מאת:

התפרסם בתאריך:

01/11/2018

עורכת דין- חיבוטי נפש

שאלה מקטגוריה:

שלום רב,
אני מתקשה לתמצת את העניין.
אני עורכת דין שנים רבות יש לי משרד, מנהלת אורח חיים כמעט חרדי, מגיעה ממשפחה חד הורית (אמא גרושה) עמה אני מתגוררת, נטל הפרנסה עלי.
בשנה שנתיים האחרונות התיקים העיקריים שמגיעים אלי הם בעניינים מול משרד הפנים: לסדר מעמד לבת זוג של אזרח ישראלי
לדוגמא- יהודי עם גויה
גוי אזרח ישראלי עם גויה תושבת חוץ
או יהודי אזרח עם גויה שמתכוןונת להתגייר
יש לי ספקות אישיים כבדים שמייסרים אותי – שאני עושה עבירה חמורה בכך שאני מסייעת ליהודי להביא את אשתו הגויה לארץ שאני נלחמת מול הממסד כדי לחבר ביניהם, ושהסוף שלי בגיהנום (או במקום אחר) כמו אותם חוטאים.
תוך כדי עבודתי אני מנסה להשפיע על אותו יהודי שלחדול מן הגויה או לגייר אותה (אפילו סיפרתי שיחזור בגלגול הבא ככלב ואין לו מחילה)- חלק מסכימים, חלק אבודים מבוגרים ולא קשורים ליהדות
אני לא יודעת מה לעשות, אני צריכה את הכסף, לא מסכימה עם מהות העניין בין הפטיש לסדן, מצד שני יש לי כמעט ייאוש בקרוב אהיה בת 34 שומרת נגיעה מאז ומתמיד מקפידה על כשרות מהדרין לא רואה טלוויזיה, אין בי שום פסול במראה  ואינני מכירה שום גבר ראויה להינשא, לעיתים אף מגיעים לפגישות בחורים חסרי שאיפות, חסרי חן (אפילו צולעים או מכוערים מאוד) באופן מוחלט- והם דווקא אינם מעוניינים בפגישה שנייה עמי, למרות שלי בלב יש סלידה אבל אני נותנת להם הזדמנות מלאה ואני חביבה ומעלה נושאי שיחה…
אני חוששת שיש לי פגיעה בזיווג עקב זה שאני מטפלת בתיקים מהסוג הזה.
בשל גילי המתקדם התחלתי להתמרמר להתקנא באנשים שנישאו והביאו ילדים לדוגמא בחורות חסרות מקצוע שהצליחו להינשא לבחורים ראויים מאוד, או כאלה שקיבלו הצעת נישואין, וגם הלקוחות במשרד מנצלים אותי מורידים אותי במחירים באופן גורף, מוסיפים על תחושת הקיפוח, הייאוש, או הצעות מגוחכות ומעליבות מסביבתי לשידוכים- וזה מתבטא במידות לא טובות מבחינת שמירה על הלשון, לשון הרע, לפעמים ניבולי פה.. אני בשר ודם….
מה עלי לעשות או ספר לקרוא כדי לעבוד על המידות- קנאה, לשון הרע, ניבולי פה, ייאוש…
אודה לתשובתכם, תוך התנצלות על האריכות בכתיבה

תשובה:

עורכת דין מתוקה ויקרה, מכתבך עורר בי הרבה מחשבות שלקח לי זמן לעבדן ולהעלותן על הכתב, ומכאן העיכוב בתגובתי. אמנם איני מכירה אותך, אך אני חייבת לאמר שאישיותך, כפי שהיא ניבטת ממכתבך מעוררת את התפעלותי. את אישה שלא בוחלת בעבודה קשה כדי לפרנס את עצמה ואת אמה היחידנית. את לא נותנת למרוץ החיים לשחוק את הרגישות הדתית והמוסרית שלך. את מנסה לעשות את המיטב מהנסיבות הקיימות, ולשכנע אנשים המגיעים לקבל את עזרתך המקצועית, לבחור בדרך הטוב. את בוחנת כל הזמן את עצמך אם את פועלת נכון אם לאו. את מתבוננת בדמותך ובוחנת אותה כל הזמן אם היא ממלאה את רצון ה', ואם אלוקים מרוצה ממנה. את לא נבהלת מאתגרים, ומוכנה לתת גם להצעות לא מפתות 'הזדמנות שניה'. את גם מביטה בכנות במראה לבחון אם יש משהוא שבו גם את עצמך יכולה להשתפר, ולא רק מטילה את ה'אשמה' למצבך על אחרים. כל האינדיקציות הללו נותנות לי תחושה שאת בעלת נכס יקר מאד המכונה 'תבנית חשיבה מתפתחת'. לפי תבנית זו, את מאמינה ביכולתם של אנשים לצמוח מהמקום בו הם נמצאים, לא חושבת כאילו לידתם בתנאים כאלו וכאלו חותמת את גורלם לשבט או לחסד, וביכולתו של כל אחד לגדול ולצמוח מהמקום בו הוא נמצא. תבנית חשיבה חיובית זו, עומדת בניגוד לתבנית החשיבה שאת ודאי מבינה שהיא שלילית ולא מקדמת, המכונה תבנית חשיבה מקובעת. אנשים שפועלים לפי תבנית חשיבה מקובעת סבורים שהאינטליגנציה שנולדו עמה , זה מה יש, והכשרונות בהם בורכו הם קבועים ובלתי משתנים, וממילא יכולת השינוי של האדם היא מוגבלת עד אפסית. תבנית זו משפיעה על הדרך שבה אדם מפרש ומספר לעצמו את סיפור חייו, וממילא חוסמת אותו מפני שינויים חיובים בחייו. למרות העובדות המצביעות על תבנית החשיבה המתפתחת בה את מצטיינת, הטומנת בחובה כוח רב ליצור עבורך מציאות מבורכת ועתיד וורוד בעזרת ה', הרי שהסיפור כפי שאת מספרת אותו לי ולעצמך נשמע אחרת לגמרי. הוא משדר תחושת החמצה, תסכול, האשמה עצמית, ואפילו נימה של יאוש וחוסר אמון בכך שאת ראויה לטוב, מתגנבת אליו. לו הייתי שואלת את אמך – מה היא חושבת עליך? מה היא הייתה אומרת? האם סיפורה אודותיך היה נשמע כמו הסיפור שאת סיפרת ברגע זה? אני ממש רואה אותה בעיני רוחי עומדת ואומרת כך: איזו בת נפלאה ומסורה יש לי. איך היא דואגת לי. עובדת קשה לפרנס את התא המשפחתי הקטן שלנו. לא עצלה. כל כך חכמה והלקוחות מתדפקים על דלתה. היא גם כה טובת לב, ומתקשה לעצור את הלקוחות שמבקשים ממנה להוריד להם במחיר. ואיזו יראת שמים יש לה. כמה היא שומרת על עצמה למרות שאין לה זוגיות משלה, והחיים מזמנים נסיונות רבים בתחום זה, היא מתאמצת לשמור על עצמה מכל משמר. הנסיון להכנס לנעלים של אמך או מישהוא אחר שאוהב ומכיר אותך, יכול ללמדינו ענין חשוב: אמנם עובדות חייך ורצף הארועים שהוביל למצבך עד כה הוא קבוע ובלתי משתנה, אך התמונה הנוצרת מרקמת העובדות הללו יכולה להשתנות בקלות, ותלויה בפרשנות שתנתן לארועים. איננו יכולים לקבוע מי אנו, אך אנו בהחלט יכולים לקבוע 'מי אנו נבחר להיות', וזאת נקבע על ידי הסיפור שנספר לעצמינו. אין זה רק משחק מילים , לפיו "הבה נספר לעצמינו סיפור חיובי כמה אני יפה ומוצלחת ובזה כל הבחורים הטובים יתדפקו על דלתי" . מדובר בתהליך עמוק של קריאה מחודשת של סיפור חייך שיכול לחשוף בהם רבדים שלא הבחנת בהם עד כה, לא נתת להם את הדגש הראוי להם, ויש בהם כדי לשפוך אור (גם כמשמעו) על סיפור חייך, ולהכניס אנרגיות חיוביות מחודשות לעולמך. בסיפור החדש לא יהיה מקום לפרשנויות כמו: יש לי יאוש…בשל גילי המתקדם התחלתי להתמרמר..יש לי פגיעה בזווג עקב זה שאני מטפלת בתיקים כאלו…..מורידים אותי במחיר…מוסיפים על תחושת הקיפוח…מתבטא במידות לא טובות… משום שאת תמצאי בו עוגנים חדשים ואחרים שיוכיחו לך, כפי שהראיתי לך בעצמי בפתח תשובתי, כמה כוחות יש בך, כמה אינך בוחלת במאמץ, כמה אמונה יש לך בטוב הקיים בבני אדם וביכולתם לבחור בו, וממילא גם כמה מגיע לך שהקב"ה יפתח לך פתח של שמחה ויזמן את הזווג הראוי למעונך. לשם כך, אני ממליצה לך מאד לפנות לקבלת לווי מקצועי שיסיע לך לבחון מחדש את ספור חייך ולהצמיח מתוכו את נבטי השינוי המיוחל לקראת צמיחה אישית ומקצועית בעז"ה. אם תביעי את רצונך בכך, פני אלי באופן אישי. בהערכה גדולה וכנה ורדית [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן