מאת:

התפרסם בתאריך:

11/07/2017

חן האשה על בעלה-גם אני רוצה!

שאלה מקטגוריה:

קראתי את השאלה באותו נושא במאגר והתחלתי לבכות
כאילו בעלי הוא השואל (ואין כזה סיכוי)
יש לבעלי את אותה בעיה בדיוק
אבל אני מצד האישה מתוסכלת מאד ולא יודעת מה לעשות
מהרגע שהתחתנו הוא רוצה שאני אתלבש יותר "מודרני" וכמה שהשתנתי זה לא עזר
והוא רוצה שאני אתלבש ממש נגד ההלכה ואני בוכה ואומרת לו שאני לא יכולה
ומתסכל אותו שיש משהו יותר חזק ממנו שאני עומדת עליו ולא מוכנה לעשות מה שהוא רוצה שאני יעשה
אני יודעת שאני אישה חזקה ואלי בגלל זה הוא רוצה לראות שיש לו יכולת עלי אבל מה אני יכולה לעשות? אני לא יכולה בשבילו לעבור על ההלכות. אני מנסה להיות יותר כנועה במקומות אחרים וזה קשה לי מאד וקשה לי להעריך אותו כשהוא ככה משגע אותי. הוא אומר שהוא מתוסכל שהוא רואה נשים אחרות לבושות טוב ולמה הוא לא יכול??
כאילו מי שיש לו אישה שלבושה מאד מושך הוא הצליח ומתסכל אותו שאני לא כזו
והוא אומר שעד החתונה זה לא עניין אותו ומהחתונה הוא התחיל להסתכל על נשים אחרות
וכתוב "דיינו.. ומצילות אותנו מין החטא" ואצלינו זה בדיוק הפוך.. וזה כ"כ מתסכל
הוא יודע שיש לו אפשרות ללכת לטיפול ולנסות לראות את הערך של עצמו ולא לחפש את זה בי אבל הוא כנראה לא רוצה
הלא רוצה לוותר על הצורך הזה .
אז בתור אישה מה עלי לעשות ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול יש פתרון חוץ מגרושין??
(הוא משגע אותי כל פעם שיוצאים לאן שהוא וזה נהפך למריבה ולכן כבר לא רוצה ללכת איתו לשום מקום
ובטח שלא לצאת איתו לחופש וכד… א"א לחיות ככה …)
תודה ענקית

תשובה:

שלום לך אישה יקרה מכתבך ריגש אותי מאוד. חשתי מבין השורות עד כמה את אכפתית ורגישה לקשר שלכם ורצונך הטוב להיות אישה כשרה עולה בו באופן מאוד חזק. העולם המערבי הוא עולם שמתקיף את כל החושים. הוא בנוי בצורה כזו שמתנפלת על ההוויה הפשוטה והטבעית של בני האדם וסוחטת ממנו כל הזמן עוד איזה רצון, עוד איזו תשוקה. עוד ענין שכדאי להשיג- במחשבה שככה נהיה מאושרים. אבל בפועל- זהו מצג שווא. אדם שליבו טוב עליו שמח במה שיש לו –גם אם זו פת חרבה. אני חושבת שיש לבעלך קושי עם עצמו, ענין פנימי בלתי פתור שאינו קשור אלייך. נשים נוטות לקחת אשמה יתרה ואחריות עודפת על העולם הפנימי והחיצוני של הבעלים שלהן ונדמה להן שאם רק- יתלבשו, יקנו, יחייכו…יעשו משהו מסוים באופן מושלם- תזרח שמש הגאולה על הזוגיות שלהן. בתוך מערכת זוגית ישנם שני סובייקטים- אנשים עם צרכים, רצונות, מידות ,נטיות שמרכיבים פסיפס של אישיות שלמה ומגוונת. מתחת לחופה הם מתחייבים זה לזה להכיר- אחד בצרכיו ובאישיותו של השני ולכבד את הסובייקטיביות –איש של רעהו. אולם יש פעמים שאחד מבני הזוג רואה בבן זוגו- אובייקט. מעין כלי אנושי שאמור להתיישר ולהתהוות בהתאם לצרכיו האישיים. לנשים יש את המתנה המופלאה של יכולת להרות וללדת- שם הן באמת אובייקטים לצורך התפתחותו של תינוק חדש. הן משתנות, משמינות, נעשות כבדות , קמות בלילה מעבר לכוחותיהם וצרכיהן, משהות את הסובייקטיביות שלהן לתקופה מסוימת כדי שיגדל סובייקט נוסף. לעיתים –בגלל הטבע הנשי המקבל והמכיל יותר נשים מתחילות להפוך את עצמן לאובייקטים גם מול בעליהן או ילדיהן או בעבודה (" אני אנוח רק בקבר"… " קודם הילדים יאכלו ואני אוכל מהשאריות.." אני פה בשביל כולם"…) באופן הזה נראה להן שהן מגשימות את ייעודן אך בפועל לאט לאט הולכות ונמחקות, צוברות טינה ומרירות ודווקא זה , במעין תנועה של הפוך על הפוך- מייצר מרחק עוד יותר גדול מן הבעל והילדים. אישה אינה רובוט, אישה היא סובייקט ככל הסובייקטים בעולם עם צרכים ורצונות וטעם אישי משלה. אין ספק שבין בני זוג יש משא ומתן תמידי, שיש בהחלט מקום לנסות להתאים סגנון של טעם או התנהלות אנושית אחרת, אולם מכאן ועד מחיקת בן הזוג וניסיון לכפות עליו מערכת טעמים או ערכים שאינה מקובלת עליו- הדרך ארוכה. מדברייך נשמע שניסית לכבד את רצונותיו בגבול העולם שאת מאמינה בו אך זה לא מספיק. אינני חושבת שיש לכך קשר להיותך כנועה או לא כנועה ואני מציעה לך לא לקחת אשמה בכיוון הזה. כל אישה וכל איש מבצעים וויתורים בעבור בן הזוג. אולם יש הבדל בין וויתור והתגמשות שמפתחים אותנו ומאפשרים זוגיות ושלום לבין מחיקת הרצונות שלנו בצורה שגורמת לתסכול, למרירות ולחוויה שאנחנו נאלצים "לשבת שבעה" הערכים היקרים לנו ביותר בחיים. אני מציעה לך להיות חזקה עם עצמך. לומר לו בביטחון , לא באגרסיביות או בשתלטנות, שיש קווים אדומים שאינך יכולה לחצות בשום אופן. זו את על חסרונותייך ומעלותייך. את משתדלת מאוד להיות יפה ונשית אך לא יכולה להפר את צו מצפונך הבסיסי. זה לא אומר שאת טובה או רעה או כנועה או "קלאפטע". זה אומר- שאת זו את!. פרטי לו במה את כן יכולה ומוכנה לעשות שינוי, אך מתוך תחושה של חוזק והכרה בכך שגם לו וגם לך יש גבולות שאינך יכולה לחצות. עודדי אותו לפנות לעזרה מקצועית. מתוך כבוד אמיתי .(לא מתוך הטחת עלבון:" יש לך בעיה , אתה חייב טיפול.".. אלא בכבוד ובאמפתיה: " אני עושה כמיטב יכולתי, אך מרגישה שמישהו מבחוץ היה יכול מאוד למקד אותך ולהבין יותר ממני, כנגועה בדבר, מה אתה בדיוק חווה".) כל עוד את מרגישה חוסר בטחון במי שאת- האחריות לא תעבור לידיים שלו. כשהוא יחוש שאת מוכנה להיות לו אישה טובה וחברה לחיים אך שלמה עם עצמך ולא מלאה בנקיפות מצפון- הוא יתחיל לקחת אחריות על עולמו הפנימי ולבדוק מה חסר לו שם ובאיזה אופן הוא" משליך" את החסר לכיוונך. מותר לך להבהיר לו בנועם ובנחת, לא בהתנצחות או בכעסים, שאת עושה מאמץ להראות נשית ויפה אך לא יכולה, להפוך את זה לפני כל יציאה ל"חד גדיא" ארוך. זכותך להתלבש ולהיות מה שאת, ואת מסרבת להיכנס למשא ומתן על האופן שבו את בוחרת את בחירותייך. את מוכנה בהחלט לשמוע על העדפותיו בביגוד אך אינך יכולה להיות בובה בחלון הראווה הדמיוני שלו. אינני קוראת לך למרד כוחני, אלא מעודדת אותך להיות בטוחה ושלמה עם עצמך, באה לקראתו במה שניתן אך יודעת את גבולות עולמך ואישיותך. כאשר הוא יחוש שאת חיה בשלום עם עצמך ולא נכנסת למעגלים אינסופיים של ריצוי ותסכול – יתכן ויבין שעליו לשנות נקודת הסתכלות. העבירי את המחשבה על גירושין- למגרש שלו. אל תיקחי אחריות על הבחירות שלו כלל. אישה לא מתלבשת או מתנהלת מחשש שבעלה יתגרש ממנה, אישה (כמו גבר) שמחה ורוצה לחיות עם בעלה בשיתוף ובהרמוניה ועל כן היא מתגמשת לעיתים. אי אפשר לחיות חיי שלום ואהבה כשחרב הגירושין מונפת מעל. אל תיבהלי אם הוא מעלה את האופציה הזו. תני לו לשאול את עצמו באמת האם הוא מוכן לוותר עלייך בגלל הרצון שלו שתראי אחרת. מרוב שנשים נבהלות לרצות. הן לא מאפשרות, לעיתים ,לבעליהן לראות באמת את ערכן ושווין. אל תשכחי כמובן – להחמיא לו, להמשיך לראות צדדים חזקים ויפים באישיותו, לשמח אותו בדברים שאת יכולה רוצה ומסוגלת. ולהראות לו שאת מנסה להתחשב בדעתו ובאישיותו בתחומים אחרים של החיים- אוכל, ניהול זמן וכד'(שוב, בגבולות הסביר והלא מוחק …). אני מאחלת לך לחוש את יופייך הפנימי והחיצוני ולשניכם- להתאחד מתוך עומק הלב ופנימיות הנשמה. בהצלחה רבה. אתי [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. התשובה יפה מאד.
    אבל אולי ישנה דרך נוספת, אולי אם האשה תבדוק אפשרות לשנות את הביגוד לא למשהו פחות צנוע, אלא לסגנון אחר, בתוך מרחב הלבוש הצנוע ישנם הרבה סגנונות, והוא עשוי לאהוב סגנון אחד מהם למרות ודווקא בגלל שהוא צנוע.
    הרבה גברים לא מבינים כל כך בבגדים, והם מחלקים חלוקה דיכוטומית בין לבוש 'יאכנע' ללבוש 'מודרני', כאשר 'מודרני' אצלם זה סגנון מאד מסוים – שמלבד מה שהוא לא צנוע, הוא גם נותן תחושה של תחפושת וחוסר ייחודיות, כי כולם מחקות זו את זו.
    נראה לי שזה רעיון ששווה לבדוק אותו, גם כי הוא מחוץ לקופסה, גם כי הוא נראה יותר ריאלי, וגם כי בצורה כזאת זה יפרק את האנרגיות השלילות שסביב הנושא, ואדרבה עושי להפוך אותם לאנרגיות חיוביות, בכך שהגבר נוכח שאשתו רוצה להתחשב בו כל עוד שזה לא נוגד את ערכיה.
    והדובדבן שבקצפת – אם באמת האשה תצליח ליצור סטייל לבוש צנוע ועם כל זה 'שיקי' ומיוחד, הגבר עשוי להבין באיזו טעות הוא היה חי, כאשר הוא חשב שרק דרך העולם המתירני 'הנוצץ' שבחוץ ניתן לחוות את החוויה של היופי, בעוד שלנגד עיניו הוא רואה שיש דרכים אחרות הרבה יותר מוצלחות ואמיתיות. אם זה אכן יקרה, זה עשוי לפקוח לו את העיניים בעוד קונפליקטים עם העולם המתירני שאני די בטוח שהוא מתמודד איתם.
    בהצלחה!

  2. התשובות של אתי ושל יצחק מצוינות אך חשבתי על תשובה נוספת שיכולה לעזור.

    כגבר , אני מכיר את הבעיה טוב מאוד , לעיתים הגבר רואה סגנון לבוש בחוץ ורוצה שגם אישתו תיראה כך , יש לו מעיין תבנית בראש שהוא צריך למלאת אותה , אם אישתו מסכימה – מצויין . ואם לא מתחילים הויכוחים .

    דעתי אפשר להסכים על הסדר כזה : כשיוצאים החוצה האשה תלבש בגדים שתואמים להלכה לפי מצפונה ורצונה בהתחשב בסגנון של בעלה אך לא תחרוג כלל מגבולות מצפונה ותורתינו הקדושה .
    אך תקנה עוד ערכה של בגדים שאותם תלבש אך ורק בחדרי חדרים ,
    כך האישה מרוויחה שאינה מכשילה אף אחד . הגבר נהנה לראות את רעייתו בצורת לבוש שמשמחת אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן