מאת:

התפרסם בתאריך:

13/03/2017

מה עושים עם התחושה שהשם לא אוהב אותי?

שאלה מקטגוריה:

מה אני עושה עם התחושה שהקב"ה שונא אותי ושאין לי סיכוי ?
בזמן האחרון אני מקבלת נסיונות קשים..
ואני מרגישה שהשם פשוט שונא אותי..
אני יודעת שזה לא הגיוני אבל כל קושי שקורה לי כאלו היצר לוחש לי :
"הנה הוכחה ..שהשם לא אוהב אותך.."
וקשה לי.. זה מזה לא מעודד בחיים..(למרות שכתוב : "כולם אהובים.."
כשלי, עצמי, קשה הלב לא קולט שהשם הוא אבא שתמיד אוהב אותי בכל מצב!!
אני נלחמת ונלחמת ונלחמת ומתייאשת(ונותנת למחשבות השליליות מקום גדול) כשאני מקבלת כאב וייסורים..
באלי לצרוח להקב"ה שיעזור לי כבר..
אבל אין לי כוח..

כל הזמן מסתובבת עם פרצוף רציני כזה. וכשאני לא מדברת עם אף אחד וחושבת על החיים והקשיים אז הפרצוץ שלי נהיה כועס מעצמו..
אני לא הכי זורמת עם החיים אם אגיד את זה ככה..
התפילות שלי כבר בלי כוח.. הברכות שלי בלי טעם…
אני מדברת דיבורים שלא מתאימים לנשמה שהשם ברא לי.. – תסכול ענק!
איך מתגברים על המחשבות השליליות הללו שהשם לא אוהב אותי ושאין לי סיכוי?
זה כל כך מחליש אותי ..
היצר הזה חזק.

תשובה:

שואלת יקרה!

ראשית, קבלי את התנצלותי הכנה על ההתמהמהות במתן התשובה. טרדות הזמן היו בעכרי.

היטבת להמחיש בשאלתך את הרגשתך הכואבת והמציקה. את פוגשת בשגרת החיים דברים מציקים ומכעיסים שמחלישים אותך, שמכעיסים אותך וגורמים לך להיות ממורמרת ולהטיח דברים כלפי מעלה ולומר כי הקב"ה כבר איננו אוהב אותך…

קשה, קשה מאוד!

אין בידי תרופת קסם שבלקיחתה הרגשתך תשתפר פלאים. כן אני יכול להציע לך הסתכלות מזווית נוספת שאם תאמצי אותה, לאורך זמן תחושי כי הרגשתך משתנה והכוחות הנפשיים בהן ניחנת שבים אליך.

לצד הקושי שבניסיונות, הם מזמנים לנו את האפשרות להוכיח לעצמנו כי אנו מסוגלים ליותר. כי אנו יכולים יותר! ההליכה בשבילים ממוזגים עם מדרגות נעות ואולי אף עם מעלית מהירה, נעימים הם לשעתם אך אינם משאירים חותם בנפשנו. כשהם מסתיימים גם פגה השפעתם… לעומת זאת ההליכה במסלול מלא מהמורות, גבהים ועמקים, טיפוס מצוקים וירידות תלולות, קשה היא! אך בסיומה אנו נשארים עם טעמה המתוק של ההצלחה. תחושת הסיפוק של מסע כזה מלווה אותנו ימים רבים גם לאחר מכן. ונותן לנו את הכוח לצלוח את מהמורות החיים.

כשהקב"ה נותן לך ניסיונות אולי הוא בעצם בא לומר לך: "את מסוגלת ליותר" "אני מאמין בך שתצליחי!" מהמורות החיים באים לומר לנו כי אנו יכולים יותר! האתגרים שבדרך מעידים עלינו כי נבחרנו למסלול של מיטיבי לכת.

שאלתך הכנה מעידה על תעצומות הנפש בהן ניחנת, על המודעות הפנימית בה התברכת. כאבך הוא לגטימי ולכן שאלתך חשובה מאוד! הצעתי לך, כי בכל פעם שהמחשבה שהקב"ה לא אוהב אותך ושאין לך סיכוי, עולה בראשך. עצרי לרגע, קחי נשימה ארוכה וחשבי ראשית מה מקור המחשבה הזו? מדוע היא כעת עולה לי לראש? (זו משימה לא פשוטה, זו משימה הדורשת התבוננות פנימה כי פעמים שאנו מרגישים ולא יודעים מדוע). משהבנת מדוע את מרגישה ממורמרת/עצובה/כועסת, קחי זאת כאתגר להתמודדות, כאתגר שבו את בונה את עצמך, את אישיותך הנפלאה. חשבי על כך שאם הקב"ה נתן לך את הניסיון הוא מאמין כי את מסוגלת לעמוד בו. הוא מאמין בך, באישיותך ובתכונות הנפש בהן ניחנת. ומעל הכול, הוא אוהב אותך ורוצה להעשיר ולהעצים את נפשך. מי שיבחר בחייו לשבת על כיסא נוח, האם חייו טובים יותר?! הלא סופו ששריריו יתנוונו ולא יהיה מסוגל לקום ממנו…

העושר (וגם האושר) שאנו מפיקים מהתמודדות עם אתגרי החיים וסערות הנפש לא יסולא בפז. חשוב שנצרוב בנפשנו את ההצלחות, גם הקטנות ביותר. הצלחות אלו הן אבני דרך לאורך מסע חיינו. הכישלונות, גם אם רבים הם, תפקידם להאיר לנו את ההצלחה הקטנה והבודדת ולומר לנו: "ראי נא, כמה קשה היא הדרך! כמה מכשלות נקרים בדרכה! כמה פעמים לא הצלחת והנה עכשיו הצלחת!

בצלחה גדולה בדרך!

אהרון

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן