מאת:

התפרסם בתאריך:

22/05/2016

מה ההתנהגות הראויה בחברה מעורבת

שאלה מקטגוריה:

לאקשיבה היקרים,
אני חרדית בת 26, רווקה. השנה, לראשונה אני לומדת בקבוצה מעורבת (דתית ומגדרית) ובמקביל התחלתי לעבוד במקום חילוני. (אחרי מספר שנים של לימודים אקדמיים בסביבה נפרדת).
אני מרגישה שההימצאות בסביבה יומיומית מעורבת גוררת עימה התמודדויות רבות, בעיקר סביב ההתייחסות שלי לגברים. ההתנהלות היומיומית שלי בעבודה ובלימודים נחווית כהליכה על חבל דק, כאשר מצד אחד אני רוצה להיות נחמדה ואנושית ומצד שני חשוב לי מאוד לשמור באופן מלא על גדרי הצניעות ולא להגיע למצב של זלזול בזה חלילה. המצב כרגע הוא שאני בלי סוף מחפשת סיבות להתחמק משהיה בחברת חבריי ללימודים. מה שאומר שבהפסקות אני מחפשת בנרות למי להתקשר, או סיבה לצאת ולהסתובב באוניברסיטה. המציאות הזו מתישה אותי וגוררת גם תחושה של בדידות. בנוסף, לפעמים אני מרגישה שהימנעות מקשר/ שיח עם גברים בקבוצה עלול להוביל לפגיעה בהם.
לדוגמה: מכיוון שיש לי טלפון כשר, איני חברה בקבוצת הוואטסאפ של שאר חברי הקבוצה, מה שאומר שלעיתים קרובות אני מפספסת מידע רלוונטי יותר או פחות, הקשור ללימודים. אחד הגברים בקבוצה משתדל מאוד לעזור לי להרגיש בנוח ובמסגרת זה מעדכן אותי במייל בהודעות ובעדכונים מקבוצת הוואטסאפ. מכיוןן שהוא יוצא מגדרו כדי לעזור לי, אני מרגישה מאוד לא בנוח לענות לו בצורה עניינית וקרירה, מתבקש שהתגובה שלי תהיה חמה יותר. יחד עם זאת, אין לי שום רצון ליצור קשר קרוב עם גבר זר.
דוגמה נוספת לדילמה שאני נתקלת בה היא כאשר אני פוגשת גבר מהלימודים/ מהעבודה בדרך ומה שמתבקש הוא שאלך איתו ואשוחח ומעמיד אותי בפני דילמה: האם ראוי שאעשה זאת?
אני נתקלת בדילמות מהסוג הזה באופן ממש יומיומי ומאוד קשה לי למצוא את שביל הזהב שבין אטימות וביישנות יתר לחוסר צניעות. בפועל, אני חווה המון אשמה סביב ההתמודדויות הללו ומנתחת בלי סוף אינטראקציות שהיו לי עם גברים: אם הייתי נחמדה מדי אני חוששת שהתנהגתי בצורה לא ראויה ולעומת זאת אם נשארתי מסויגת ומרוחקת אני חוששת שפגעתי, או שאני נתפסת כעוף מוזר.
ברור לי שאין תשובה חד משמעית לשאלה שלי, וכי צניעות היא עבודה פנימית, כך שהתפקיד שלי הוא לזהות בעצמי מה מהווה חציית גבול אך למרות זאת, אשמח להכוונה מצידכם.

תשובה:

שואלת יקרה,

 

שאלתך תפסה אותי בתקופה עמוסה במיוחד ואני מבקשת את סליחתך על האיחור הניכר במתן התשובה.

 

משאלתך אני לומדת כי למרות גילך הצעיר, הנך בחורה שקולה, שהערכים שגדלה עליהם בבית הוריה ובמוסדות חינוכה חשובים עבורה, ומתווים את דרכה גם ביציאה לעולם הגדול, ולנסיונות שהוא מזמן. ואני מרשה לעצמי להוסיף : אשרי הוריך שלמדוך תורה , אשרי מורותיך שלמדוך תורה.

מדבריך עולה כי יצאת לדרך החיים עמוסה בערכים טובים ונכונים, ולקחת עמך את בית המדרש (המטפורי, לענין זה, בית גידולך החינוכי) על כתפיך לכל מקום שאת הולכת.

 

ברצוני לחזקך בדרכך זו בשתי נקודות השלובות זו בזו:

 

האחד – אשרי אדם מפחד תמיד. כל עוד הנך חרידה לצניעותך, לתגובותיך, להתנהלותך, אזי את במצב טוב וראוי. ביום שתפסיקי לחשוש , שהסיטואציה תראה לך טבעית ו'מובנת מאליה'  זה היום שבו מנגנוני ההגנה שלך יחדלו לפעול, וממילא  תצטרכי לשאול את עצמך מחדש את השאלה הקשה,  האם אני אכן נמצאת במקום שבו אני צריכה להיות.

מספרים על חסיד של הרה"ק ר' ישכר דוב מבעלז, שהעמיד שוחט ירא שמיים למשרתו. השוחט בא בבכיות וטען שהוא ירא שמא יפגום ויכשיל את בני העיר. אמר לו הרבי כזה שחושש אני צריך לשוחט, וכי מי אקח, כזה שאינו פוחד ?

 

החששות מעידים על צעידה מודעת במשעול הדרך וערנות לקשייה. הם מלמדים שאין המצב הזה 'מובן מאליו' עבורך, את מבינה את גודל האתגר הטמון בו, ולפיכך את נזהרת. וכמו כל מי שיוצא למסע, את מבינה שמדובר בדרך חתחתים, ולפיכך צריך כל הזמן להזהר, לחשוב על כל צעד, לשקול כל אמירה, לשקול גם כל מנגינה שבה הדברים נאמרים, ולהשמר, כן להשמר ולהזהר . והדרך שבה את עושה זאת מעוררת  התפעלות. ראי דברים שכתבתי בנושא זה באתר 'אגודה אחת'  על ההמצאות התמידית בדרך , ועל הסכנה שבהגעה ליעד- http://www.aguda-achat.org.il/articles/3538/

 

הגמרא מיעצת לנזיר (שבשל נזירותו אסר על עצמו לשתות יין) לא רק להמנע מלשתות יין, אלא גם לא להתקרב לכרם.

'סוב סוב אמרין לנזירא ולכרמא לא תקרב'. תסתובב סביב סביב ולך בדרך הארוכה ולא בדרך הקצרה הסמוכה לכרם.

אם הדברים נכונים באיסורים שאדם מקבל על עצמו (נדר נזירות) הרי שהזהירות יפה עוד יותר באיסורים שהם בבסיס ההלכה, ועל אחת כמה וכמה בענינים של צניעות, שמצריכים זהירות יתירה, כיון שעשויים לגלוש למחוזות אסורים.

 

דבר נוסף – מבית יעקב יצאנו עם מטען רחב של איסורים שלא את כולם קל לקיים ב'חיים האמיתיים'. חלקם איסורים הלכתיים מפורשים שבהם אין להקל, וחלקם אסורים 'מתא-הלכתיים' שנועדו להרחיק אותנו מן הכיעור ומן הדומה לו. כך או כך, כולם דורשים הקרבה ומאמץ , ועוד יותר כאשר אנו נמצאים בחברה שלא מקפידה עליהם כמונו באופן דומה. הקפדות אלו עשויות להצטייר בעיניה כמגוחכות, לא רלוונטיות, או לעיתים אפילו עשויות להעליב, למי שלא מבין את משמעותן ואת הסיבה שבשלה אנו נוהגים כך.

דומני שלפחות חלק מן  ההקפדות היתירות (כמובן שחלקן הן גופי תורה ממש, ולא עליהם אני מדברת)  בעיניני צניעות, בלבוש, בדיבור ובהתנהגות, יכולים להכנס לקטגוריה זו של 'קדש עצמך במותר לך'.

שהרעיון העומד בבסיסו – תמנע כאילו זה אסור. תפרוש למרות שזה מותר.

על משקל הוראה זו ניתן גם לאמר להיפך – תעשי כאילו זה אסור.

כלומר – תדברי עם גברים כאילו זה אסור  לחלוטין. הווה אומר – למטרה עניינית, לא בדרך של שחוק וקלות ראש, המינימום ההכרחי, ולא ליצירת קשרי רעות שעשויים לפגוע בצניעותך ובאורח חייך.

באופן דומה  ניתן לחשוב על 'איסורים' נוספים בעניני צניעות שאינם איסורים של ממש- אך ראוי לעשותם כאילו הם אסורים. בסגנון הלבוש וההתקשטות –   כאילו זה אסור, בעדינות הראויה וההכרחית.

כל כבודה בת מלך פנימה- לא שאסור לך לצאת מן הבית ,  אלא גם כשתצאי החוצה תתנהגי כאילו אסור לצאת, תפעלי בדינמיקה התנהגותית של 'פנימה', גם כשאת באמת נמצאת בחוץ.

 

 

 

כל  התנהלותך מלמדת שאת זהירה, מודעת לעצמך, ערנית לנסיונות, ויכולה בעצמך לשמש כאור והכוונה לרבות אחרות המתמודדות עם נסיון דומה. אני מאחלת לך שתמשיכי בדרכך הזהירה תמיד, ותזכי לקדם שם שמיים בכל הליכותיך.

 

 

ורדית

[email protected]

 

 

 

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. משהו שלמדתי בעבודה מעורבת: כמדברים עם מישהו מהמין השני, צריכה להיות איזשהי הרגשה של חומה שקופה שמרחפת באוויר. אז כן, זה קשה לספר למישהי שעובדת איתך איזשהו סיפור מעניין שקרה לך וכשמגיע מישהו פתאום לא לספר את אותו סיפור, אבל כל מי שנכווה בדבר הזה (לא בפועל, אלא בהרגשה שהדיבור חרג מדיבור ענייני) ועדיין שומר על ראייה בריאה – מצטער על כך ובדרך כלל אחרי שאדם מתחתן הוא פתאום מבין כל מיני סיטואציות שבהם היה צריך לנהוג אחרת.
    בהצלחה.
    נ.ב. להיזהר לא להגיע לקיצוניות השנייה ולהעליב. היתה מישהי שעבדה איתי שהחליטה שאם אני אומר לה בוקר טוב זה כנראה לא שייך ותמיד היא ענתה לי תוך הפניית המבט לכיוון אחר. אין לי מושג במה חרגתי מנורמות של נימוס בסיסי אבל זה די מעליב שמישהו מדבר איתך ולא מוכן להסתכל עליך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן