מאת:

התפרסם בתאריך:

08/08/2016

קשה לי מאד עם חמי וחמותי החילוניים

שאלה מקטגוריה:

אני גדלתי בבית חרדי מבטן ומלידה ואפילו דוס.
התחתנתי עם בחור שחזר בתשובה בגיל מאוד צעיר.
אני לאחרונה לא יכולה לסבול את ההורים שלו הקמצנים האלה.
הם קונים לעצמם עושים לעצמם משקיעים בעצמם חולים על עצמם.
ואילו… לילדים הם לא קשורים… זאת אומרת… הם מארחים בשבתות והם נורא נחמדים
אבל הם לא זורקים שקל.
ההכנסות שלהם נעות בין 25,000-30,000 והם לא עוזרים בכלל!
לעומתם, ההורים שלי נותנים את הלב והנשמה ואת כל מה שאין להם הם רק נותנים ונותנים.
אני לא מסוגלת לחיות במצב כזה.
כל פעם שאני מגיעה אליהם נהיה לי לא טוב.
אני לא סובלת להיות שם. זה מחליא אותי ומגעיל אותי!!
מה יש לחילונים האלה והאם כולם כאלה????

תשובה:

שואלת יקרה, קראתי את שאלתך מספר פעמים, ובכל קריאה חשתי ברגש אחר קשה ומורכב, וכולם יחד הביאו אותי להשתתפות ברגשותיך המורכבים. צר לי שיש לך רגשות כל כך קשים ומורכבים לאנשים הכי קרובים לאישך ושאמורים להיות יקרים וקרובים גם לך. חשתי כאב גדול כשהרגשתי אותם תוך כדי קריאה. יחד עם הכאב ואולי האכזבה שאני קוראת מבין המילים והשורות, בואי ננסה להבין יחד את המציאות המורכבת שאת מתארת וחווה. אולי ההבנה תנביט בתוכנו סליחה ותעמעם ותשכח רגשות מורכבים….ננסה. אם נפרק את המציאות לשניים כפי שאת מציגה אותה, מצד אחד נמצאת התפיסה "הכלכלית" החרדית שלך ושל הורייך מצד שני את חושבת שנמצאת התפיסה החילונית. ראשית אני רוצה להסב את תשומת לבך לכך שכבר פגשתי עשרות אנשים שלא מסכימים לחלוקה הזו ופגשו מקרים הפוכים בשתי החברות. משמע "חילוניים" שכל עולמם ילדיהם והם מעניקים להם את כל מה שיש ואין להם. וחרדים שמחליטים שהילדים צריכים להיות עצמאיים, ועוזרים מעט עד כדי אפס ללא קשר להכנסות. כלומר התפיסה שלך שמייחסת את המציאות לחרדיות או חילוניות ממש לא דיכוטומית, ולא מדויקת. ברגעים ממש אני מצליחה למצוא סימוכין מהמציאות לתפיסות הפוכות ומקרים הפוכים. כמה בניינים ממני גרה חוזרת בתשובה בת להורים אתאיסטים כלה להורים אתאיסטיים. ברוך ה' ביתה מבורך ילדים, וכפי שהיא משתפת ומדווחת, שני הצדדים עסוקים בלתמוך ולעזור, בזכותם היא לא עובדת מחוץ לבית ועוד ועוד…. ומהצד השני של הרחוב גרה חברתי החרדית בת לקבלן וכלה של קבלן שמתגוררת בשכירות יותר מעשור, מחוסרת דיור בהגדרה, ומתמודדת עם חיוך גדול עם חלקה בעולמה, ומבינה שבתפיסה ההורית של הוריה והורי בעלה, לא נמצאת אפוטרופוסיות אחרי הנישואין. קרי- אחרי הנישואין הזוג אמור להיות עצמאי. עד כאן פירקנו את הפרדיגמה כל החרדים עוזרים לילדים כל החילונים אגואיסטיים. כעת ניכנס אליך, ללב שלך. את בעצם קרובה לעצמך, מתבוננת בסביבה הקרובה ורואה את הורייך עובדים קשה וחושבים עליכם הרבה, ומנסים לתת מעבר ליכולתם ואת הצד השני אדיש! אי אפשר לדעת מה המניע של כל צד. אי אפשר לדעת את נתוני האמת בכל צד….אבל את מרגישה, ומה שמניע אותך כעת הם רגשות. אולי אפשר לווסת או לאזן את הרגשות? ננסה. למשל ננסה להבין כי: יש הורים חרדים שעוזרים כדי שהתורה תמשיך להתקיים בבית הנתמך, יש הורים חרדים שעוזרים כחסד, יש הורים חרדים שעוזרים כמוסכמה חברתית, ויש הורים חרדים שטוענים שהם לא מסוגלים לכל הנ"ל, ואולי בעיניך הם "מתנערים מאחריות". כמובן שהלכתית, יש מצוות צדקה וחסד וכו'… אבל, אין כל חובה הלכתית להורים לייסר עצמם למען ילדיהם, בעוד בחשבון פשוט שלהם הילדים הגדולים יכולים לשאת בעול החיים. כשאת מתבוננת בהורי בעלך מתוך התפיסות שגדלת עליהם מתוך תמונות חיים מסוימות, אולי לא מספיק רחבות (בקנה מידה כלכלי  לא מגזרי) את מתמלאת כעס. לו הורייך לא היו נושאים בעול הכלכלי שלך, ולא משנה הסיבה, אולי היית סלחנית להורי בעלך, או לא כועסת כלל. כן??? התרגיל המחשבתי שאני מציעה לך מורכב אבל אפשרי. תארי לעצמך שאת בחרת כעיקרון חיים את דברי החכמה של שלמה המלך: "יפה פת חרבה ושלווה בה" לפי עיקרון חיים זה, אדם חי ומתכלכל רק מיגיע כפיו, ורק ממה שהקב"ה שלח לו מבלי לקבל מתנות בשר ודם, ומבלי לבקש הלוואתם.  זו מציאות אמתית, יש אנשים שחיים כך, הם עסוקים במנת חלקם, מאושרים בה, ולא מביטים אל מה שיש ושייך לאחר, אפילו מאמינים שיש בכך עבירת  "לא תחמוד". ומשתדלים לא לקבל מתנות! ברור שזה תרגיל קשה וקיצוני עבורך, אבל דרכו ניתן להבין שנקודת המוצא שלך לצער ולכאב תלויה וקשורה לתפיסה שלך את הכסף של הורי בעלך. לו היית מאמינה שאין כל קשר בינך ומשפחתך לכספים של הורי בעלך לא היית חווה את הצער. אפשר מידי פעם להגות ברעיון ולנסות להתחבר אליו. עד כאן פיתחנו לעצמנו תפיסה חדשה שגורסת שרכוש ההורים אינו קשור אלינו ואנחנו עובדים על עצמנו לא לרצות אותו. דרך נוספת שניתן להתמודד עם הכאב היא התרחקות "ממקור" הצער. נכון, זה קצת יותר מורכב אבל שווה ניסוי. באמצעות המרחק, תתרחקי מהמחשבה שהכסף שלהם, יכול היה להיות שייך גם לך. מחד את לא מוותרת לבקר ולהיות בחברת משפחת בעלך מאידך את מיוסרת שם. יכול להיות שכדאי לך לבדוק עם עצמך ואחר כך עם בעלך איך הופכים את הביקור למצוות כיבוד הורים בלי תוצאת הלוואי של הכעס והתסכול. יכול להיות שכשתשתפי את בעלך בעדינות ובכבוד שיש לך קושי אישי לראות את כל העושר, וחיי הבילויים של משפחתו, מבלי להדגיש את החמדה לעזרה כספית או מתנות, הוא ישתף אותך ברגשות שלו בהקשר של אותה מציאות, ויחד תקבעו ביקורים שמקטינים את עצמת הרגשות. יתכן ועצה זו מעשית יתכן שגם אינה מעשית, האחריות בידך לבחון אותה כרעיון שיקדם אתכם כמשפחה לחיים יותר רגועים נטולי האשמה וכעס לסביבה קרובה. כאן המקום להזכירך את מה שאת ודאי יודעת. הורי בעלך יקרים לו כפי שהם. גם אם הוא מסתייג מהתנהגות מסוימת שלהם, הוא אוהב אותם והם אביו ואמו להלכה ולחיים. היכולת שלך להקטין את עוצמות הביקורת שלך עד כדי אפס כלפיהם רק יעצימו את הערכתו ואהבתו של בעלך כלפיך. הוא יראה בך אישה בעלת מידות טובות ותעצומות נפש. חלילה, אם ההיפך, תשתפי אותו בבחילה שאת בוחלת בהתנהגותם הכלכלית הפזרנית, תתבטאי שהם "חולים על עצמם" אפילו אם הוא חושב בדיוק כמותך, הוא לא יקבל את הביקורת שלך ויכאב את המציאות כפליים. אחת על קיומה ושנית על ההתייחסות שלך אליה. למענך ולמען הבית השלם היי חכמה נבונה וכפי שנאמר מה' אישה משכלת. אישה משכלת היא בדיוק זו שהולכת על קורי עכביש מבלי לפרום אותם. הקב"ה זמן לך ניסיון, והעמידה בו היא אחד מאבני הפינה של בניין ביתך. הנה לך עוד סיבה להימנעות ממחשבות על כלכלתם. עד כאן ניסינו בעדינות בדרכים מציאותיות לא להתקרב לאזור הניסיון, ולא לבוא לידי ביזיון. בנוסף, יש לי מוטיבציה גבוהה מאוד להפיץ את שאלתך בקרב כמה חברות לא דתיות, שחולקות אתי תפקיד דומה במכללה שאינה בצביון דתי. אני לא אעשה זאת מחשש חילול ה', אבל יש לי בקרבי כבר כמה תשובות שלהן אליך כגון: אנחנו נותנים לילדים את כל מה שיש לנו ומשאירים מעט מאוד לעצמנו, לעומת: הילדים קבלו מעל ומעבר עכשיו התור שלנו. כמובן שחלק גדול מאותם אנשים לא חרדיים,  אינו מסכים לחלוטין עם תפיסת התרבות החרדית של קניית דירות לילדים וכו'….כלומר, גם בקרב החברה הלא חרדית, תפיסת הנתינה לילדים, והעזרה הכלכלית, משתנה ממשפחה למשפחה לאו דווקא בהקשר של הכנסות חודשיות, יותר בהקשר של תפיסות עולם חינוכיות ואחרות. עד כאן הבנו ששווה וכדאי להרחיב את ארסנל התפיסות שלנו, לפחות כתרגיל בגמישות מחשבתית, על אחריותנו מול אחריות הורינו בכלכלת המשפחה ובכלל. אישה יקרה, אחרי כל הנ"ל, אני מחזקת אותך ומברכת אותך שהקב"ה ישפיע עליך מלוא מחסורך וכל צרכיך וצרכי בני ביתך, ברווח ולא בצער, בהיתר ולא באיסור בנחת ולא בצער! כנאמר: והריקותי לכם ברכה עד בלי די….. עד שיבלו שפתותיכם מלומר די…. שפע גשמי ורוחני שימלא אותך, עד שתצעקו די! ימלא אתכם הקב"ה בתחושה של "יש לי כל" כמו שאמר יעקב אבינו לעשיו. יש לי כל צרכי, אני לא צריך שתחזיר לי את המנחה ששלחתי לך, כי לך יש רב. שפע הוא תחושה, שפע הוא מציאות סובייקטיבית, אדם מרגיש משופע בברכה, ליבו רחב עליו. מאחלת לך שתחושי בלבך בשפע ושהוא ימלא אתכם, מברכת ה' הישירה. יחד עם זאת אני מאחלת לך שירחיב הקב"ה  את לבך לשאת את כל סוגי ההתנהגויות שאת פוגשת בסביבה, מבלי לחוש שיש קשר בין רכושם-עושם לאושרך או רכושך, לך ולכם בע"ה נכון צינור שפע משלכם, שמתמלא בברכת ה', בדרכים שהקב"ה קבע עבורכם. אנא,  אל תנסי להכתיב את נתיבי השפע לצינור, אפשרי לקב"ה להיות אדריכל השפע ומקורו. יישר כוח על שאלתך, בזכותך חיזקתי את עצמי להשכיל כי המוכן לי ולבני בתי, יבוא עדנו, וכי איש אינו מורשה להסית את מכסת השפע שלנו, שהוכתבה מלמעלה. כל טוב, אשמח להמשיך ולענות לך בהמשך, ראי ברכה, תקוה [email protected]        

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן