מאת:

התפרסם בתאריך:

24/10/2017

יכולה להעניק משהו שחסר לי?

שאלה מקטגוריה:

שלום, אני מאוהבת באתר הזה ונעזרת בו רבות. אשריכם שאתם זוכים להביא מזור לכ"כ הרבה כאב!!

יש לי שאלה קטנה אך משמעותית.
אני בחורה בת 25 שב"ה הקב"ה מעניק לי ברוב טובו וחסדו התמודדויות ואתגרים במישורים השונים של החיים וגם על זה מודה.

מה שקורה שיש איזה סיפור מאוד מורכב בתוך המשפחה הקרובה שלי ודורשים ממני, כמובן בצורה יפה של בקשה שאני אתערב ואקח אחריות ואתן מעצמי כדי להיטיב.
מה שאני מרגישה כרגע זה ריקנות!
ז"א שבגלל שבתקופה האחרונה אני מאוד מרוכזת בעצמי ובהתמודדויות שלי אני מרגישה חוסר יכולת לתת מעצמי ודווקא במיקרה זה אני כרגע במקום של להתמלא קצת ולהעניק לעצמי ולא מתוך אגואיסטיות אלא מתוך אכפתיות לעצמי.

ועדיין יש לי יכולת הקשבה והכלה לסביבה רק כאן כיוון שיש מעורבות רגשית לא רק שקשה לי להיות מעורבת לעומק ולתת אוזן ולב אני מרגישה שכל מילה קטנה שקשורה לנושא אני מתרחקת ממש פיזית לא דווקא רגשית אני לא מסוגלת להכיל יותר שום כאב וצער ממקום קרוב. באמת שאין טיפת מקום!!! ועכשיו זה ממש חם!

והשאלה היא האם זה נכון להתרחק וכביכול לגלות חוסר אחריות כלפי הנושא? לדעת שלמרות שאני יכולה להועיל ואני לא עושה זאת יתכן שאמנע טוב מהקרובים אלי עצמי ובשרי ויתכן שאולי יגרם נזק?
יודעת שאדם צריך לדאוג קודם לעצמו אבל משפחה חלשובה לא פחות. איך מגשרים על זה?
אך מצד שני מה יהיה איתי אין לי מאיפה לקחת כוחות כרגע. בטוחה שזו תקופה שתחלוף ואעבור אותה בשלום. אבל כרגע?!
זה נכון לי להתרחק ולא לעזור ללא מצפון???

תודה רבה מראש על קריאת השאלה ההבנה והתשובה!

תשובה:

בס"ד ברוכה את לה' שואלת יקרה כמה כוחות נפש זורמים מבין שורותיך שגם נסיונות כאב וקושי לא יוכלו לכבות את אש החיות והאמונה שלך אז קודם כל תודה לך על הפרספקטיבה שנתת לי על חוויות החיים. כבר מקריאה ראשונה של דבריך התפעלתי מגילך הבוגר הרבה מעבר לסך שנותיך, היכולת לעשות הפרדה בין מה שאני אמורה לכאורה לעשות לבין מה שאני מסוגלת לעשות. ההקשבה לצרכים שלך בניואנסים הכי דקים שלהם מתוך רגישות ואכפתיות לצרכי האחר ועם כל זאת לא לערב בין השניים – נדירה ויקרה. התשובה שנתת לעצמך וסדר העדיפויות שהצגת נכונים ומדויקים. אכן חייך קודמים! הצורך שלך למלא מצברים, לחיות את עצמך, להתפנות, לשחרר הוא קיומי כפי שעולה מדבריך. ואכן הוא איננו מגיע מגישה אגוצנטרית המבקשת ליטול לעצמה להפך הוא מגיע מהרצון לתת. אך יש בו ראיה מציאותית ומפוקחת האומרת כדי לתת אני חייבת קודם כל להתמלא. אין לי ספק ויום יבוא ותוכלי להושיע את ישראל (אבל טרם בא היום את עוסקת ובתבונה רבה בגאולתך הפרטית) אלא מה? שבלי נקיפות מצפון אי אפשר. יש קולות מבחוץ שמנסים לרתום אותך לעזרה (ואולי להטביע אותך בביצה?) ולא פחות מכך ואולי ביתר עוצמה עולים הקולות הפנימיים שתובעים ואומרים: איכה אוכל וראיתי אובדן משפחתי… איך משתיקים אותם? מהו הדיאלוג שניתן לערוך איתם? קולות האמונה שמהדהדים ממכתבך יהיו לך למורי הדרך. את תוכנית חייך יצר יוצר הכל. אבא רחום, אוהב ונאמן. ומה יקר יותר מציטוט מתוך דבריך: "הקב"ה מעניק לי ברוב טובו וחסדו התמודדויות ואתגרים במישורים השונים של החיים וגם על זה מודה" אבל גם את תוכנית יקירייך הוא יצר! גם אותם הוא לא נוטש, גם עליהם מרעיף הוא מטובו ומחסדו והרבה שלוחים לו למקום… לפעמים נראה לנו שישנה דרך אחת להיחלץ מקושי ובידנו מצויות המפתחות אבל לרבש"ע יש כ"כ הרבה דרכים… סיפור יהודי עתיק מספר על אישה שיצאה מידי בוקר מביתה בעיירה מחפשת למצוא טרף לילדיה, בלכתה היתה מנהלת שיח עם רבש"ע שוטחת בפניו רעיונות שונים איך ישלח לה פרנסתה ברווח. מידי ערב חזרה היא לביתה עמוסה באוכל ושפתיה ממלמלות תודה ומפטירות: רבש"ע על הרעיון הזה לא חשבתי… גם אם נראה לך שרק בידיך מצויות המפתחות- פתחי אותם, הרפי ומסרי לו אותן. הן מי כמוהו יודע את ההתמודדויות שלך את ייסורי נפשך וטהרת ליבך הכמהה לבנות את מבצרך האישי שיום יבוא ויהפוך למגדל אור. זה לא קל, זה עלול להיות אפילו מייסר, זה באיזשהו מקום דורש מאתנו לותר אבל דוקא לכן את יכולה להיות בטוחה שאת בחרת כאן! לא חיפשת חיים קלים, לא ויתרת לעצמך אבל גם לא הסכמת לותר על עצמך. מאחלת ומתפללת שתחושי במהרה בגאולתך ונחזה כולנו בגאולת עם ה' מוזמנת תמיד באם תרגישי צורך לברר או לשאול בהערכה רבה יעל          

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. שלום.
    הנה המחשה של התגובה שלי:
    לפני שמטוס ממריא ישנם דיילים או וידאו המורים על כל אמצעי הזהירות וההתנהגות במטוס בזמן הטיסה.
    אחת הדוגמאות למצב כזה, היא שכאשר יש לחץ גבוה במטוס, משתחררות מסיכות החמצן ועל הנוסעים לשים אותן על פניהם. כאשר ישנו ילד או מבוגר שזקוקים לעזרה, תחילה יש לשים המסיכה עליך ורק אחר כך לעזור למתקשים.
    ובמילים אחרות: את זקוקה לאנרגיה כדי לעזור לעצמך ולאחרים. כאשר את משתמשת באנרגיה המועטה שיש לך, אחרי משבר או אולי עדיין במהלכו, את מכלה את המשאבים של עצמך.
    כדי להיות יכולה לתת באהבה מלאה, באמת ובתשומת לב ראוייה – כמו שאת רוצה, את חייבת אנרגיה. נראה שבינתיים את סוחבת על אדים..
    הייתי פונה לבן המשפחה שביקש את עזרתך, ואומרת לו/לה בכנות ועם יד על הלב, שהצלחת שלך פשוט גדושה וגולשת. שאת בתהליך שיקום או החלמה עם עצמך, ובע"ה בקרוב תחזירי לאיתנך ותוכלי לעזור בנקודה זו במה שיהיה רלוונטי.

    לפעמים צריך לעזור גם לעצמינו.
    הצלחות וישועות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן