מאת:

התפרסם בתאריך:

03/05/2018

ערך עצמי נמוך

שאלה מקטגוריה:

שלום, אני בעל תשובה כמה שנים היום אני חרדי יש לי בעיה עם כמה דברים שגורמים לי ליפול לכעס
יש לי מגבלה,אני נמוך וצולע ובעל עודף משקל גדול, המראה שלי ממש מוזר וגורם לי להרבה בזיונות מהצד וצוחקים עלי וזה גורם לי אי נעימות לכל מקום שאני הולך, נכון שאני עושה הרבה מסירות נפש ממשיך הלאה בחיים ומסתובב בחוץ והולך לבית כנסת ולכל מקום ומתגבר על זה אבל קורה לי פעם בכמה חודשים שאני נופל מזה וגורם הרבה חלישות הדעת אני בן 29 רווק והגעתי למצב שקשה לי כבר לסחוב עם הבעיה הזאת ולקבל את זה באהבה כי לא מצאתי פתרון לזה והלכתי לכל מיני רופאים ואין פתרון זה גורם לערך עצמי נמוך .

קשה לי לשבת בשולחן בשבת עם משפחה או במקום אחר או להיות בשיעור תורה וכולם מסתכלים עלי זה גורם עוגמת נפש בגלל הכעס שלי בא מתוך נקודת חולשה לא יציב בדעתי ולא בטוח ביכולת שלי לאכוף את הכללים והמשמעת בגלל שאני בחוסר בטחון קשה לנהל תקשורת טובה ולא להתרגש מאנשים שקרנים וצבועים כמה שלמדתי את כל התורת המוסר ואני מדבר עם הקב"ה ומתבודד כל יום
בגלל הבעיות שלי קשה לי לשים פס על כולם ולנהל תקשורת טובה נכון שאני בנאדם טוב ורגיש ורוב הצלחה שלי שיש לי רצון טוב והקב"ה עזר לי הרבה בחיים וכל הצלחה שלי בזכותו הגעתי למצב שאני אובד עצות והלכתי לרבנים אף אחד לא נתן לי פתרון לזה פשוט חבל על הזמן זה מפריע להתרכז ללמוד מוסר להיות בנאדם חכם יותר ולהתנהג בחוכמה ולא לתת לאדם שמולי לעשות ממני כזה קטן ומסכן קשה להיות בבטחון ובשליטה עצמית זה פוגע לי בשידוכים ולא בא לי להתחתן אני מפחד להתחתן בגלל שיש לי בעיה בעיניים
מחילה שלא רשמתי כמו שצריך פשוט אני מבולבל ולא יודע כבר לזרום עם זה בחיים שאין לי עצה לזה
אני יודע שהתפילה היא הפתרון אבל אין לי זמן יש לי דברים אחרים להתפלל ומשקיע זמן על קדושת הברית ואני מוותר על להתפלל הבעיה בעיניים בשביל להיות נקי מהתאווה הזאת ואני שמח שאני מתפלל ועובד על זה

תשובה:

שלום רב לך!

קראתי בכאב את תיאורך על מצב ממש לא פשוט בו אתה נמצא.

אתה מתאר מצב בו אתה סובל מכך שמגבלה פיזית שלך גורמת לאחרים לזלזל בך ועוד יותר מכך שזה מביא אותך לכעס. אתה מאוכזב מכך שאנשים שלומדים מוסר ממשיכים להסתכל עליך בעיניים עקומות, בניגוד גמור למה שהם אמורים לעשות. ומכך שלמרות שפנית לייעוץ, אף אחד לא שינה את מצבך.

המצב הקשה הזה אליו הגעת גורם לך לפחד מנישואין, מפריע להתנהלות התקינה שלך בכלל ומעוררת בך תחושת תסכול. אתה גם לא מצליח להיות אדיש ולהתגבר על התחושות הלא נעימות האלו, כפי שנראה לך שמצופה ממך. ובנוסף לכול, מכיוון שאתה עסוק בדברים שחשובים לך יותר, לא מתאפשר לך אפילו להפנות זמן לתפילה בעניינך זה.

הסבל הנורא שלך ממש מובן, לבי עמך ואני מעריך את פנייתך האמיצה לעצה.

אקדים ואומר שאני מקווה מאוד בשבילך שתמצא דרך למנוע או לפחות להפחית את התופעה שגורמת לך כל כך הרבה סבל.

עם זאת חשוב לציין דבר נוסף.

להרבה מאתנו קשה עם איך שאנו נראים בעיני אחרים, לפעמים זה דימוי גוף [קטן מדיי, גדול מדיי, צבע עור, פצעים, מראה לא אסטטי, קרחת, ריח פה, גמגום, צליעה וכל דבר שהוא חריג ואינו נחלת הכלל], לפעמים זה דימוי חברתי [נראה מבוגר מדיי, צעיר מדיי, רקע חריג, עני, לא מוצלח בלימוד וכו'] ולפעמים זו הרגשה פנימית שאינה קשורה למשהו מוגדר.

חשוב לזכור שכשמדובר בדימויי בעיני אחרים, מעבר לדימוי עצמו ולצורה בה האחר רואה אותי, נוספות גם המחשבות [ולפעמים הדמיונות] שלי לגבי מה האחר חושב עליי.

ישנם, לדעתי, שני דברים חשובים שיוכלו לעזור לנו להתמודד עם מצבים ותחושות כאלו.

הראשון, להיות גלוי. אם אלו אנשים שאתה פוגש לעיתים קרובות יותר, או אפילו משפחה שהוזמנת אליהם לשבת. זה בסדר לומר להם שיש לך תופעה כזו וכזו, שלא ייבהלו מהמבטים שלך או יפרשו אותם בצורה לא נכונה וודאי שלא יהיו נבוכים מכך. כי זו תופעה שיש לך וחלק ממי שאתה כרגע. אנשים יודעים לקבל שונות כשהיא מוגדרת.

והשני, שהוא החשוב ביותר, הוא במקום לצפות מאחרים שיקבלו אותך, לקבל את עצמך. לאהוב את מי שאתה, למרות שיש דברים שקשה לך אתם, שהם חלק ייחודי מהניסיון שלך כאן בעולם.

כשאדם שלם עם מי שהוא, זה לא רק משפיע עליו, זה מקרין גם החוצה. אנשים נוטים לכבד אדם שמכיר את חסרונותיו ושלם עמם, שאינו מנסה להעלימם ולהסתירם.

עלינו ללמוד שכשה' נתן לנו התמודדות, זו הזכות שלנו לקבל אותה ואת עצמנו, להבין שזה הגוף והמעמד שהוא אנחנו. אל לנו לעסוק בניסיון להיות מישהו אחר, זה לא קשור אלינו. ואם אין אני לי, מי לי. יש בך כל כך הרבה טוב, כפי שכתבת בעצמך, תתמקד בזה ובדמות הייחודית שנתן לך הבורא ותלמד לאהוב אותו – אותך.

ענווה היא לא "לשים פס על כולם" כפי שתיארת. ענווה היא היכולת לקבל את מי שאתה כפי שאתה. אדם עניו לא מתגאה על אחרים, גם אם הוא באמת יותר גדול מכולם, לא בגלל שאינו מודע ליתרונותיו, אלא בגלל שהוא מקבל את היותו כפי שהוא, כפי שהקב"ה ברא אותו. באותה מידה, העניו, גם אינו בוש ב"חסרונותיו". הוא יודע שכך הוא נברא ואינו מנסה לרכוש את מעמדו דרך תחרות אם שאר בני האדם.

גם בעניין נישואים. אם תזכור את שני הדברים האלו, א' להסביר את עצמך. ב' להגיע ממקום של בטחון בעצמך ובמי שאתה. אין סיבה שכשתפגוש את האדם הנכון, היא לא תראה בך את מי שאתה באמת, מעבר למעטפת.

הדברים אולי אינם קלים ליישום אבל הם הדרך הנכונה והבריאה. הדרך לקבל חזרה את האחריות והשליטה במה שקורה אתך ולא להזדקק לאישור של כל מי שנמצא סביבך.

ולסיום, אני מקווה שכן תיתן דקה לעצמך בתפילה. תתפלל לה' שיעזור לך לראות את עצמך באור חיובי, כפי שאתה באמת. שיעזור לך לאהוב את מי שאתה באמת. זה חשוב לך לא רק בכדי להינצל מהכעס, זה חשוב כבסיס ליציבות שלך ולהצלחה שלך בכל ניסיון שניצב מולך.

מאחל לך המון שמחה וקבלה. שתזכה להתהלך בראש מורם ובביטחון במי שאתה ולאהוב את היצירה הנפלאה שברא ה' בדמותך.

מנחם ס

<[email protected]>

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן