שלום לך, אישה יקרה!

התרגשתי מאוד לקרוא שהשבת חשובה לך כל כך.

את משקיעה מחשבה בלי סוף איך לעזור לעצמך לשמור שבת, אף על פי שבסביבה שבה את חיה זה אולי לא ברור מאליו.

אני מעריכה אותך מאוד על המחשבה שלך על פתרונות, גם כששמירת השבת שואבת ממך אנרגיות עצומות. הפניה שלך בשאלה מלמדת אותי שהנושא באמת מטריד אותך. כל הכבוד!!

כאב לי מאוד לקרוא את רגשותייך הקשים. את חווה בדידות בעוצמה נוראה. בדידות היא אחד הרגשות הכי קשים. היא יוצרת בנו תחושה של ריקנות, של חוסר תקווה ושל הצפה רגשית. הלוואי שמשהו ממה שאכתוב יקל מעלייך במעט את הבדידות המייסרת.

אך גם אם לא, אל תתייאשי! בקונספט הזה הייתי צריכה לנחש הרבה ולא בטוח שקלעתי, אז תנסי להתייעץ עם מישהו פנים אל פנים או אפילו במייל – דרך אקשיבה. מגיעה לך שבת נעימה ומענגת, תתעקשי!

לפי התיאור שלך, נראה כאילו שכל האפשרויות חסומות. בעלך רוב השבת לא נמצא, הילדים לא מגיעים בד”כ, ואני מבינה שאין לך חברות באזור.

כדי למצוא בכל אופן דרכים שיהפכו את השבת לנסבלת יותר עבורך. (מקווה שהיא תהיה מענגת ממש בסופו של דבר, אבל בואי נתחיל עם נסבלת) אנחנו צריכים לחשוב בצורה יצירתית לעומק ולרוחב.

לרוחב – לחשוב על פתרונות מעשיים מחוץ לקופסא. אני לא מכירה אותך ולכן אעלה רעיונות שאולי בכלל לא מתאימים לך, אם תראי שאכן שום דבר אינו מתאים, אולי תשבי עם עצמך / עם בעלך / עם חברה ותעלו רעיונות שכן מתאימים לך. או אפילו תעשי סקר קטן בין מכרות שומרות שבת על רעיונות נחמדים לתעסוקה. חכמת ההמונים נמצאת פעמים רבות מאוד יעילה ומוצלחת!

קריאה – אולי לקנות עיתון שאת אוהבת, אולי לעשות מנוי לספריה ולהביא ספרים שנוגעים בהם רק בשבת, אולי כשאת רואה משהו מעניין ברשת, את יכולה להדפיס אותו ולשמור אותו לשבת, מסופר על שמאי שכל יום מימות השבוע היה מייחד את הדברים הטובים שהוא רואה לשבת.

סעודות – אני לא יודעת האם אתם אוכלים סעודות שבת יחד ובמשך כמה זמן. אבל בבתים רבים הסעודה היא זמן משפחתי נעים ודי ארוך. אולי מתאים לכם לעשות מהסעודות טקס יותר רציני, להכין כמה מנות, להכין משהו מעניין לומר או להקריא, ואולי לשיר קצת בין מנה למנה.

סדר יום – ככל שהשבת תהיה יותר מסודרת ומוגדרת, את תדעי איפה בדיוק נשאר לך חור של שעמום ובדידות. המיקוד יעזור להתמודד עם הקושי, ואולי גם יועיל למצוא פתרונות. הכי טוב שתכתבי על דף את סדר היום שלך בשבת.

לדוגמא: בלילה – חצי שעה של קריאה, עריכת שולחן לסעודה, סעודה, טיול קצר בחוץ, ואז יש חור של שעה וחצי עד ההתארגנות לשינה.

ביום – קפה עם עוגה, תפילה, חור של שעתיים, עריכת שולחן לסעודה, סעודה, קריאת עיתון, מנוחה קצרה, חור של שעתיים וסעודה שלישית.

לארגן מפגש עם אנשים – כתבת שאת פתוחה מבחינה דתית ולא מתאים לך קהילה, אבל אולי יצירת קשרים נוספים עם נשים באזור שלך כן מתאימה? אולי את יכולה לארגן בביתך שיעור מעניין לנשים, האם יש רבנית שמדברת ללב באזור שלך? תוכלו להגיד יחד גם כמה פרקי תהילים, ובין לבין קצת תפטפטו, ותפגשי נפש חיה בין ארבעת הקירות.

אירוח – האם יש מישהו שאתם כן יכולים לארח? אולי חברה? משפחה שאתם מכירים?

אולי יש מקומות שאתם יכולים להתארח בהם מדי פעם?

לעומק – אם נבין בצורה יותר מדויקת את האתגר מבחינה רגשית אולי נתקרב עוד אל הפתרון. אני מציעה כיוונים, קחי מה שנכון לך.

מפגש עם בעלך- כתבת שבעלך נמצא בבית כנסת בשבתות. ומדי פעם אתם מבלים יחד כל השבת במלון. האם היית רוצה לבלות איתו חלק מן השבת?

אצל זוגות רבים נוצר לפעמים קונפליקט של “אני – אנחנו”: אחד מהם (פעמים רבות האישה) מצפה שבן הזוג יבלה איתו חלק גדול מהזמן, ויפיג את בדידותו, בן הזוג השני (פעמים רבות הגבר) זקוק לזמן רב יותר עם עצמו ומרגיש לכוד כשהוא מרגיש שהוא צריך להיות כל הזמן ביחד. הקונפליקט הזה גורם לכל צד להקצין עוד בתחושותיו, הראשון – כבר לא זוכר שהוא צריך שקט, והשני כבר לא זוכר שהוא צריך את ה”יחד”. בן הזוג הראשון מצפה כל הזמן: “מתי נהיה ביחד” ובן הזוג השני נכנס לחרדה: “מתי יהיה לי זמן להיות עם עצמי?” וממש נמנע מלהיות ביחד.

האם יש לכם קצת מה”לופ” הזה?

אם כן, הפתרון ללופ יכול להיות הגדרת זמן מסוים שבו אנחנו מבלים יחד. במקרה שלכם – אולי כדאי לקבוע זמן מסוים בשבת – נגיד חצי שעה שבה אתם נפגשים ומבלים יחד. כאשר הזמן הוא מוקצב, יהיה לשניכם יותר נעים. את יודעת שיש לך יותר מכלום, ולא מצפה כל הזמן וכועסת שהוא לא איתך, והוא לא מרגיש שהוא לא יכול לצאת לבית הכנסת, ומוכרח “להעסיק” אותך כל הזמן.

להיות לבד – לפעמים השבת, בכך שהיא מנטרלת את מסיחי הדעת שלנו (טלפון, מחשב, עבודה) יכולה להיות פנס רב עוצמה לכאב פנימי.

האם במשך השבוע יש לנו קשרים מספקים? יש לנו חברים שטוב לנו איתם?האם יש לנו מתחים בקשרים משמעותיים? לפעמים אנחנו מדי בודדים, ובמשך השבוע העבודה והטלפון מסיחים את דעתנו ובכך מקילים על התחושה הקשה. השבת יכולה להיות פנס חזק וצורב על הכאב הזה.

האם אנחנו אוהבים ומעריכים את עצמנו מספיק? האם אנחנו מבקרים את עצמנו בחריפות? גם במצב הזה, ה”להיות לבד” בלי מסיחים, מכריח אותנו להיפגש עם החלק בתוכנו שמבקר אותנו, או אפילו מזלזל בנו, וזה עלול להיות ממש קשה מנשוא.

האם אנחנו אוהבים את החיים שלנו? את מה שאנחנו עושים? האם אנחנו מרגישים שאנו מקיימים ערכים שחשובים לנו? ממשים כישורים ויכולות? מבטאים את עצמנו?

השבת מכריחה אותנו להיפגש עם החיים שלנו, היא קצת כמו ספירת מלאי במובן מסוים, לפעמים אנחנו מגלים שאנחנו לא שבעי רצון מצורת החיים שלנו, וזה עלול לכאוב מאוד.

כמעט לכל אדם יש חלק מן הכאבים הללו בעוצמה זו או אחרת.

אך אם את מרגישה שאחד או יותר מהקשיים האלה נוכחים בחייך יותר מדי, אולי כדאי לחשוב או להתייעץ מה צריך לשנות כדי שתרגישי יותר חזקה מבפנים, בעזרת ה’.

מאחלת לך שבתות נפלאות וימי חול נפלאים, את ראויה להם!

תוכלי לפנות אלי דרך המייל, אם תרצי.

בהערכה גדולה – ציפי

zipikin@gmail.com