מחלוקת בבית כנסת-מה עושים?

יעקב שלום, קראתי את שאלתך. הצטערתי לשמוע על המצב שבו אתה וקהילתך נמצאים. כמה חבל שלא פתרו את הדברים מראש בדרכי שלום ונועם כפי דרכה של תורתינו הקדושה, והמצב הגיע למה שאתה מתאר בשאלתך. אני מעדיף, ברשותך, שלא לענות על שאלתך רק בצורה יבשה של "מותר או אסור" אלא להתייחס לפן הרחב יותר של העניין. איני יודע בפירוט את עמדות שני הצדדים במחלוקת שהתגלעה. אולם הינך כותב שרב בית הכנסת עזב אותו ואינו מוכן לשוב עד שיוחלף הוועד החדש שנבחר שהוא, כהגדרתך, אנטי-חרדי. על פניו, זה מעיד בבירור שהמקום לא מתנהל כעת על פי ההלכה אלא בכוחנות ובשתלטנות. והראיה, הפנייה של הוועד לבית משפט חילוני במקום לפנות לדין תורה כמו שעושים יהודים ששומרים תורה ומצוות תוך נאמנות מליאה להלכה. אבל, כאמור, אני רוצה להרחיב יותר על הסכנה הגדולה וההרס שטומנת בחובה המחלוקת. כוונתי, כמובן, הינה לכל מחלוקת שהיא. אבל בייחוד הדברים נוגעים למחלוקת בנושאים הלכתיים, באם המחלוקת היא שלא לשם שמיים אלא לשם שררה וכבוד בלבד. במחלוקת קרח ועדתו על משה רבינו מספרת לנו התורה על כך שהאדמה פתחה את פיה ובלעה את כל אלו שחלקו על משה רבינו. כולל תינוקות! ומדוע? מה חטאו אותם תינוקות שמגיע להם עונש נורא כל כך של מיתה? מסביר לנו רש"י שם על הפרשה: "בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי ב"ד של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות וב"ד של מעלה עד כ' שנה וכאן אבדו אף יונקי שדים". כלומר: המוות שנגרם לאותם תינוקות קטנים בכלל לא היה מחמת עונש! שהרי, הם היו תינוקות קטנים, הרבה הרבה לפני גיל מצוות שבו אדם נהיה אחראי למעשיו כלפי בית דין של בשר ודם, ועוד יותר הרבה לפני גיל עשרים שבו אדם יכול להיענש בידי בית דין של מעלה- הקב"ה, אם בית דין של מטה לא הענישו אותו מכל סיבה שהיא. המוות שנגרם לאותם תינוקות קטנים שלא טעמו טעם חטא היה בגלל אותה האש ההרסנית של המחלוקת המכלה ושורפת את כל אשר נקרה בדרכה ללא הבחנה! לעומת זאת, בא וראה כמה גדול כוחו של השלום. בפרשת וזאת הברכה שבה משה רבינו מברך באהבה את עם ישראל לפני פטירתו הוא אומר: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". ואומר שם רש"י על הפסוק: "בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא (הקב"ה) מלכם ולא כשיש מחלוקת ביניהם".   ובזמן הזה, שבו בית המקדש שיבנה במהירה בימינו, עדיין חרב, השכינה הקדושה נמצאת בבתי כנסיות שהינם בבחינת "מקדש מעט". ללמדך, כמה חשוב השלום וכמה שנואה המחלוקת. ואסיים בסיפור. בזמן מלחמת השחרור הופגזה ירושלים המערבית על ידי כוחות הלגיון הירדני ששלטו במזרחה של העיר. לעיתים תכופות נאלצו יהודי העיר לשהות במקלטים במשך שעות רבות בכדי להינצל מההפגנות. הרב אליהו לופיאן זכר צדיק וקדוש לברכה שהיה מפורסם בצדקותו שהה באחד המקלטים בעיר מאימת ההפגזות. והנה, הוא שומע יהודים ששהו לצידו מדברים לשון הרע בחריפות בנושא מסוים. הרב לופיאן לא היסס לרגע ואמר למלווהו שהוא רוצה לעזוב תיכף ומייד את המקלט שבו הם שהו ולעבור למצוא מחסה במקלט אחר. זאת, למרות שההפגזה הירדנית באותו זמן הייתה בשיאה. הוא הסביר את הצעד שעשה בכך שדווקא בעת סכנה, דיבורים של לשון הרע ומחלוקת מעוררים קטרוג גדול בשמיים כאשר המצב מסוכן באופן טבעי גם בלאו הכי מחמת המלחמה ששוררת בחוץ. לכן, הוא העדיף להסתכן במעבר למקלט אחר בעיצומה של ההפגזה במקום להשאר במקלט הבטוח לכאורה מבחינה טבעית אבל מסוכן מאד מבחינה שמיימית ועל טבעית.   אז עצתי לך היא להשתדל ולהתרחק מהמחלוקת כמו מאש.   כמובן שמקביל לכך חשוב שתעשה כל מה שביכולתך לעשות בכדי להשיב את השלום לאותו בית כנסת. או אז זכות עצומה זו תעמוד לטובתך, בעזרת השם. ברכה והצלחה! צבי