מאת:

התפרסם בתאריך:

03/02/2018

גם אני רוצה הרבה ילדים!

שאלה מקטגוריה:

שבוע טוב,
מהרגע הראשון אחרי החתונה הייתי במצב קשה לגבי עצמי  בענין הריון ולידה. ידעתי שזה לא יהיה פשוט אצלי.

לקח לנו כמה שנים עד שהצלחתי להרות היתה שמחת גדולה שהסתימה במפח נפש, לידה שקטה של עובר ללא דפק.

זמן קצר אח"כ שוב נקלטתי וגם הפעם אחרי כמה חודשים אמרו לנו שאין דופק ושוב התהליך המייסר.

. אין לתאר את התחושות הקשות, הריקנות, הבדידות, האשמה הגדולה וים הכאב האין סופי. הבעיה היתה שלא היה לי זמן לעכל לקלוט להבין כבר נכנסתי שוב להריון הוא הסתיים טוב, ברוך השם. יש לי ילד מתוק, אבל היה לי מאד מאד קשה בהתחלה לקבל אותו להבין שהוא שלי. עד היום אני מרגישה לפעמים שאני חייבת להיות הכי טובה כי בכלל לא בטוח שיהיה עוד, ואני צריכה לחנך אותו הכי טוב שאפשר ואסור לי לנזוף בו אף פעם וכו..
הבעיה הגדולה היא כשאני רואה היום נשים בהריון אני נכנסת לעצבות, אני בתחושה שהגוף שלי בוגד בי, שאני כבר לא מצליחה להיכנס להריון (אני כבר חצי שנה לא מונעת ואני לא בהריון) בשכל אני יודעת שזה לא נכון אבל הרגש לא מעניין אותו. גם בתקופה שכן מנעתי היה ללי קשה לראות נשים בהריון. אני רואה משפחות עם הרבה ילדים זה אוכל אות וכל היום אני חושבת על זה. אני לא יודעת איך לצאת ומה לעשות אם זה.
אשמח לקצת חיזוק ועידוד.
תודה

תשובה:

שלום לך יקרה מאוד.

אני קוראת אותך וגל של כאב מציף אותי.

איזה חוויה קשה עברת פעם אחת , ועוד פעם.

מרגישה בליבי את החלום, התקווה , השעשוע הגדול..והאובדן הכל כך גדול.

כמה כאב יש במילים שלך.

כמה תקווה יש בפניה שלך. ברצון שלך למצוא ריפוי לנפש הכואבת שבתוכך.

האומץ שלך לכתוב , לבקש עזרה מספר על הכוחות שיש בך להניע שינוי.

שולחת לך את ליבי המרגיש איתך ואותך.

 

יקרה, אני שומעת ממך כמה דברים.

א. האובדן של חלום לילד. הריון שנפסק בשלב מתקדם וחזרה הביתה עם ידים ריקות

ב. תחושות האשמה הקשות- לגבי גופך ובגידול הילד

ג. קנאה וקושי לראות נשים הרות

יש בתוכך פצע מדמם . מוכנה לעשות מסע של אהבה לריפוי הכאב?

יש דרכים רבות לרפא כאבים. אשתף אותך בדרך המוכרת לי . אם היא מתאימה לך תוכלי לקחת אותה איתך.

את מספרת על שתי חוויות מאוד קשות בהן חיכית לילד, התכוננת, השתעשעת במחשבה על העתיד, ציפית וייחלת לילד. ובסוף הניפוץ הגדול . האין והידים הריקות שחזרו מיותמות הביתה.

לא היה לך זמן לחשוב ולהרגיש את זה ונכנסת שוב להריון.

בואי נעשה רגע עצירה. דווקא כעת כשאת עדין לא בהריון ותפוסה בדבר הבא. דווקא כאן יש שהות שיכולה להיות עבורך מתנה.

החוויות הקשות שעברת הם אובדן.

אובדן של חלום. אובדן של תשוקה. אובדן של אהבה.

אובדן יוצר פצע מאוד עמוק בנפש. כדי לרפא את הכאב חשוב מאוד להתאבל.

לא לחינם קבעה התורה על שבעה ימים בהם האדם שאיבד את היקר לו עוזב את כל עיסוקיו ומפנה מרחב חיצוני ופנימי להתיחד רק עם הנפטר.

גם החברה החיצונית מעניקה מעטפת של ביטחון ונאמנות למתאבל שמאפשר לחווית האבל לחלחל פנימה ומיצרת מאגרים של כח לזמן בו הוא ישאר לבד עם הכאב.

כל אלו מאפשרים צניחה רכה יותר אל כאב האבל והאובדן.

יקירה, האם התאבלת?

אבל( צירה בא' וב') הוא מתנה , גם כשאת לא מחויבת בו. הוא השלב הראשון ההכרחי כדי לרפא כאב של אובדן.

לנפש יש צורך להיות בכאב של האובדן. לכאוב אותו, לכעוס , לא להסכים, להתאכזב, לקונן. זה ממש צורך נפש.

כאשר הנפש לא מקבלת את זה , היא תנסה בכל פעם שתמצא פתח כל שהוא, להיכנס לשם.

בגלל שאלו רגשות מאוד קשים, אנשים רבים יעדיפו להדחיק את המחשבות או הרגשות שמעלה בהם האובדן ויעסיקו את עצמם בדברים שונים כדי להדחיק ולשכוח.

אולם הכאב מבקש את שלו וכשהוא מזהה פסק זמן או עצירה כל שהיא הוא יצוף. לא תמיד נדע לקרוא לדבר בשמו, הרבה פעמים הוא מתלבש על מקומות שונים אבל השורש הוא אחד.

מזמינה אותך להתבונן בחוויה שלך מול בנך הקטן.

האמירה הפנימית שבך שאת חייבת להיות טובה כי לא יהיו עוד.. אסור לך לפגוע בו כי הוא מיוחד במינו..

אני שומעת מאחורי האמירות האלו את חווית האובדן הכואבת. הפחד שהאובדן הוליד בתוכך- אולי לא יהיו לי עוד.

חווית האובדן צובעת לך את ההורות הנוכחית. כרגע היא מקשה עליך להפריד בין הילד שברוך השם איתך והוא נהדר ואת איתו בכאן ועכשיו. לבין הפחד העמוק מלאבד שוב, הפחד שלא יהיו יותר כי כבר איבדת פעמיים.

זה כואב מאוד להיות באבדן.

זה כואב מאוד לחיות בצל האובדן.

אני מזמינה אותך יקרה למסע פנימה. מסע של אהבה אליך, אל ליבך. מסע אל הריפוי.

מסכימה להיכנס פנימה?

מציעה לך לייחד יום, שעה, כמה ימים וזמן שהנפש שלך צריכה כדי להתאבל.

מציעה לך להיות במקום שמרגיש לך נוח ומוגן.

אני נכנסת איתך לשם ומחזיקה בך.

 יקרה, הקשיבי לליבך. עמוק פנימה. את שומעת את הכאב. הכאב העמוק והאין סופי .

תרשי לעצמך להרגיש אותו. תזמיני את עצמך לחזור לאותם רגעים יפים, של שמחה מהבשורה הטובה, של צפייה וחלום.

שעשוע לקול מתוק וענוג של תינוק. לבכי קסום. לחוויה של ביחד . לחלום המתוק של אבא , אמא, תינוק.

תרשי לכל מה שעולה בך להיות.

תסכימי להיות באובדן, אובדן גדול ואין סופי שרק מי שהיה שם יודע מה זה.

אובדן שאין לו מילים, אובדן שני עם ידים ריקות…

החלל הגדול שנפער והריק שקורע מבפנים.

תרשי לעצמך להיות שם במלואך.

זה אולי מאיים ומפחיד. אבל משם מתחיל הריפוי.

הכאב הגדול שבך משתוקק להחוות. משתוקק להקשבה, למקום, ולחיבוק גדול.

מזמינה אותך לשים יד על ליבך ולהסכים לך להרגיש הכל. דמייני שאת שולחת אהבה גדולה אלייך. אל הרגעים הכואבים האלו. אל מי שהיית אז ואל מי שאת היום.

תדברי אליך במילים טובות, זה גם יכול להיות רק במחשבה. כדאי שתפני אל עצמך בגוף שני:

' כמה כואב הרגשת.. איך זה קשה.. את כל כך יקרה.. מסכנה מה שעבר עליך..'

אלו משפטים שאנו זקוקים לשמוע. הצפיה הראשונית היא שמשהו מבחוץ יאמר או יאשר לנו את החוויה שלנו. כשאנחנו אומרים את זה לעצמינו הרווח הוא גדול יותר, כי יצרנו בתוכינו חוזק וחיבור שמגיע מתוך עצמינו ולא מותנה באנשים החיצוניים.

כדי לאפשר לתהליך האבל לעבד את האובדן. אני מציעה לך רעיון נוסף. גם אם לא מתאים לך היום, תמיד תוכלי להשתמש בו כדי להוביל לריפוי עמוק יותר.

מציעה לך לשבת . לקחת דף ועט. לכתוב מכתב שהכותרת שלו

" מכתב לילד שלא נולד לי.."

וכאן תכתבי כל מה שיש לך בלב, בבטן. בלי לחשוב מידי. תכתבי על הצפייה, ההשתוקקות, החלום… השבר הגדול… האובדן… החלל שנוצר…

התקווה החדשה והחלום שנרקם מחדש… ושוב חווית אבל ואובדן כפולה…

תני לכאב שבך לכתוב את עצמו.

מתי שאת מרגישה שמיצית אותו, תניחי לזה.

אני ממליצה לחזור על הכתיבה כמה פעמים במשך התקופה .

יש בה כח לשחרר וכח ריפוי מיוחד.

כשתשחררי מעט מהכאב. כשיהיה לו מקום שאת תפני לו מתתוך בחירה שלך. תרגישי איך אט אט יש שם שקט.

הכאב יוכל לפנות את מקומו לחוויות נוספות שממתינות לך.

חווית ההורות שלך תוכל להיות מלאת בטחון, נוכחות ושלווה.

 

שיתפת  על הקנאה שעולה בך כשאת מסתכל על נשים בהריון / עם ילדים. אני רוצה להציע לך להסתכל מזווית נוספת על כך.

ולשאול את עצמך:

במה אני מקנאה?

מה יש להם שלי כרגע אין?

מה אני רוצה לעצמי?

קחי את הרצון שמסתתר מאחורי הקנאה ותהפכי אותו לתשוקה.

בעצם הקנאה היא דרך לספר לך מה התשוקה הכי עמוקה שבך. את התשוקה הזו תהפכי לחלום.

תכניסי בה תפילה תפני אותה מול השם ושספרי לו על התשוקה שלך.תאמיני בה. היא יכולה להתממש. היא בדרך אליך.

זה הטוב שמחכה לך.

מציאות שבחוץ היא רק שיקוף לרצון העמוק שלנו.

תשתמשי בזה.

תוכלי בנוסף לבדוק גם את חווית האשמה שעולה בך לגבי הגוף.

האם את אשמה רק בזה או יש שטח נוסף בחייך שבו את אשמה?

האם קולות האשמה מוכרים לך מהעבר או שהם נקודתית בחוויות הקשות האלו?

השאלות האלו יוכלו לכוון אותך האם האשמה היא עוד מקום בתוכך שמחכה לריפוי או חלק מהחוויה הקשה של האובדן שישקוט עם המסע של הריפוי..

 

יתכן מאוד שיש מקומות נוספים בתוכך שמחכים לנגיעה אוהבת שלך . שתוכלי לעשות במסע משותף במסגרת של טיפול מקצועי.

אבל כשתקני מעט שקט, התקווה תכנס אל ליבך.

אולי דווקא כעת, בפסק זמן עד הילד הבא תוכלי לתת לעצמך את המתנה הנפלאה הזו של הריפוי.

יש במסע הזה מפגש עם כאב, פחד, ורגשות קשים אבל יש בו הרבה תקווה . זוהי דרך קסומה לחיים של אהבה שלך עם עצמך. עם ילדתך . עם משפחתך. עם בורא עולם.

עם החיים בעצמם.

איתך בכאב, בתקווה ובאהבה

אילה

[email protected]  

 

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. התשובה שלכם נתנה לי הרבה כח.. בתרגום שאני עושה מזה לכל דבר בחיים… יישר כח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן