מאת:

התפרסם בתאריך:

06/08/2017

לא מסתדרת עם אחותי הגדולה

שאלה מקטגוריה:

אני בת זקונים במשפחה. אנחנו שלוש בנות בבית
כולל אולי. אני בת 20 אחותי האמצעית בת 25 ואחותי הגדולה בת 27. אני פשוט לא מסתדרת עם אחותי הגדולה,רבית המון,ריבים קשים,אני נפגעת ממנה,היא יודעת להגיד לי דברים שיפריעו לי ויפגעו בי אני מתקשה מאוד להתעלם מהאמירות שלה מבלי להחזיר לה על איך שמתנהגת. לעולם לא ישבתי איתה לשיחה כדי להגיד שמאוד פוגע בי איך שהיא מדברת אלי כי יש לי תחושה שכשאני ידבר איתה על הדברים היא תצחק
כשאני מדברת עם אמא שלי על זה שאני לא יתן לה לדבר אלי ככה ושלא תיתן לה להיכנס אלינו לבית(היא בדירה עם שותפות) היא אומרת לי שאין לי זכות לקבוע לה מי יכנס לבית,שאני יפסיק לחזור על עצמי כל כך הרבה פעמים על העניין הזה,שגם לי לא חסר שאני מתפרצת בקלות,ושאני יתעלם או שאני יתמודד עם זה.
שוב פעם קשה לי מאוד להתעלם,קשה לי לקבל שאחותי ככה מדברת אלי שאני לא עושה לה כלום,מתערבת בדברים שלא מעניינה,מעליבה אותי מאוד למרות שאני יודעת שמה שהיא אומרת לי זה לא נכון אלא רק זה נאמר כי היא יודעת שאני לוקחת הכל ללב היא ככה מדברת אלי.
בקיצור לא יודעת איך להתמודד עם ההתנהגות שלה שלא משתנה כבר שנים.כשהייתי קטנה היא גידלה אותי עם אחותי האמצעית,היו מטפלות בי עד שאמא שלי חזרה מהעבודה. והיום אנחנו כמו מים ושמן לא מסתדרות. וההתנהגות שלה מעצבנת אותי

תשובה:

שלום לך, יקרה. נשאתי את שאלתך הרבה בתוכי. התפעלתי מהכוחות שמצאת בתוכך בכדי לחולל שינוי, למרות שאת חשה הנפגעת, ובוחרת לעצור את המעגל. כי זה לא קל, אבל בהחלט משתלם :) בגילאים הצעירים, מריבות בין האחים מקובלת מאד; ובמובן מסוים אף תקינה. יש קשר בין האחים. התעלמות בין הילדים עד כדי אי- מריבה ביניהם, אמורה להבהב. עם הגיל, אמורה מערכת היחסים לעבוד מוטציה ולהתאזן יותר. אין זה אומר שאין יותר חיכוכים ומריבות; אלא שהמינון יורד. במה עוד זה תלוי, מעבר לגיל הכרונולוגי? ברמה הקוגנטיבית והרגשית. את מתארת סיטואציה כאובה, בה שלוש אחיות לא צעירות, אינן נשואות. מצד אחד, הכאב המשותף יכול לאחד, אולם השהות היומיומית הקרובה- מזמינה תקלות ועימותים. את מציינת שהתקרים הם בעיקר מול אחותך הבכורה- זו שאינה מתגוררת בבית. לא ציינת מה מערכת היחסים עם השניה, ואני מבינה שאיתה את דווקא 'זורמת'. תרשי לי להתעלם מתגובתה של אמך (רק בהערת אגב אשאל, איך היית מרגישה לו היה מתפרץ מישהו לביתך, ומורה לך את מי להכניס ואת מי לא. עם כל הקושי. הבית הוא של הורייך, ואחותך היא בתה של אמך, גם אם מערכת היחסים ביניכם מעורערת. קשה לקבל, אולם זכותו של בעל הבית להחליט את מי להכניס לביתו…), ולהתמקד בך. הסיפור שלך הוא שמטריד אותי, ולא של אחותך. לא אוכל לעזור לך באופן מושלם, ולא רק בגלל שאיני מכירה אותך ואת המערכת הכללית. אני אוכל אולי לתת כיווני מחשבה, לפתוח ערוצים. אבל השינוי מוטל עלייך, ורק עלייך. כשאני לא מסתדרת עם מישהו/י, אני בעצם אומרת שמשהו בהתנהלות שלו מפריע לי. מאחר ואיני באה לחנך את הזולת, ואני גם לא אצליח לחנך אותו, עלי לבדוק מה מפריע לי בהתנהגות או ההתנהלות שלו. היא יודעת מה לומר לך, כך שתפגעי. אבל אני מחזירה לרגע את הכדור אלייך- למה את נפגעת? ממה את נפגעת? קורה משהו באינטראקציה שלכן. אחותך מרגישה צורך לפגוע בך- למה? למה היא חשה צורך להשפיל אותך? אולי היא חשה מאויימת ממך, מהאחות הקטנה שמקבלת תשומת לב רבה יותר? אולי מוצלחת יותר ומאפילה עליה בכשרונותיה? יתכן ואת לא רוצה להתבלט מעליה, אולם בתת מודע היא חשה כך? היא מפחדת שמעמדה יתערער וטורחת להנמיך אותך- לא כי רוצה להשפיל אותך, כמו שהיא חוששת למעמדה? אדם שפוגע ומשפיל- הוא אדם שבד"כ חש מאוים למעמדו ומקומו. הוא בעצם צועק 'הצילו'. רק מכיון שאינו יודע לבטא את עצמו, צעקת ההגנה מתפרצת כהשפלת השני. רק שבד"כ, במקום להבין מהיכן הזעקה נובעת, אנחנו נבהלים, ומשיבים לו באותו טון. נסי לדמיין אדם שנשאב למערבולת בים. הוא זועק לעזרה, אולם האדם שנמצא על החוף קוצף עליו שהוא סתם צועק עליו, וכי הוא לא פגע בכלל, ולא עשה לא רע…. הוא לא צועק עליך, רק רוצה להסביר שהוא עומד להיטבע. השאלה היא למה אתה נפגע…. האנלוגיה ברורה, אני חושבת. ולכן אני חוזרת לשאלה הקודמת שלי- תחפשי בעצמך למה את נפגעת שהיא זועקת את קשייה. מה קשה לך באמירות הפוגעניות שלה. אפשר בהחלט לעצור את המעגל הפוגעני, אבל ראשית צריך להבין את התהליך שבו. רק לאחר מכן נוכל להתקדם הלאה, וזה תלוי ביכולת הרגשית שלך. את יכולה לשקף לה את מעשיה (וואו, אני מרגישה שממש קשה לך ש…/ את אומרת שאני כך וכך…)- שימי לב. זה יכול להיעשות רק כשאת מנוטרלת רגשית. לעצור לרגע, לחשוב על הנאמר במונחים של- זו הצעקה שלה, בלי ההרגשה לגבייך. לשמוע את הדברים כקושי שלה, בלי מה שזה משליך עלייך. לנסות להרגיש באמת את החוויה של אחותך. בלי זה- זה רק יעצבן אותה ויכניס אותך למערבולת מציקה. את יכולה גם לשתף אותה בהרגשה שלך (כואב לי לשמוע שאני…/ עצוב לי שאת חושבת עלי…/ לא נח לי שאת אומרת לי…) קחי בחשבון שהיא תמיד ראתה אותך כבייבי, ופתאום את גדלה לך, עם כוחות ויכולות משל עצמך, יתכן ואפילו תקימי משפחה לפניה. זה מלחיץ אותה. משקף את מצבה. ואם את לא מסוגלת, משום שהפגיעה מציפה אותך. עצרי לרגע ותנסי לפרק מה פגע בך. היא אמרה עלי שאני…? זה נכון? זה לא נכון? מה זה עושה לי? למה אני מרגישה קטנה מול האמירה הזו? ונגיד שאני אכן…- האם זה פוסל אותי ואת האישיות שלי? מחסל את החלקים היפים שבתוכי? אודה, שינוי החשיבה מצריך הרבה תירגול וכוחות. נסי להיות מוכנה לפעם הבאה. עמדי מול המראה ותערכי לעצמך סימולציות (היא נכנסת הביתה ואומרת… אני נושמת עמוק, מחייכת ואומרת לה ברוגע: וואו, קשה לך עם זה. תנסי להרגיש את הקושי שלה באמת. יתכן והיא תתפרץ יותר. אל תבהלי. בסוף זה יגמר, כשתחזרי שוב ושוב על המנטרה, מבלי להכנס לעצם העניין אם האמירה שלה נכונה או לא). זה לא קל, המאמץ. כשאת לא עונה לה בחזרה- תזכרי להתפלל.אלו רגעים גבוהים של התגברות. מאחלת לך עוד הרבה זכויות ליום הדין, שנה טובה ומבורכת בכל טוב, ובשורות טובות. הרבה כוחות, תמי [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן