שלום וברכה,
שאלה מצוינת. כל פעם מחדש אני נהנה מעומק החשיבה של צעירים וצעירות בני דורנו. פשוט תענוג לקרוא.
את האמת אומר שאין לי תשובה חד משמעית, כזו שתוציא אותך עם ההרגשה שהגדרת אותה “מאה אחוז”.
לדעתי בכלל אין דבר כזה “מאה אחוז”, ולא זה מה שצריכים לחפש כשמחפשים תשובות לשאלות באמונה. צריכים לברר את האמונה כמו שמבררים כל דבר בחיים, כמו שמאמינים בזה שמוטל עלינו להיות מוסריים, כמו שמאמינים שמי שרוצח ראוי לעונש. כל חיינו מושתתים על הגיון נורמלי שבני אדם חיים לפיו, ואין סיבה שפתאום בנושא הזה נחפש באדיקות את ה”מאה אחוז”.
לעולם אין מאה אחוז, בשום תחום שהוא. גם העובדה שעכשיו אתה קורא מה שכתבתי לך היא לא מאה אחוז. אולי אתה הוזה. גם עצם קיומו של העולם הוא לא מאה אחוז. אולי אתה בכלל מדמיין את כל מה שמסביבך וכלום בעצם לא קיים. אנחנו חיים לפי רמה מסוימת של הגיון, ומי שמנסה לחפור מעבר לזה מבזבז את כוחותיו לריק.
אז בוא ניגש לנושא האמונה כמו שאנחנו ניגשים לברר האם אקמול עובד או לא.
כל נושא בחיים יש שתי דרכים לברר אותו: א. בדיקה עצמית. ב. אמון באלה שביררו אותו לפנינו.
בדרך כלל אנחנו לא מבררים כל נושא בעצמנו. אנחנו נכנסים למכונית, מפעילים אותה ונוסעים, בלי לבדוק מה אנחנו עושים כאן בעצם ואולי היא תתפוצץ לנו בפנים. אנחנו עולים למטוס בלי לבדוק איך אנחנו הולכים עכשיו להיות באויר כמה שעות. על מה אנחנו סומכים? על כך שכבר ביררו זאת לפנינו אנשים מומחים שהשקיעו בזה את כל נשמתם וזמנם והגיעו למסקנה שזה עובד וניתן לנסוע ללא חשש.
מה קורה בנושא שנוי במחלוקת, מה עושים אז?
למשל – הומופאתיה. יש רופאים שמאמינים בזה ויש רופאים שטוענים שזו אחיזת עיניים, קשקוש מטופש. מה אני האיש הקטן עושה?
יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת אומרת: מכיוון שאין לי על מי לסמוך, כי המומחים חלוקים בדעותיהם, אין ברירה אלא להסתמך על עצמי. אבדוק את הנושא ואחליט בכוחות עצמי. רגע, אבל איך אני מסתמך על עצמי נגד חוות דעתם של רופאים מהשורה הראשונה? התשובה היא שמכיוון שהרופאים חלוקים בדעותיהם, שני הצדדים שקולים, ואם כן ההגיון אומר לשמוע בקול עצמי.
אפשרות שניה אומרת – בוא נעשה מחקר על הרופאים עצמם. נברר האם לאלה שלא מאמינים בהומופאתיה יש אולי דעות קדומות נגד כל מה שלא שייך לממסד, או אולי להיפך – אולי אלה שמאמינים יש להם נטייה להאמין בכל דבר שמחוץ לקופסה.
אני הייתי מציע לשלב את שתי האופציות. גם לעשות מחקר על הרקע של האנשים החלוקים בדעותיהם, וגם לנסות לבדוק את הנושא קצת בכוחות עצמי.
נחזור לנושא האמונה.
האמונה במעמד הר סיני, גדולי אומתנו האמינו בזה, ומדובר על אנשים חכמים לפי כל קנה מידה כמו הרמב”ם ועוד, ומצד שני אנשים חכמים כמו אריסטו ועוד לא האמינו בזה.
מה עושה האיש הקטן? לפי הנ”ל יש לו שתי אפשרויות: א. להחליט שמכיון שהגדולים חלוקים בדעותיהם הוא בודק את הנושא בכוחות עצמו. ולא יהיו לו כאן נקיפות מצפון “איך אני מתווכח עם אריסטו”, כי כנגד אריסטו יש את שלמה המלך הרמב”ם והאבן עזרא. ב. לעשות מחקר על האנשים עצמם, אלה שהאמינו ואלה שלא האמינו.
ואני ממליץ לשלב את שתי האפשרויות.
ביחס לאפשרות הראשונה לבדוק בעצמך את האמינות של המסורת של מעמד הר סיני – זו בהחלט עבודה כשלעצמה, ואני מאחל לך הצלחה רבה בה. הייתי ממליץ לך לעשות זאת בלי עזרתי ולדלג על השורות הבאות, אבל אם תרצה בכל זאת לקרוא – הרי לך לינק לתשובה אחרת שלי באתר זה, שבה אני נוגע בשאלה על קצה המזלג: https://akshiva.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%A9%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%9E%D7%AA/
מלבד זאת, ניתן וכדאי לשלב גם את האפשרות השנייה – לעשות מחקר על האנשים המומחים נחלקים בנושא.
הרס”ג באמונות ודעות כותב שאין אפשרות להכריע על פי השכל האנושי האם העולם הוא קדמון או שהוא נברא.
מדוע? אם חושבים קצת מגלים שזה מוכרח להיות כך.
רגע היווצרות היקום הוא הרגע המקשר בין הקיום המוכר לנו לבין הקיום הבלתי מוכר לנו. כל מה שאמור לענות על “איך נוצר העולם” חייב להיות משהו שמחוץ לעולם המושגים שלנו. כמו שיוצר השעון והשעון עצמו הם בהכרח שתי מהויות שונות של הויה, כך יוצר העולם והעולם עצמו הינם בהכרח שתי מהויות שונות של הויה, של עולם מושגים.
ארחיב את הדברים:
עולם המושגים שלנו מצטמצם למושגים אנושיים, כל התפיסה שלנו מוגבלת לדברים פיזיים, למרחב, לזמן. אין לנו יכולת להבין מה שמעבר לכך, כיצד יש מושג של דבר שאינו פיזי ועם כל זאת הוא קיים. כיצד יש מושג של דבר שהוא למעלה מן הזמן. גם כשאנחנו מנסים לדמיין משהו לא פיזי אנחנו מלבישים עליו תיאור פיזי, אחרת פשוט אין לנו קליטה בו.
למשל, לכל אחד מאיתנו יש שכל. זו עובדה. שכל הוא לא דבר פיזי ואינו ניתן למישוש ולהגדרה. ועם כל זאת כשאנחנו מנסים לחשוב על השכל שלנו, על צורתו ומהותו, אנחנו מדמיינים משהו כזה אוורירי שמסתובב שם בראש ונזהר לא לברוח החוצה… גם החיות שלנו, מה שנקרא “נשמה”, היא דבר לא פיזי. ועם כל זאת, כשאנחנו שומעים משפט כמו “נשמתו של פלוני עלתה לשמים” אנחנו מדמיינים טיסה חופשית של רוח בלתי נראית במהירות של 2000 קמ”ש… למרות שברור שנשמה אינה איזו רוח מסתורית, ואינה משוייכת למקום, כי רק דבר פיזי יכול להיות משוייך למקום.
ההגדרה “נשמה עלתה לשמים” היא לא יותר מאשר משל, ועם כל זאת איננו מצליחים להשתחרר מהמשל הזה. כי אין לנו כלים לקלוט משהו שאינו מחובר למערכת המושגים המצומצמת שלנו.
כלומר, אין לנו כלים לבחון את המסתורין שסביב בריאת העולם בכלים שכליים, כי מדובר על משהו שמעבר לעולם המושגים. הדרך היחידה להגיע לתשובה על השאלה על רגע היווצרות העולם בכלים שכליים שלנו, השייכים לתפיסתנו, היא – לברר את אמינותה של המסורת של אבות אבותינו, הטוענים שהם ראו את הקב”ה בעצמם ושמעו את קולו.
עתה ננסה להיכנס לראש של אריסטו. הוא חכם גדול ונערץ, ונודע לו על איזה עם הגר אי שם בדרום מזרח העולם הטוען שאבות אבותיו דיברו עם בורא העולם. לו יש כבר תיאוריה מסודרת איך העולם נברא. האם יש לו סיבה לזנוח את התיאוריה וללכת לבדוק אצל אנשים לא מוכרים אם הם צודקים? ממש לא.
כך שאם ננסה לבדוק את האנשים המומחים הנחלקים בנושא, לכאורה חכמי היהודים שחיו עם מסורת היתה להם סיבה לבדוק את אמינותה ומילה שלהם בנושא היא מילה של אדם שבדק ולמד את העניין, ואילו חכמי הגויים שלא נולדו לתוך זה לא היתה להם סיבה לבדוק את אמינותה של המסורת היהודית, ומי שלא בודק לא יודע. על כל פנים בוודאי שאין לו מילה כנגד מי שכן בודק.
זה מה שנראה לי בנושא.
בהערכה רבה
יעקב
b0548407520@gmail.com
דלג לתוכן
