מאת:

התפרסם בתאריך:

15/08/2016

מודאגת מעתיד המגזר החרדי

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,

השאלה שלי אולי קצת מוזרה, ולא ממש מתאימה לאתר הזה, אבל אני מרשה לעצמי להפנות אותה אליכם מכיוון שהיא נוגעת לאגודה ש"אקשיבה" היא אחד הפרוייקטים המאוד מבורכים שלה.
לאחרונה יצא לי לקרוא מאמרים שונים באתר "אגודה אחת". עם חלקם הזדהיתי ועם חלקם פחות.
השאלה שלי היא, לו יצוייר כי הפעילות של היוזמות השונות לשינוי ולשיפור המגזר החרדי בהיבטים חברתיים, חינוכיים, מדיניים וכו' תצליח, במה יהיה שונה המגזר החרדי מהמגזר הדתי לאומי?
בעיני ההגדרה המרכזית של החרדיות היא הטוטאליות שלה. קיום אורח חיים שבו היהדות ובעיקר ההקפדה על ההלכה היא הציר המרכזי שסביבו החיים מתנהלים ולא "קישוט" שמוסיף לחיי החולין ואולי נותן להם גם טעם ומשמעות מידי פעם. אחת הדרכים שנוקטים במגזר כדי לשמר את ייחודיותו היא אסטרטגיה של בדלנות, לעומת המגזר הציוני- דתי שחבריו נוקטים באסטרטגיה של שילוב, כאידאל.
אשמח להבין, על פי האג'נדה של יוזמות שונות המופיעות באתר, מה ההבדל בין "החרדים הישראלים/ החדשים" לבין המגזר הציוני-דתי ואם אין הבדל, מדוע יש צורך בשינוי המגזר החרדי מבפנים? מדוע שמי שההתנהלות בחברה החרדית אינה מתאימה לו, לא יעשה שינוי עם עצמו וישייך את עצמו למגזר הדתי לאומי? (אלא אם כן יש כאן ניסיון לממש את נבואתו של בן גוריון, ו"לנקות" את החברה הישראלית מהחרדיות).
לדוגמה: מדוע יש צורך בהקמת ישיבות תיכוניות חרדיות? מה ההבדל המהותי, מעבר לסוג הכיפה, בינן לבין ישיבות תיכוניות דתיות? דוגמה נוספת, המכון למדיניות תורנית נשמע לי דומה לפעילויות פוליטיות וליוזמות חברתיות שנעשות במגזר הדתי לאומי, מתוך אמונה שהשתלבות ופעילות במרחב הציבורי במדינת ישראל מסייעת לתהליך הגאולה.
במאמרים המובאים על ידי כותבים מסוימים באתר מועבר מסר כי השילוב וה"ישראליות" הם אידאל שיש לשאוף אליו, ולא רק פרקטיקה שתסייע לנו לשרוד ולתפקד במדינה בה אנו חיים, מדינה שערכים רבים עליה היא מבוססת שונים ולעיתים אף עומדים בסתירה מוחלטת לערכינו כיהודים חרדים.
האם אין בניסיונות השינוי הללו סיכון לכך שהמגזר החרדי המשופר והמשולב יותר, יאבד את האלמנטים היחודיים המגדירים אותו?

ובעיקר- מה עושים? מצד אחד ברור לי שהמגזר החרדי לא יוכל לשרוד לאורך זמן במתכונתו הנוכחית, וכי קיימות בו תופעות הדורשות שינוי, ויפה שעה אחת קודם. אך מצד שני אני חוששת כי חלק מהיוזמות מהוות זריקה של התינוק עם מי האמבט, וכי מרוב נסיונות "להציל" את המגזר החרדי מעצמו, לא ישארו חרדים שיש לעזור להם.

אני מודעת לכך שהייתי פשטנית וחטאתי בהכללות גסות (לדוגמה כשהתייחסתי ל"חרדים" ול"דתיים לאומיים" כאל יחידה אחת, ללא התייחסות לרב גוניות של כל מגזר), אבל אני מקווה שהרעיון המרכזי של השאלה הובן.
אשמח אם תוכלו להאיר את עיני בענין הזה.

תשובה:

שלום לך שאלתך מאתגרת ומרתקת, והאבחנות המעניינות שכתבת מעידות על עומק הבנה וסקרנות מבורכת. הלוואי על כולנו. לפני שאני נגש לשאלה עצמה חשוב מאוד להדגיש נקודה קריטית. כל המשיבים באקשיבה הינם חרדים, יראי שמים (במידה הנראית על ידי בני אנוש), ונטועים עמוק בתוך העולם החרדי, אוהבים אותו ורוצים בהצלחתו ובפריחתו. עד כמה שהכרותי מגעת, אין לאף אחד מהם רצונות "חתרניים" או מחשבות למהפכות חברתיות וכדומה, אלא לסייע ולעזור ולהקשיב ולייעץ ככל שידם מגעת. נקודה חשובה נוספת שאני מעוניין להדגיש היא שבתוך המשיבים (נכון לרגע זה למעלה מ40!) ישנו מגוון רחב מאוד של דעות ואופי ורקע, כך שבתשובה שלהלן אביע את דעתי, ואת דעתי בלבד, ויתכן ואף סביר, שממשיב או משיבה אחרת היית מקבלת תשובה שונה, ועל כן אני פורש בפניך את עמדתי האישית בלבד, ולא את "עמדת משיבי אקשיבה" או "עמדת הארגון", כי אין כזו, וכך יש להתייחס אל הדברים. הצגת בצורה יפה את החרדיות כטוטאליות, ושימור הטוטאליות על ידי ההתבדלות, זאת לעומת הציבור הדת"לי המוביל לשילוב, ושאלת איך מציאות של שילובים שונים (כגון ישיבות תיכוניות, השתלבות בממשל וכדו') יכול ללכת יד ביד עם החרדיות, האם אין אלו מאפיינים דתל"ים. ישנם שני מישורים שצריך לדון בהם בנושא הזה, המישור הסוציולוגי והמישור האידיאולוגי. שאלת "מיהו חרדי" היא קודם כל שאלה סוציולוגית המנסה למצוא קו מקשר בין החסיד העובד, לבין הליטאי האברך, בין המודרנית בעלת הפאה הארוכה והחצאית הקצרה, ובין הירושלמית מגולחת הראש ולבושה שחורים, בין זילברמן לסאטמר, בין חזונאישניקים לש"סניקים, ובין פרומער לשבבניק. למצוא קו התנהגותי המקשר בין כולם בוודאי שיהיה קשה, ועל כן נזקקים לסוציולוגיה שתקשר בין כולם על ידי זהות. אין כאן המקום לדון כיצד נוצרת זהות משותפת, אך לא ניתן להכחיש שהיא כאן, ובלתי ניתנת להתעלמות. יהיו שיגדירו אדם חרדי כאדם שלובש כיפה שחורה או כאדם שמגדיר את עצמו כחרדי, כל אלו מאפיינים סוציולוגים, לא אידיאולוגים, שבוודאי לא משתנים על ידי כל מיני צורות של חרדיות, ואינספור סוגים ומינים ורמות רוחניות ותפיסות אידיאולוגיות, הכוללים בין השאר גם אלו התומכים בהשתלבות בתפקידים שונים בממשל, או בישיבות תיכוניות וכדומה. זה רובד אחד שחשוב להכיר בו. רובד נוסף הוא הרובד האידיאולוגי שאליו התייחסת, ובמרכזו נקודת ההתבדלות. וכאן אפרוש בפניך את הרהורי כנקודות למחשבה, לא כאמירה חותכת, על מנת שמהם אולי תקבלי רעיונות על הסוגיה שהעלית. ניתן לראות את ההתבדלות בשני מבטים: האחד, היא לראות אותה כסוג של מגן מפני ההשכלה/חילוניות/מערביות. אנו נוהגים לקרוא לעולם הישיבות "תיבת נח" המגנת מפני ה"מבול" שבחוץ, ובמידה מסויימת מנסים לראות את החרדיות כסוג של "תיבת נח" קהילתית מפני המבול המערבי. החרדיות רואה את הסכנות החמורות שבחוץ עבור החיים התורניים, את התוצאות המרות של ההשכלה (בעבר) ושל ההתבוללות (כיום), ומעוניינת לשמור ככל האפשר את עצמה רחוק מהסכנות הללו. אלא שיש שני מגבלות לתפיסה הזו שצריכים כל העת לשים לב אליהם ולבחון אותם, המגבלה הראשונה היא מגבלת הגודל, כלומר ככל שהציבור גדל היכולת לשמור עליו בתוך "תיבה" קטן, והמחירים והכח שנדרש לשלם עבור שמירה זו הולכים וגדלים. נקודה נוספת שחשוב לבדוק היא עד כמה מחיר השימור פוגע במהות. אם נקח מקרה קיצון כדוגמה להמחשה: ברור שאדם שקשור בידיו וברגליו בתוך צינוק אינו יכול לעבור עבירות רבות בחייו, ומאידך גם הוא חסר חיים ואינו מביא לידי ביטוי את תפקידו או את יכולתיו, כך גם ציבור יתכן שרמות שמירה והסתגרות גבוהות מונעות בטווח הקצר והבינוני בעיות כאלו או אחרות, אך מאידך הם מרחיקות את הציבור מלממש את תורת החיים עליה השמירה גופא באה לשמור. בשאלות אלו מתחבטים כל הזמן תלמידי החכמים, מנהיגי הקהילה, והפעילים בשטח, ובאמת קשה מאוד להכריע בהם ויש בהם דיונים ומחלוקות. מבט נוסף על ההתבדלות הוא מבט הרואה את הציבור שומר המצוות כציבור נבדל מהותית מהציבור החילוני, כהבדלה בין יהודים לגויים, כהבדלה בין חברים לעמי הארצות (בזמן חז"ל), לא כהגנה מפני סכנה אלא כהבדלה תרבותית ברורה בין "העם הנבחר" הנוהג כרצון ה' לבין אלו שלא נוהגים כרצונו. לתפיסה זו השותפות שלנו עם החילונים אינה אלא כשותפות עסקית, כחלק מהחיים בתוך מסגרת טכנית של מדינה משותפת, אך ללא שותפות מהותית-לאומית. החרדיות אינה אם כן מעוניינת בשותפות אך מפחדת ולכן נבדלת, אלא להפך, היא רואה אתה עצמה כנבדלת מהותית ואינה רוצה בשותפות עם אחרים. ולתפיסה זו כל ויכוח על צורתה הנכונה והנהגתה הנכונה של היהדות הוא ויכוח פנים בית מדרשי לגיטימי אך אין לו כל נגיעה לחוץ ה"גויי". ישיבה תיכונית תהיה נכונה או לא כי כך התורה מצווה או לא, וכך גם הנהגת שלטון בתוך אותה מסגרת שלטונית. זוהי תפיסה שונה לחלוטין מהתפיסה הדת"לית, בהדגש על הלאומית, הרואה את האומה כאיבר אחד שלם שהציבור שומר המצוות אינו אלא איבר (חשוב) בו. כמובן שהאתגר של התפיסה הזו תהיה להתמודד עם הנושא הלאומי (הבא לידי ביטוי גם בקבלה ובחסידות בעניין של סגולת ישראל, ישראל שחטא וכדו'). כלל הדיונים ב"אגודה אחת" או בפעילים החברתיים הסובבים אותה, נמצאים בקונטקס של שני התפיסות האידיאולוגיות הללו, זו השואלת את עצמה כל הזמן היכן גבולות תיבת הנח, תוך רצון לשמר ככל האפשר והבנת המגבלות של השימור מאידך, וזו הרואה את כלל הדיונים כדיונים תוך-בית-מידרשיים השואלים מה הדרך הנכונה שיבור לו האדם בלא כל קשר לעולם החילוני שיש להבדל ממנו ומתרבותו. אכן, מיעוטם של הכותבים מתעלם מההגדרה האידיאולוגית (במידה מסויימת של צדק כפי שכתבתי) ותופס את ההגדרה הסוציולוגית בלבד, ודן לפיה על הנדרש מהחברה החרדית בעומדה מול בעיות השעה והאתגרים החברתיים, והלאומיים. הצד השווה של כולם הינה תחושת האחריות מול נקודות ספציפיות של צורך ובעיות הדורשות שיפור, ואימוץ הכלל של במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. והחשוב ביותר בסופו של דבר לזכור שלא באנו לעולם להיות "חרדים" או "ציונים" או כל תוית אחרת, אלא לעבוד את ה' באמת ובתמים ולעשות רצונו בלבב שלם, וכשם שאין פרצופיהם שונים כך אין דעותיהם שונות, והמגוון מפרה ומרתק, ובלבד שנכוון לטוב ולרצונו ית'. אני מקווה שבתשובתי הרחבתי מעט את היריעה בסוגיה החשובה שהעלית ונתתי לך כיוונים להבנת הנושא, אשמח לדעת אם אכן כך, וכמובן לרשותיך לשאלות נוספות ולהמשך הבירור, בשמחה! בהערכה רבה! מיכאל [email protected]  

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. לגבי שאלתך מה ההבדל בין ישיבה תיכונית לישיבה תיכונית חרדית ההבדל הוא פשוט בישיבה תיכונית חרדית ההשקפה שונה לחלוטין המטרה שאחרי הישיבה התיכונית ימשיכו לישיבה גדולה רגילה לעומת ישיבה תיכונית רגילה שהמטרה שלהם שיתגייסו דבר נוסף בישיבה תיכונית חרדית כל יום מקדישים רק שעתיים שלוש ללימודי חול לעומת ישיבה תיכונית רגילה שרוב היום מוקדש ללימודי חול יש גם הבדל בלבוש אבל זה שולי ואני לא אכנס לזה

  2. המגיב הקודם פשוט לו שאצל הדתיים לאומיים המטרה שלהם לאחר הישיבה תיכונית היא רק גיוס לצבא וכ"כ שרוב היום הם לומדים לימודי חול.
    ובכן גם הטענה הראשונה וגם השניה ,שגויות.
    החינוך בישיבות התיכוניות הוא למצות את היכולות האישיות של כל אחד לפי תכונותיו.
    מי שיכול ללמוד ולהתעלות בתורה-שילך הלאה לישיבה גבוהה.ישנם מאות ואלפים בישיבות כאלה.
    מי שקשה לו רק תורה-שילך לישיבת הסדר.
    מי שגם זה קשה לו-שילך למכינה קדם צבאית ויתחזק ביהדותו.
    והשאר-לצבא ועם אמונה ויראת שמים.
    כמובן שיש נושרים ומורידים את הכיפה,אך זה לא ההכונה ולא הרוב.
    כ"כ לא נכונה הטענה שרוב היום עוסקים בלימודי חול
    ישנם כל מיני סוגים בין הישיבות התיכוניות.
    יש ישיבות שהרוב המוחלט של היום לומדים גמרא,הלכה וכו'.
    ישנם שרוב הזמן אך פחות מהקודמים.
    ישנם שפחות מכך.
    כל מיני גוונים שעונים על כל מיני סוגי בחורים.
    מוטב לדעת היטב את המציאות לפני שמוציאים שם רע על ציבור שלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן