מאת:

התפרסם בתאריך:

20/01/2018

אשתי ומשפחתי במחלוקת

שאלה מקטגוריה:

שלום
ברצוני להעלות בעיה רצינית שקיימת ביני לבין אשתי ,בעיה שעולה בכל נושא ונוצר ויכוח גדול למריבה בתדירות מאוד גבוה
מדובר בתדירות של 3-5 פעמים בשבוע .
אשתי לא מסתדרת עם אחיותיי ואמי , בחצי שנה ראשונה הכל היה מצויין , אחיותיי תמיד הזמינו אותה אליהן ואמי כנ"ל עד שיום אחד אשתי גילתה שאחיותיי היו ערבים לי לחובות שהיו לי טרם הנישואין (עשו זאת מתוך בקשתי אליהן )
אשתי עזרה לי חומרית מאוד עד כדי הקרבה עד שיום אחד נפל אסון אצל אחת מאחיותי מצב שגרם להתבודדות של אחיותיי בתוך עצמם כולל אמי ,אשתי הרגישה שאחיותיי סוגרות את הדלת בפניה ושהיא לא מקובלת ולא מחשיבים אותה כחלק מהמשפחה בהתמודדות עם האסון
אשתי גם גילתה שהן היו ערבות לחוב הכספי שלי טרם החתונה והתחילה להציף שאחיותיי לא הודו לה על כך שאשתי עזרה לי (ובעצם עזרה להן בעקיפין בגלל היותן ערבות לחוב) אשתי תמיד הרגישה שהן הסתירו ממנה מידע בנושא גדול החובות ומצד שני אחיותיי לא רצו להתערב בזוגיות ביני לבין אשתי ופחדו ממנה .
אשתי התחילה להזכיר אותן בכל נושא ובכל ויכוח שאחיותיי כפויי טובה ושהן רעות מאוד כולל אמי ,לא משאירה שום תיאור רע ואינה חוסכת בכל מילה רעה באוצר מילים הקיים .
טענות של אשתי – נידו אותי ,סגרו את הדלת בפניי ,אף על פי שעזרתי בחוב של בעלי הן לא טרחו לי להגיד מזל טוב כאשר נולדה לי בת
טענות של אחיותיי- אנחנו במשבר ,לא נוכל להתמודד עם דברים נוספים , אשתך בלתי צפוייה ויכולה לתקוף בכל רגע וקשה לדון איתה או לדבר איתה ללא התפרצות זעם ,אנחנו אמרנו לך מזל טוב,פשוט מפחדים ממנה ומהמהלכים שלה.

הבעיה שעומדת על המוקד היום היא שאשתי לא רוצה שאקח את הילדה לאחת האחיות שלי והיא מאיימת לנקוט בצעדי תקיפה ונקמה בי ובהן במידה ואקח אותה (ילדה)לאחת מאחיותיי בעת ביקורי אצלן
אני טוען שהילדה היא חצי ממני ושייכת לי גם , והבעיות שלה מול אחיותיי צריכים להישאר ללא מעורבות של הילדה , בכל זאת הן אחיותיי והן דודות של הילדה
אחיותיי רוצות לראות את הילדה אך הסברתי להן שאשתי תעשה מהומה ותשתגע ותאבד שפיות ,הן מצידן אמרו שהן לא רוצות ליצור בעיה ביני ובין אשתי ושזה הדבר הכי חשוב,הן רוצות לראות אך מעדיפות לא ליצור מהומה ביני ולבין אשתי
אני חושב שאשתי לא צריכה לערב את הרגשות שלה ולהעמיס אותן בילדה , יש לי זכות ולילדה יש זכות לראות את הדודות שלה
ואשתי מאיימת בכל מיני פעולות במידה ואקח את הילדה אליהן
הילדה היום בת שנה וחצי
אני לא מבקש מאשתי להיפגש עם אחיותיי או אמי , סה"כ אני חושב שי לי זכות לקחת את הילדה לאחיותיי בדיוק כמו שאני לא מונע ממנה לקחת את הילדה לאחים או אחיות שלה

מה דעתך ?מי צודק? ומה ניתן לעשות ?

תשובה:

שלום לך שואל יקר. ראשית, אבקש את סליחתך בעיכוב במענה, וודאי בהתחשב שהתשובה נוגעת גם במישור הפרקטי – האם להפגיש את הילד עם דודותיה. אך משום שהתשובה לא יכלה להגיע בפשטות של כן/לא, נאלצתי לעכב אותך עד אשר אתפנה להשיב בישוב הדעת. עמך הסליחה. קראתי בשימת לב רבה את פנייתך, אני שמח שהרגשת משוחרר בכדי להציף את הנושא הטעון הזה ולפנות לעיצה. אומר לך את האמת, התלבטתי רבות מהי הדרך היעילה ביותר לפתוח בה את תשובתי, האם להתחיל ממענה פרקטי לשאלתך "מי צודק ? ומה ניתן לעשות ?" – מה לעשות עם הילדה ?, או לגשת לנושא העיקרי קודם – היחס והגישה הכללית. למרות שאפתח בנושא הפרקטי, אבקשך לקרוא היטב את כל תשובתי, ואני מקווה כי תמצא בה תועלת. אז בפשטות, לדעתי התשובה היא: לא. אל תיקח את הילדה לדודותיה ולסבתה. בכדי להבין את הסיבה מדוע אני כ"כ חד בדעתי כי אל לך לקחת אותה למשפחתך המורחבת, נאלץ להיכנס יחד אל המבנה המשפחתי והתקשורתי הכללי, כיצד הוא נראה אצלכם ומהי המלצתי לעשות בעניין. כל ילד גדל בתוך חממה אשר היא משפחתו הבסיסית – אבא, אמא, אחים ואחיות. המבנה המשפחתי הזה נתפס אצל הילד ככל עולמו, והוא אכן כל עולמו כל זמן שהוא ילד. ככל שהילד גדל והופך לנער ומנער לבוגר, כך הולכת ומתפתחת אישיותו העצמאית. הוא מתחיל לקלוט שזו הייתה בעצם משפחת הוריו, וכי עליו להתנתק ממשפחתו השורשית לקראת ייעודו – הקמת משפחתו שלו. בפסוק תהליך זה נקרא: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב' כד'). תהליך ההעמדה העצמאית של המתבגר קיים בטבע כל היצורים (תוכל להתבונן בכך בכל סרט טבע שתראה). אך שלא כמו אצל רוב בעלי החיים שם המתבגר עוזב כליל את משפחתו השורשית, אנו בני האדם ממשיכים בקשר איתם ללא קשר להתבגרותינו, היהודי אף מחוייב בכבוד האב והאם ובחיוב הקידמה לדאגה לקרובים לכל חייו. אנו איתם בשמחות, באירועים ובפגישות מזזדמנות, אנו יושבים שבעה על אותם קרובים כאשר אלו הולכים לבית עולמם בר מינן ואנו מעורבים עמוקות בכל שמחותיהם. ההתבגרות אצל האדם היהודי אינה מנתקת אותו ממשפחתו השורשית חלילה, אך ממקדת אותו במשפחתו שלו, ובסדרי העדיפויות הנגזרים מכך. התא המשפחתי שהאדם בונה יחד עם אישתו, הוא הבסיס לבניין ששניהם יבנו יחד בע"ה. הבניין אשר גם הוא יצא בבוא היום לבנות את ביתו ולבנות את בניינו עליו, וכן הלאה דור אחר דור. אך התפיסה הבסיסית היא שתשתית הבניין (הילדים) הוא הבית (הזוג). ללא תשתית א"א להקים בניין, וכאשר התשתית רעועה גם הבניין לא יציב ואף מסוכן. ילד שגדל בבית רעוע, הוא בסיכון מוגבר לבנות בית רעוע בעצמו בבוא היום. ולהיפך, ילד הגדל בבית שמח, בריא ומאיר, הוא בעל סיכויים גבוהים להמשיך כך בביתו שלו. אצטט ברשותך את דברי הרמב"ן על אברהם אבינו ביחס לבקשת רעייתו שרה אמנו ע"ה כי ינשא להגר בכדי שהיא תיבנה ממנה, וכך הם דבריו: "וישמע אברם לקול שרי" – לא אמר הכתוב "ויעש כן" אבל אמר כי שמע לקול שרי ירמוז כי אף על פי שאברם מתאוה מאד לבנים לא עשה כן בלא רשות שרי, וגם עתה לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן כדברי רבותינו (ב"ר מב ב; עא ז) ואמר עוד ותקח שרי להודיע שלא מהר אברם לדבר עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו והזכיר הכתוב שרי אשת אברם לאברם אישה לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברם ולא הרחיקה עצמה מאצלו כי היא אשתו והוא אישה אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו ולכך אמר לו לאשה שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו וכל זה מוסר שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה" ההתמקדות במערכת היחסים הביתית אמורה להיות מהפנים החוצה, כלומר, הקרוב קרוב קודם. אישתו של האדם היא הישורת הראשונה בדאגותיו, אח"כ הוא מתרחב לכדי משפחה והוא מחוייב לילדיו ורק אח"כ לכל השאר, (כמובן גם הם בסדר קורבה יורד). "וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו" (רמב"ם הל' אישות טו' יט'), לולא הבנה עמוקה של אמת זאת כפי שפסק הרמב"ם להלכה ויישומה בפועל, אין דרך טובה לבסס בית יציב, שמח ובריא. הרמב"ם מציג בפנינו את שני הכלים העיקריים לבית בנוי היטב – אהבה וכבוד. במישור הקירבה המאחדת "אוהבה כגופו" שניהם שווים, שניהם מאוחדים, אהובים ואוהבים באותה רמה. במישור היחס הבין אישי "מכבדה יותר מגופו" על הבעל מוטלת החובה להכיר במעלותיה, יקרותה, צרכיה ורצונותיה של אישתו יותר משל עצמו. (כבוד – גילוי המעלה של השני והתייחסות בהתאם. כשיוקרו של המלך מתגלה, הרי כבוד. כאשר החכם מתגלה בפניי, אני מכבדו. כך לגבי כל מעלה וכך החיוב של בעל לרעייתו). הצורה שבה הדברים נעשים ומתבטאים היא בצורות התקשורת המותאמות לעניין. (לא הרי צורת התקשורת שבין בני הזוג במצב האינטימי לתקשורת בעניין לקיחת משכנתא וכן על זה הדרך). הצד השווה שבתקשורת בריאה היא המוכנות לצאת מתפיסתי את העניין המדובר וכניסה לתפיסת זה שכנגדי. אין זה מחייב שאשאר בעמדתו או שאקבלה עליי ללא היסוס, אך אם לא אנסה באמת להבין את השני, אם לא אכנס פנימה אל מקומו ועמדתו, הרי שאיבדתי את התקשורת בינינו (תקשורת – משורש ק.ש.ר – התחברות). במצב תקשורתי תקין, כשאהבה קיימת והכבוד קיים, הרי שגם כאשר מתגלעים וויכוחים וחיכוכים בין בני הזוג (דברים הקורים בין כל זוג בעולם), באמצעות התקשורת הטובה שביניהם, הם מבינים זה את זה, משלימים, מכבדים, אוהבים וגם יודעים איך להסכים שלא להסכים. המושגים "אני צודק/ת, את/ה טועה", "זכותי", "את/ לא מבינ/ה אותי" ועוד ועוד כמעט ולא קיימים. כאשר הנושא העיקרי והמהותי בינינו הוא עצם הקשר שלנו, הויכוח הוא רק משני וטפל לו, וכמובן מקבל יחס בהתאם. אמנע לחלוטין מלהיכנס לפרטי הסכסוכים שבין רעייתך לבין משפחתך השורשית. בטוחני שאשתך רואה את הדברים אחרת ממך, ואין לי את היכולת להכריע מי מבינכם צודק, וודאי לא כאשר היא איננה מולי לתאר את הסיפור כפי שהיא רואה אותו. אך עליך להבין שבעיניי עיקר הנושא כפי שמתגלה מתוך פנייתך, הוא המיקוד שלך במשפחתך השורשית במקום במשפחתך שלך וכמובן בחוסר התקשורת הבריאה שביניכם. מה שמטריד אותי איננו השאלה מי צודק, אלא העובדה שאתם עסוקים בזכויות ובחובות, בצדק ובאי צדק, בטענות ובמענות, במקום להיות עסוקים בקשר הזוגי עצמו, בתקשורת, בבניין, באהבה ובכבוד. אין לי ספק שהדברים ייראו אחרת לגמרי לאחר שתתחילו לתקשר בצורה בריאה, לראות ולחוות באמת ולעומק זה את עמדתו של זה, לאהוב ולכבד זה את זה. אני משוכנע ובטוח כי אף צד בסיפור לא מונע מרוע חלילה, וכי הדברים נשענים בעיקר על קצר תקשורתי נכון. המלצתי לך היא, כי תמצאו לכם יועץ/מטפל טוב ותתחילו לעבוד על חייכם. החיים שלכם ישתנו לחלוטין, מחיים עם מריבות בתדירות גבוהה לחיים עם מחוות של קירבה בתדירות גבוהה. מחיים עצובים, מעיקים ולא נעימים לך, לרעייתך ולילדתכם, לחיים שמחים מאושרים מלאים בנועם ובחמימות מאירה. מבית רעוע לבית יציב ובריא. לסיכום, בעיניי, רצוי להימנע מנקיטת מעשה שיש בו בכדי להפוך את העיקר לטפל והטפל לעיקר, ולכן המלצתי היא שלא לקחת את בתך למורת רוחה של רעייתך (משום שהנושא איננו מי צודק, אלא היחס שביניכם). פנו יחד לחפש מישהו שיעזור לכם לגשר על הפערים, לבנות מערכת תקשורתית בריאה ונעימה ולעבור לחיים מלאים באהבה, כבוד ונועם. אתה מוזמן בשמחה ליצור קשר ישיר לתוספת בהירות, או כל דבר אחר אם תחפוץ בכך. ושוב, סליחה על העיכוב בתשובתי. בהצלחה רבה. אברהם [email protected]  

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. אח יקר,

    הסיפור שלך טעון וכאוב, אין כאן צודק ולא צודק, יש כאן הרבה כאב, חוסר הבנה של הצרכים שלך את אשתך, ושל אשתך את צרכיך, וילדה בת פחות משנתיים שנופלת בין הכסאות בין אמא חזקה ונוקשה לבין אבא חלש וכנוע.

    אתה מתאר זוגיות לא שיווניות בה אשתך חזקה (סביר להניח גם במישור הכלכלי), כשאתה מגיע לתוך הזוגיות ממקום מרצה (לשון ריצוי) ורופס, עם חובות שהמשפחה שלך היתה ערבה להם. ייתכן שאתה מתנהל בחוסר אחריות כלכלית שמערער את היציבות והבטחון שחשובים לאשתך מה שמעורר אצלה חרדות ששייכות למקום ממנו היא באה.

    הכלל הוא שכל התנהגות חורגת מהנורמה באה מחומרים לא מעובדים בנפש וצלקות העבר. הדברים הקשים שאשתך מטיחה "נידו אותי" ,"סגרו את הדלת בפניי" ,"אף על פי שעזרתי בחוב של בעלי הן לא טרחו לי להגיד מזל טוב כאשר נולדה לי בת", דברים אלה מלמדים על נפש שנכוותה בעבר, חשה דחיה / פגיעה, או חוות פגיעה קשה באמון, וכיום מתנהגת את הפגיעות כשאתה האובייקט שלוחץ לה על הבלוטות. לכן היא נוקשה ותוקפנית כלפיך. ואתה חייב להבין את הפגיעות שלה, שלא קשורה בהכרח למי שאתה או למשפחה הגרעינית שלך.

    לכן ידידי היקר, כל נסיון שלך לפתור מצוקה רגשית שלה בהסברים הפונים לשכל יתקלו בחומה של תוקפנות כפי שבא לידי ביטוי בטענות של אחיותך: "אשתך בלתי צפוייה ויכולה לתקוף בכל רגע", "קשה לדבר איתה ללא התפרצות זעם", "אנחנו מפחדים ממנה" וכו'. יש אצלה כעס גדול כלפיך וכל זמן שלא תקח אחריות על הדברים תשלם מחירים במטבע רגשי.

    על פניו נשמע ששניכם סובלים האחד מהשניה ועושים שימוש בילדה ככלי ניגוח. אשתך מונעת ממך לקחת את הילדה למשפחה הגרעינית שלך ואתה מתעקש לקחת את הילדה למקום בו אשתך חווה מושפלת ולא רצויה (בחוויה שלה ולא במציאות).

    לי נראה שכוחות הנפש שלה גדולים משלה, ולכן הפתרון לבעיה נמצא אצלך בבחינת "אין האסור מתיר את עצמו מבור האסורים", ההצעה שלי היא לנסות ולהבין את הדברים דרך העיניים שלה, תנסה להבין את הסבל הנפשי שלה ותגלה כלפי המצוקה שלה חמלה והבנה. תנסה לשתף אותה בכאב הנפשי ובמחירים הכבדים שאתה משלם מהמציאות שהיא מבקשת למנוע ממך להיות אב גאה, להיות קרוב למקורות שתמכו בך.

    קבל את זה שאשתך לא מסתדרת עם המשפחה שלך ותכבד את הבחירות שלה. היא חזקה ועקשנית ולא תוכל לשנות את דעתה. אם המשפחה שלך יורדת לחיים שלכם ומהווה גורם מסכסך אקטיבי (מחממים אותך נגדה, מדברים נגדה וגו') שלום בית עדיף והנכון להמנע ממפגשים משפחתיים.

    אתה יכול לתווך נכון את הסיטואציה ולא להציג את אשתך "מופרעת" למשפחה שלך או לאחיות שלך, אל תשכח "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו", השקע את נפשך בזוגיות שלך, אם היא סובלת ובמצוקה חפש את הדרכים שירככו את המצוקות הללו – במחשבה טובה עליה, בדיבורים שפוגשים אותה ובמעשים שעונים על הצרכים שלה. לכן חשוב שתברר מה חשוב לה ולא מה המקומות שנוחים לך (אם חשוב לה שיח רגשי גם אם תמרק את הבית ותכין ארוחת גורמה זה לא יפגוש אותה).

    מהצד השני, חשוב מאוד שתאסוף את עצמך, אתה בן אדם שנברא בצלם, אתה ראוי יש בך טוב מעצם היותך נשמה חלק אלוה ממעל. אתה ראוי לכבוד וליחס מכבד. אתה חייב לנהל סביב ערכים אלה שיח עם אשתך ממקום בוגר ולא נעלב, טבעו של עשב שוטה לגדול ולהיות פרא ואם לא תטפל במקומות האלה, תמצא שהזוגיות שלך תהיה מקום מתסכלת ומנוכרת ללא אינטימיות רגשית שאתה כמהה אליה.

    לכן, ידידי היקר, ההמלצה שלי להניח בצד את היחסים בין אשתך לבין המשפחה המורחבת ולגעת בלב הדברים – בינך לבין אשתך, ואת זה אתה חייב לעשות עם מטפל טוב ולא מטפל זוגי רגיל. הבעיה שלכם לא קשורה לזוגיות שלכם אלא לכאב שכל אחד מכם מביא לתוך הזוגיות.

    בהצלחה ויום טוב

    קובי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן