דלג לתוכן
יש לנו מריבה קשה במשפחה בין אחותי הגדולה להורי.
אני מרגיש קרוע בין הפטיש לסדן. מצד אחד לא רוצה לריב עם אחותי גם אני מצד שני חורה לי על כבודם של הורי וקשה לי להאיר אליה פנים כשהיא מתנהגת אליהם בצורה הזו.
ההורים שלי פגועים ממנה מאד ולא ברור לי: מה תפקידי בכל התסבוכת הזו?
שלום וברכה
תודה על הפניה
ברצוני להביע בפניך את הערכתי הרבה, על האכפתיות והרגישות שאתה מגלה הן כלפי ההורים שלך, והן כלפי אחותך הגדולה. ניכר שחשוב לך לגרום להוריך נחת ושחשוב לך לעשות להם טוב. ומאידך, אתה מגלה שיקול דעת ואחריות בכך שקיבלת החלטה לשמור על קשר עם האחות למרות הסכסוך, ולשמור על יחסים תקינים בלי להכניס את עצמך לתוך המריבה.
היות ואינני מכיר אותך באופן אישי וגם לא את משפחתך, אין לי יכולת לייעץ לך באופן פרטני ולומר לך, “עשה כך” או “אל תעשה כך”. אבל אשתדל לתת לך קווים מנחים ולהעמיד אמת מידה כדי שתוכל להחליט בעצמך ובחכמתך כיצד לנהוג.
מתוך שאלתך הבנתי כמה דברים: ראשית, אתה מבין היטב את המצב, ואינך מתיימר לפתור את הסכסוך ביניהם. אתה מבין את מקומך ודואג לשמור על קשרים טובים עם כולם מבלי להכנס לעובי הקורה או לקחת צד.
אתה גם נוהג בחכמה ודואג להפריד בין הדאגה שלך לרגשותיהם של הוריך, ובין ההחלטה לקיים קשר רציף עם אחותך, מתוך מחשבה שזהו הדבר שנכון לעשות.
מה נשאר?
חשוב לברר, ואם הבנתי נכון זו עיקר שאלתך, איך נכון לנהוג מול ציפיות ההורים ורגשותיהם. כלומר, מה האחריות שלך כלפי הוריך ורגשותיהם, והאם חובה עליך להכניס את עצמך לתוך הסיפור ולשפר את היחסים ביניהם.
הייתי מוסיף כאן נקודה נוספת והיא, מה לעשות כשאתה צריך לבחור בין ההורים והאחות, הרי במצב של סכסוך כזה אין ספק שיכולים להתעורר מצבים בהם אתה נמצא בין הפטיש לסדן וצריך לבחור עם מי אתה הולך ועם מי לא.
הבה נעמיד כמה נקודות על אמיתתם.
נתחיל מהסוף.
א. לפני הכל יש כאן את העניין של כיבוד אב ואם. המשמעות של החיוב במקרה הזה היא שבדרך כלל עליך להעדיף את כבודם של הוריך על פני כבודם של אחרים. כולל אחיך ואחיותיך, החייבים אף הם בכבודם של הוריך.
מבחינה מעשית, אינני מכריע כאן כיצד עליך לנהוג במקרה ספציפי כי כל מקרה לגופו, אבל קח לך את הכלל הזה כאמת מידה על מנת להקל עליך את ההכרעה אם וכאשר תעמוד בפני מצב המצריך בחירה חד משמעית של “או, או”.
מובן שעדיף לא להכנס בכלל ולעמוד בין הניצים, אבל אם תידרש להכריע, דע שחובתך הראשונה היא לכבד את הוריך ורק אחר כך את אחותך. גם אם לדעתך הם לא צודקים בייחסם כלפיה. זה לא אומר שאתה צריך לומר את זה לאחותך ולפגוע בה או לקחת צד במריבה, אלא שעליך להזהר מלנקוט במעשה שעלול לפגוע בכבודם.
ב. אם הבנתי נכון, עיקר הדאגה שלך היא מכך שאתה מרגיש שהוריך פגועים מההתנהגות שלך ביחס לסכסוך וכביכול מצפים ממך לעזור להם בפתרון הסכסוך.
אני מזהה כאן כמה קשיים נפרדים. אנסח אותם ברשותך. א. “אני מרגיש אחריות לפתור את הסכסוך בין ההורים שלי לאחותי, ואינני יודע אם אני חייב או רוצה לעשות את זה, ובעיקר, אינני יודע איך לעשות את זה”. ב. “אני חש רגשות אשמה כלפי ההורים שלי,כי הם פגועים ממני ומשדרים לי שעלי להיות קשור ולהתערב בסיפור, ולעזור להם לפתור את הבעיה ולשמח אותם”. ג. “קשה לי ולאחי עם המצב והיינו רוצים לפתור אותו. קשה ומעציב ולא נעים לחיות עם סכסוך בתוך המשפחה”.
בוא נדבר על זה. ראשית עליך לדעת שהיחסים בין אחותך והוריך אינם באחריותך! הם אנשים בוגרים, וזו אחריותם הבלעדית לקיים ביניהם יחסים תקינים. יש לנו נטיה כאחים וכבנים להורים, לקחת על עצמינו אחריות לקשרים וליחסים בין שאר בני המשפחה. זה נובע בעיקר מכך שמאד לא נעים לחיות עם סכסוך במשפחה, ובדרך כלל אחד הצדדים גם עשוי לנסות ולמשוך עוד בני משפחה לתוך המערבולת. אבל זה נובע גם מרגישות ואכפתיות של זה שחשוב לו ליישב את הסכסוך. בדרך כלל רואים בתוך משפחה שיש כאלה מבין האחים שיותר רגישים למצב היחסים בתוך המשפחה, והם אלה שחשוב להם לגשר ולהשכין שלום בכל מצב. זה דבר יפה ומרגש וניכר שאתה בדיוק כזה. אכפת לך מכולם ואתה רוצה שיחיו יחד בשלום ושלוה.
הבעיה היא שבמצבים האלה רואים פעמים רבות שזה שלוקח על עצמו את העול של יחסי המשפחה, נושא על גבו את הצער של כולם. הם מרשים לעצמם לריב ולהסתכסך, ואילו הוא, נושא בעול הצער והמחלוקת.
לכן אני מדגיש – זאת לא האחריות שלך לתקן את היחסים של ההורים והאחים. הם אנשים בוגרים והם אחראים למעשיהם וליחסים ביניהם.
כאן אני רוצה להסתייג רגע ולומר, ברור שאם אתה מרגיש שביכולתך לתרום ולסייע, כדאי שתעשה זאת. אם אתה מרגיש ששיחה עם האחות או עם ההורים יכולה לסייע לתקן את המצב, אל תימנע מכך. אבל רק בתנאי שמה שאתה עושה, נשאר בגדר מתן סיוע מבחוץ למהלך שהם עצמם יוזמים לקחת אחריות על יחסיהם שלהם, לא בכך שאתה נושא את העול במקומם!
מתוך ההבנה הזאת אני רוצה להוסיף ולומר נקודה חשובה. גם רגשותיהם של הוריך הם לא באחריותך! אתה לא חייב לשאת על גבך את עול רגשותיהם. גם אם אתה חש שהם משדרים לך אכזבה או ציפיה לכך שתשמח אותם או שעשה משהו כדי שלא יצטערו. זאת נקודה שחשוב להבין אותה. אנו נוטים לפעמים ליטול על הכתפיים את עול הרגשות השוררים בבית, ומרגישים אחריות לדאוג לכך שאחרים ישמחו או לא יצטערו. ובעיקר כלפי ההורים שיש לנו כלפיהם רגש טבעי של הכרת הטוב ורצון לשמח אותם.
חשוב להפריד בין החובה להזהר בכבודם ולנהוג כלפיהם באהבה וחיבה, לבין לקיחת אחריות על רגשותיהם ומצב רוחם. ילד אינו יכול לשאת באחריות למצב הרוח ולשמחה של ההורים שלו. זו אחריותם כאנשים בוגרים לווסת את רגשותיהם ולדאוג לרווחתם הנפשית. בדיוק כשם שיחסיהם עם הסביבה היא בראש ובראשונה באחריותם האישית.
גם כאן אני מסייג ואומר, ברור שאם אתה מרגיש שיש לך יכולת לתרום לרווחתם ולהרגשתם הטובה, טוב שתעשה כך. אין ספק שבן מכבד אב הוא בן המשמח את לבו של אביו ומסייע בעדו בכל דרך. יחד עם זאת חשוב שזה לא יהיה מתוך מקום של לקיחת אחריות על דברים שהם שלו כאדם, ובאחריותו, אלא כנתינה שלמה מתוך אהבה, וכסיוע מן החוץ . גם אם אתה נושא את הוריך על הגב ומאכיל אותם משלך במסירות נפש, אין הדבר אומר שאתה אחראי למצב הרוח שלהם התלוי בתחומים הנמצאים באחריותם. זאת הבחנה חשובה מאד.
אם הגעת למצב שברור לך מה באחריותך ומה לא, אתה יכול לגשת ולרצות להעניק ממקום של חוזק ונתינה, ולסייע לפתרון היכול לשפר את המצב.
אם אתה מעוניין לתרום לשיפור המצב ייתכן שאתה יכול להציע לאחותך (באופן מכבד כמובן , ורק כהצעה, לא בתור התערבות) לנסות ללכת לסוג של גישור או טיפול משפחתי. הרבה אנשים שנמצאים במצבים שנראים להם כבלתי פתירים, ומתוך מצב של סכסוכים מורכבים וארוכי שנים, מוצאים שגורם שלישי בלתי תלוי כמו מגשר או מטפל משפחתי, עוזרים להם לפתור את הפלונטר ולהתיר את הסבך.
אשמח להפנות אותך לגורם מקצועי אם תמצא עניין בכך.
כמובן שחשוב שתעשה את זה בחכמה ובשום שכל, ותציע עזרה רק אם אתה חש שאתה יכול לומר את זה באופן הנכון והמכבד ביותר. אינני מכיר את הנפשות הפועלות, ולכן אינני יכול לתת לך דברים מדוייקים, אבל בדרך כלל אמירה כמו “מאד חשוב לי הקשר בינינו, ולאחרונה אני מרגיש שזה יכול להשפיע לטובה על כולנו, ועל הקשר שלנו, אם תמצאו את הדרך להרגיע את הסכסוך הזה ביניכם.” אמירה שיכולה לשדר גם אכפתיות וקשר, וגם בקשה להתחשב בכך שהקשר שלך איתם חשוב לך ותשמח אם הם יעשו מאמץ לשפר את המצב ולשתף פעולה. (כמובן שאתה תבחר ותחליט אם יותר חכם לדבר עם ההורים או עם האחות, אם שניהם.)
ייתכן גם שתוכל להעביר באיזשהו אופן את המסר, שהסכסוך הזה אינו נשאר בינם לבין עצמם אלא משפיע על כל המשפחה. ייתכן שתוכל להפנות את תשומת ליבם להשלכות של המעשים שלהם על כל המשפחה, ולהבהיר להם שיש להם אחריות על התוצאות של המריבה שלהם. זה לא הוגן שהם יריבו וכולם יסבלו בעקבות כך. יש להם אחריות כלפי הסביבה במובן הזה שהמריבה שלהם פוגעת גם במי שלא קשור לסיפור ומצערת את כולם.
ברור שלא כדאי להטיח בהם דברים כאלה, ואם אתה פונה להורים חשוב שתדבר גם באופן הכי מכבד. אבל חשוב שלך יהיה ברור שהאחריות כאן היא עליהם ולא עליך. ושהמצב הקיים הוא תוצאה של מעשים שנמצאים באחריותם ושעליהם לתקן. וכדאי למצוא דרך להעביר את המסר הזה באופן שבו הם יהיו מוכנים לשתף פעולה ולהגיע למצב שניתן לחיות עימו באופן שאינו פוגע באחרים.
וכמובן שאם ניתן להגיע לשלום ואהבה שלימה, ודאי וודאי שטוב.
אני שב ומביע את הערכתי על הרגישות ועל האכפתיות שאתה מגלה בסיפור הזה, והנני מחזק את ידיך במציאת הדרך הנכונה להיטיב עם עצמך וגם לתת לסביבתך משלך באופן הטוב ביותר.
אני בטוח שתמצא את הדרך.
בהצלחה
יוסי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
