מאת:

התפרסם בתאריך:

17/08/2015

לא מצליח להתגבר על עצמי

שאלה מקטגוריה:

התלבטתי הרבה אם לשאול את ה שאני יעלה עכשיו
זה נושא מאוד רגיש ומבייש..
אבל אני מרגיש חסל אונים..
אני מגיל 12 התחלתי להיכשל בענין של שמירת הברית.
וכמה שנים מאוחר יותר גם נחשפתי לעובדה עד כמה שהמעשה הזה חמור..
ניסיתי כמה פעמים להפסיק ככל שהתבגרתי נחלמתי אבל אחרי תקופה נפלתי..
קיבלתי על עצמי להפסיק ביום כיפור ממש בכיתי..
זה החזיק כמה חודשים ושוב..
בשנה האחרונה חל שיפור בנפילות אבל עדין אני נלחם ונופל אחרי שבוע או שבועיים..
מפחיד אותי אמוד כי הבנתי שזה מאוד לא בריא להמשך שהתחתן..
זה מאוד מטריד אותי זה מכניס אותי למרה שחורה
אני לא יודע מה לעשות..
קראתי הרבה מאמרים על גודל האיסור החמור אבל זה משפיע קצת ושוב אחרי כמה שבועות או יותר גרוע פחות ושוב אני מרגיש שקרן אבל ככל שעובר הזמן אני מרגיש שהכוחות דלי אוזלים…
וזה מאוד מפחיד אותי …בכיתי קיבלתי על עצמי עשרות או מאות פעמים שאני לא חוזר לזה..
אבל זה חוזר..
זה נורא מפחיד אותי אני מרגיש גרוע מאוד עם עצמי!!
כשאני נופל אני מרגיש שאני נופל בכל הדברים הרוחניים כי אני מרגיש צבוע ….
אני לא יכול יותר…….אשמח לקבל עצה שבאמת תוציא אותי מהביצה הטובענית שאני בה…..
בבקשה………..
בתודה מראש
נ.ב. וסליחה שהארכתי

תשובה:

בס"ד

שלום שמעון!

ראשית, ברצוני להודות לך על עצם העלאת השאלה. הרבה כוחות נפש נדרשת לגייס כדי לשאול ולחשוף חולשה זו, אשר צעירים רבים מתמודדים עמה ואינם מוצאים בקרבם את העוז לחשוף ולשאול. מדובר בנושא רגיש ועדין שבושה גדולה נסובה סביבו, ורק מעטים גיבורי כוח מוצאים את הכוח לנסות ולהתמודד על ידי בקשת עזרה. אתה הינך אחד מהגיבורים הללו ועל כך אתה ראוי להערכה רבה. אני תקווה כי בזכות תעצומות הנפש והגבורה שגילית לשוחח על הדבר, יזכו גם אחרים לקבל מזור להתמודדויותיהם והדבר בוודאי ייזקף לזכותך.

לגופו של עניין: הקב"ה ברא באדם כוחות שונים שיסייעו לו לחיות את חייו. כוח האכילה, כוח הדיבור, כוח השמיעה, כוח ההולדה, ועוד. כל אחד מהכוחות הללו טומן בחובו סיכוי לבניין גדול ומיצוי הפוטנציאל של חיינו על אדמות, אך בה בעת גם סיכון גדול לבזבוז הכוח בצורה הרסנית. אם ניקח כדוגמה את כוח האכילה, האוכל הוא הנותן לאדם כוח לחיות ולפעול, בלעדיו האדם נובל והולך עד שהוא משול כחרס הנשבר ועלול להגיע עד שערי מוות. בה בעת כאשר האדם מנצל את כוח האכילה שלא כראוי ומכניס לגופו דברים שאינם טובים לבריאותו, הרי דווקא האכילה היא זו שמשברת את גופו ועלולה להביא עליו ח"ו חליים רבים. באותה מידה גם כוח ההולדה נועד לאפשר לאדם ליצור קשר יציב עם בת זוג ולהעמיד דורות ישרים ומבורכים שימשיכו את שמו בעולם, אך בה בעת ניצול לא ראוי של כוח זה, עשוי להקשות על האדם לבנות קשר זוגי יציב ולכלות את כוחותיו לריק.

המציאות בת ימינו, שבה היצר  מתפתח אצל הבחור במהלך שנות העשרה, לרוב כ7-10 שנים לפני גיל הנישואין, מקשה על ההתמודדות עם היצר המתפתח בהעדר אפיק למיצויו הבריא והראוי. כמו-כן הבושה הקיימת סביב נושא זה, מונעת לרוב מהורים, מורים ומחנכים מלשוחח עליו בגלוי עם צעירים, מה שמותיר לצעירים את הצורך להתמודד לבד בכוחותיהם הדלים, לרוב עם ידיעה חלקית או לא ברורה בדבר מהות הכוח ותכליתו הראויה. לכן המציאות שתיארת משקפת את תחושותיהם של צעירים רבים ואינך נמצא לבד בחזית זאת.

חשוב שתזכור, תפקידו של האדם לעלות ולהתעלות בעבודת ה' יתברך, נתקל לא מעט פעמים בכוחות המנסים לרפות את ידיו (לעיתים קרובות אנו נוהגים לכנות אלו בשם "הסיטרא אחרא" או "היצר הרע"). לעיתים הם מצליחים למנוע אותו מעשיית מצוות ולעיתים אף גורמים לו להיכשל בעשיית עברות, אך כוחם הגדול הוא בזריית ערפל וסמיות עיניים בפניו של המבקש להתעלות, וביצירת התחושה כי בנפילתו החד-פעמית הוא קבר עולם ומלואו. אין ספק כי הנפילות שאתה מתאר פעם אחר פעם הינן קשות, מייאשות, שוברות את הלב ונותנות תחושה כי הכל אבוד. אך אל תשכח שאצל הקב"ה כל רגע שאתה מצליח לדחות את היצר, כל התגברות ולו הקטנה ביותר על רצון פסול לסיפוק, הינה עולם ומלואו. אפילו דקה קטנה בה הצלחת להתגבר על תאווה פסולה ולדחות את הרצון לסיפוק, הינה הצלחה גדולה עתירת זכויות. על אחת כמה וכמה שאתה מתאר תקופות ארוכות בהן הצלחת להימנע מליפול לזרועות הפיתוי, הרי שמדובר בהצלחה גדולה ומרשימה. בהקשר זה מומלץ לך לספור את ההצלחות ולא את הכשלונות…

הנפילה לזרועות היצר ואף כניעה לגחמותיו לעיתים, עלולה להיות קשה, אך אין כל סיבה להתייאש בגינה. הבט סביבך ושים לב כמה עבודת השם אתה זוכה לעשות בכל צעד מצעדיך. כמה הצלחת להתגבר למרות שזו מלחמה שהיא ממש "לא כוחות", ואתה נלחם נגד כל הסיכויים. אם תסתכל על הדברים כך, תראה שאינך "צבוע" כלל. אדרבא, הנך לוחם מנוסה המבין שנפילה קטנה איננה חזות הכל, ואף כניעה לעיתים בקרב, אינה הפסד כולל במלחמה. לאחר שנים בהם אתה מתמודד, רשמת לא מעט נצחונות והחשוב מכל, לא איבדת את התקווה להצליח. תאמין שאתה מסוגל להתגבר ולראות את פירות הנצחון והדבר בא יבוא!!

הנך נמצא בשיא התפתחותו של היצר הזה. זה הגיל בו הוא תוקע יתד אצל האדם, ומאידך טרם יש לך את כל הכלים כדי למגרו. דע לך שבשנים הבאות היצר לא ייעלם, אך הוא יתעדן במקביל לכך שאתה תצבור ניסיון ותדע טוב יותר להתמודד עמו. כך שמכאן והלאה זה אמור להיות קל יותר.

ועוד דבר: במקביל להפחתת הייאוש והפחד, והטפיחה על השכם על מה שכן הצלחת, חשוב להקפיד על סייגים ולהשתדל שלא להגיע לידי ניסיון. הקב"ה נטע אותנו בעולם שבו חיים שני המינים וחיי פרישות אינם תמיד אפשריים, אך כדאי להימנע ככל שניתן מעיתונים, ספרים, סרטים ומיני מרעין בישין אחרים, שכל מטרתם לגרות יצר זה ולהביאו לידי פעולה. וכבר אמרו חז"ל במסכת סוכה דף נב ע"ב: "אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו – שבע, משביעו – רעב, שנאמר (הושע יג, ו) כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ {שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי." {. חלק מההתמודדות היא ב"הרעבתו" של הייצר, לא לתת לו את הגירויים שהוא מבקש, אשר נמצאים כיום בעוונותנו בהישג יד של כל ינוקא, לא להניח לעצמנו להיחשף לתכנים המהווים מאכל בעבורו, הנמצאים תחת כל עץ רענן, גם ההימנעות היא אסטרטגיית התמודדות ולעיתים היא אף אפקטיבית יותר מהמלחמה.

ולסיום, ברצוני לאחל לך כ"גיבור כוח עושה דברו" הצלחה רבה בקרב הבלתי פוסק. דע לך כי בעולם האמיתי מדובר בהר גדול וגבוה, שבכוחותיך הדלים אתה משיב לו מלחמה שערה, והנך נמצא בדרך לנצחו. וכמו שאמרו חז"ל בגמרא שם סוכה נ"ב:

"דרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר: "כה אמר ה´ צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא". 

בהצלחה ובהערכה רבה

דניאל

 

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן