מה ההתנהגות הראויה בחברה מעורבת

שואלת יקרה,

 

שאלתך תפסה אותי בתקופה עמוסה במיוחד ואני מבקשת את סליחתך על האיחור הניכר במתן התשובה.

 

משאלתך אני לומדת כי למרות גילך הצעיר, הנך בחורה שקולה, שהערכים שגדלה עליהם בבית הוריה ובמוסדות חינוכה חשובים עבורה, ומתווים את דרכה גם ביציאה לעולם הגדול, ולנסיונות שהוא מזמן. ואני מרשה לעצמי להוסיף : אשרי הוריך שלמדוך תורה , אשרי מורותיך שלמדוך תורה.

מדבריך עולה כי יצאת לדרך החיים עמוסה בערכים טובים ונכונים, ולקחת עמך את בית המדרש (המטפורי, לענין זה, בית גידולך החינוכי) על כתפיך לכל מקום שאת הולכת.

 

ברצוני לחזקך בדרכך זו בשתי נקודות השלובות זו בזו:

 

האחד – אשרי אדם מפחד תמיד. כל עוד הנך חרידה לצניעותך, לתגובותיך, להתנהלותך, אזי את במצב טוב וראוי. ביום שתפסיקי לחשוש , שהסיטואציה תראה לך טבעית ו'מובנת מאליה'  זה היום שבו מנגנוני ההגנה שלך יחדלו לפעול, וממילא  תצטרכי לשאול את עצמך מחדש את השאלה הקשה,  האם אני אכן נמצאת במקום שבו אני צריכה להיות.

מספרים על חסיד של הרה"ק ר' ישכר דוב מבעלז, שהעמיד שוחט ירא שמיים למשרתו. השוחט בא בבכיות וטען שהוא ירא שמא יפגום ויכשיל את בני העיר. אמר לו הרבי כזה שחושש אני צריך לשוחט, וכי מי אקח, כזה שאינו פוחד ?

 

החששות מעידים על צעידה מודעת במשעול הדרך וערנות לקשייה. הם מלמדים שאין המצב הזה 'מובן מאליו' עבורך, את מבינה את גודל האתגר הטמון בו, ולפיכך את נזהרת. וכמו כל מי שיוצא למסע, את מבינה שמדובר בדרך חתחתים, ולפיכך צריך כל הזמן להזהר, לחשוב על כל צעד, לשקול כל אמירה, לשקול גם כל מנגינה שבה הדברים נאמרים, ולהשמר, כן להשמר ולהזהר . והדרך שבה את עושה זאת מעוררת  התפעלות. ראי דברים שכתבתי בנושא זה באתר 'אגודה אחת'  על ההמצאות התמידית בדרך , ועל הסכנה שבהגעה ליעד- http://www.aguda-achat.org.il/articles/3538/

 

הגמרא מיעצת לנזיר (שבשל נזירותו אסר על עצמו לשתות יין) לא רק להמנע מלשתות יין, אלא גם לא להתקרב לכרם.

'סוב סוב אמרין לנזירא ולכרמא לא תקרב'. תסתובב סביב סביב ולך בדרך הארוכה ולא בדרך הקצרה הסמוכה לכרם.

אם הדברים נכונים באיסורים שאדם מקבל על עצמו (נדר נזירות) הרי שהזהירות יפה עוד יותר באיסורים שהם בבסיס ההלכה, ועל אחת כמה וכמה בענינים של צניעות, שמצריכים זהירות יתירה, כיון שעשויים לגלוש למחוזות אסורים.

 

דבר נוסף – מבית יעקב יצאנו עם מטען רחב של איסורים שלא את כולם קל לקיים ב'חיים האמיתיים'. חלקם איסורים הלכתיים מפורשים שבהם אין להקל, וחלקם אסורים 'מתא-הלכתיים' שנועדו להרחיק אותנו מן הכיעור ומן הדומה לו. כך או כך, כולם דורשים הקרבה ומאמץ , ועוד יותר כאשר אנו נמצאים בחברה שלא מקפידה עליהם כמונו באופן דומה. הקפדות אלו עשויות להצטייר בעיניה כמגוחכות, לא רלוונטיות, או לעיתים אפילו עשויות להעליב, למי שלא מבין את משמעותן ואת הסיבה שבשלה אנו נוהגים כך.

דומני שלפחות חלק מן  ההקפדות היתירות (כמובן שחלקן הן גופי תורה ממש, ולא עליהם אני מדברת)  בעיניני צניעות, בלבוש, בדיבור ובהתנהגות, יכולים להכנס לקטגוריה זו של 'קדש עצמך במותר לך'.

שהרעיון העומד בבסיסו – תמנע כאילו זה אסור. תפרוש למרות שזה מותר.

על משקל הוראה זו ניתן גם לאמר להיפך – תעשי כאילו זה אסור.

כלומר – תדברי עם גברים כאילו זה אסור  לחלוטין. הווה אומר – למטרה עניינית, לא בדרך של שחוק וקלות ראש, המינימום ההכרחי, ולא ליצירת קשרי רעות שעשויים לפגוע בצניעותך ובאורח חייך.

באופן דומה  ניתן לחשוב על 'איסורים' נוספים בעניני צניעות שאינם איסורים של ממש- אך ראוי לעשותם כאילו הם אסורים. בסגנון הלבוש וההתקשטות –   כאילו זה אסור, בעדינות הראויה וההכרחית.

כל כבודה בת מלך פנימה- לא שאסור לך לצאת מן הבית ,  אלא גם כשתצאי החוצה תתנהגי כאילו אסור לצאת, תפעלי בדינמיקה התנהגותית של 'פנימה', גם כשאת באמת נמצאת בחוץ.

 

 

 

כל  התנהלותך מלמדת שאת זהירה, מודעת לעצמך, ערנית לנסיונות, ויכולה בעצמך לשמש כאור והכוונה לרבות אחרות המתמודדות עם נסיון דומה. אני מאחלת לך שתמשיכי בדרכך הזהירה תמיד, ותזכי לקדם שם שמיים בכל הליכותיך.

 

 

ורדית

[email protected]