאדם הזה שתפני אליו יכול גם לעזור לך ולכוון אותך מה את עושה על מנת לצמצם עוולות במקומות העבודה שלך וכו'. דבר אחד בטוח את חייבת להפסיק לדרוש מעצמך דברים שלא אלוקים ולא תורתו דורשים ממך. אלוקים לא מבקש ממך לא לזהות עוולות שאת רואה אותם מול העיניים, כמו לא לדבר עם חברות קרובות על מצוקות.

הרף הגבוה שאת דורשת מעצמך גורם לך לחרדות ומצוקה ויאוש והוא כלל לא רצון ה'.

ר' אלימלך מליזענסק שהיה רב חסידי גדול אמר לחסידיו למה היצר הרע מפיל אתכם בעברות? לא בשביל העברה. אלה בשביל העצבות והייאוש הגדול אחרי נפילה בעברה. כי אז שאתם בעצבות וייאוש אתם לגמרי בשליטתו. אז הגיע הזמן להסתכל למציאות בחיים, את אישה צדיקה שרוצה בכל מאודך לעשות את הטוב והישר. והיצר הרע שהוא מתוחכם גדול מצא דרך להפיל אותך ולייאש אותך. אל תתני לו את זה!

לכי לדבר עם מישהי מקצועית על היחסים עם ההורים. קבלי הדרכה מה את מחויבת לו הלכתית ומה לא בגדר כיבוד אב ואם ותתחילי מהר להנות מהחיים כי זה בעיקר מה שאלוקים רוצה ממך שתהיה אישה שמחה.

מאחלת לך הרבה הצלחה

נחמה

[email protected]

 

 

 

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. וואלה התרגשתי ומאוד הייתי צריכה לשמוע את זה (איני כותבת השאלה אבל מתחברת לעניין כיבוד ההורים)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן