מאת:

התפרסם בתאריך:

05/08/2017

חיי הסטודנט הכושל (?)

שאלה מקטגוריה:

שלום לך, אני ממש חדשה פה, ראיתי שאתם עונים לכל סוגי השאלות מתוך חוסר אונים מוחלט אנסה גם.
אני סטודנטית לראיית חשבון. הלימודים הם 4 וחצי שנים ועוד שנתיים סטאז' לאחר מכן.
כרגע אני בשנה השלישית שלי, אך עקב הנסיבות שתכף אפרט אני מעכבת את הלימודים בשנה. כלומר במקום שעכשיו אכנס לשנת ההשלמה, שנה רביעית, אני מתחילה שנה שלישית.
איך הגעתי למצב הזה?
מאז הלימודים התיכוניים אני הייתי תלמידה בינונית, אף פעם לא שאפתי ל100, 80 הספיק לי. הייתי מאוד תלותית, הייתי צריכה ללמוד עם.. ותמיד אבל תמיד תמיד- בדקה ה-90!
הגעתי ללימודים האקדמיים, בשנה הראשונה חוויתי הצלחות מסחררות, לא האמנתי שאני יכולה ללמוד, שיבקשו ממני עזרה, ובאמת להצליח!!! זה היה חדש בשבילי.
אבל בשנה השנייה ועד עכשיו בעצם אני ממש בזנב של כולם עד שממש בלתי נראית!
זה משפיע על ההרגשה היומיומית, הערך העצמי, תחושת מסוגלות ברצפה… בקיצור מרגישה די מושפלת, אולי זו מילה קיצונית אבל כן.. כך אני מרגישה.
בנוסף להיותי סטודנטית, אני גם עובדת במשרת סטודנט שנדרש ממני לעבוד מקסימום 96 שעות חודשיות. ו.. אני לא מגיעה ל 96 שעות. כך שגם בעבודה אני לא 100%.
מהשנה השנייה, בגלל שנכשלתי במבחן אחד, ניגשתי למועד אחרון, שבגלל שלמדתי, איך לא, בדקה ה90, נאלצתי ללמוד ביום המבחן ממש ורשמתי פקודת יומן בפתק קטן רק על מנת לזכור אותה. כשהסתכלתי על השעון ראיתי שהמבחן התחיל כבר לפני דקה, אספתי את חפציי וטסתי לבחינה, התחלתי לפתור את הבחינה, הבוחנת עוברת סביב הנבחנים, מגיעה אליי, הופכת את מחברת הבחינה ואת הקלמר ולהפתעתי הרבה (!!) מוצאת שם את הפתק ההוא עם 2 פקודות יומן שהם בערך נקודה וחצי בבחינה. פסלו לי את הבחינה, פסלו לי את הקורס והדובדבן שבקצפת- השעו אותי מסמסטר ו.. אם נודה על האמת, על לא עוול בכפי!! ומפה (סמסטר ב' שנה 2) בעצם התחילה ההידרדרות שלי. היה לי נורא קשה לסלוח לעצמי, באופן כללי אני נורא ביקורתית ולא סלחנית כלפי עצמי. התחלתי את סמסטר קיץ בנוסף לקורסים שהיו לי, הוספתי עוד 3 קורסים שהייתי צריכה להשלים בעקבות החלטת הועדה, כלומר אם לכל הסטודנטים היו 6 קורסים בקיץ, לי היו 9.
עברתי את כולם ברוך ה', חוץ מאחד שהוא היה בעצם הכי חשוב- קורס חשבונאי, קורס ראשון במיסים עם לא מעט נק"ז.
לא עברתי, לא מועד א, לא ב, וגם לא ג, שביקשתי בחסד מההנהלה. שבמקביל לכל הניסיונות לעבור את הבחינה, סמסטר ראשון בשנה השלישית רץ קדימה עם חומר מסובך ומורכב נורא. בקרב הסטודנטים לראיית חשבון זה ידוע שבשנה ג מקבלים הלם רציני מהקושי בלימודים. אז עד חצי מהסמסטר החדש הייתי בהשלמות על קורס קודם. ובעקבות כך, לא ממש הצלחתי לעבור 2 מתוך 4 הקורסים בסמסטר א בשנה ג. (אני מקווה שהקורא/ת לא איבד אותי כבר).
בשלב הזה ניסיתי עוד להילחם שלא לדחות את השנה הרביעית כי נורא רציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר, עם הבנות של השנה שלי, שגם ככה אני לא כ"כ מוצלחת חברתית, אז להכיר סטודנטים חדשים משנה אחרת זה היווה איום גדול בשבילי, וחוצמיזה אני גם מגיעה מבית חרדי, וצריך להזדרז להתחתן (שגם זה לא ממש זז).
לאחר לא מעט התלבטויות, חוסר אונים, וקשיים בקבלת החלטות (שזהו שמי השני) החלטתי (!!) שאני דוחה את הלימודים ולוקחת את זה באיזי מצד אחד, ומצד שני- די! משקיעה מ..עכ..שיו!!
ולא. זה לא עבד. לא עובד. מקווה שיעבוד.
אני כרגע אמורה להתחיל סמסטר קיץ של שנה ג. אבל מה? שוב אני רודפת אחרי הזנב של עצמי!
הייתי צריכה לגשת ל 5 קורסים בסמסטר ב שנה ג. אבל הפחד מהכישלון משתק אותי הרבה פעמים. המשפט הזה שהמרצים אומרים- "מי שלא היה בכל ההרצאות- יכול לטלפן אליי אני אגיד לו את הציון שלו כבר בטלפון" או "מי שלא היה בקורס פשוטו כמשמעו- קורס חוזר. פה אין משחקים."
מכניס אותי ללחץ, כשאני מתחילה ללמוד אלה המשפטים שמהדהדים בראשי, לא היית, מה הסיכוי שתצליחי לעבור??!
שלא לדבר על חוסר ריכוז משווע. אני כל יום נוסעת למכללה ללמוד, אבל וואלה השעות עוברות ואני פשוט לא לומדת. מה כן אני עושה? אוכלת, המון הפסקות (הפסקה בין הפסקה להפסקה ;)), בודקת אימיילים, פייסבוק וכו'..
לא מצליחה לשים הכל בצד ורק ללמוד. לא יודעת איך מצליחים ללמוד 12 שעות ביום! ואנשים עושים את זה ואני אכולת קנאה!! מה עושים כדי להצליח גם??!
בקיצור התוצאה הסופית, המצב הנוכחי, הסמסטר הבא כבר התחיל, שוב אני מפספסת שיעורים.
במקביל, ניגשתי רק למבחן אחד מתוך ה 5 בסמסטר הנוכחי. וזה נבע מתוך חוסר מוכנות לבחינה, פחד מכישלון, חוסר אמונה שאני מבקשת מה' והוא יעזור לי. יש לי פחד, שכן אני אלמד ואני אעשה הכל, אבל מה שווה ההשקעה שלי אם בסוף ה' יחליט שאני לא עוברת את הבחינה?! זה פחד שתמיד קיים בי. אני לא מאמינה שה' ייתן לי להצליח.
ולכן אני מוותרת בלי סוף על המבחנים.
ו.. מה שעוד מטריד אותי ואפילו מאוד, זה החופשות שאני לוקחת בעבודה למבחנים!! אני כבר חודשיים לא בעבודה בגלל הבחינות. ועשיתי רק מבחן אחד!! זה נשמע הגיוני? זה מטומטם! אני מרגישה דפוקה לגמרי!!
אף אחת לא רוצה ללמוד איתי כי הן יודעות שקצב הלמידה שלי איטי ואני נכשלת כל הזמן ואני מאחורה כל הזמן. הבנות כבר מסתכלות עליי ברחמים, ולא, זה לא נדמה לי.
אני כבר חודשיים לא בעבודה ואין לי מושג איך אני הולכת לבקש מהמנהלת שלי עוד חופש, ממש מהתחלה למבחנים!!
די! נמאס! נמאס לי מתחושת הכישלון שאני! נמאס שאני עומדת מאחורי ההחלטות שלי. לא יודעת מה טוב לי. נמאסס!
איפה ה' בסיפור הזה? איפה? מה הוא רוצה שאלמד מהכשלונות האלה? מהבזבוז זמן הזה שאני מבזבזת בלי שליטה! מחוסר חשק ללמוד? מה יהיה איתי?!
אין לי פנים לבוא ולהגיד למנהלת שלי שאני צריכה עוד חודשיים. זה לא אמיתי. כולם כבר אומרים לי בעבודה- בחיים לא לקחנו כ"כ הרבה חופשים למבחנים. מקסימום זה כמה ימים לפני כל בחינה והכי הכי הרבה זה חודש. אבל מה אני אעשה??! ריבונו של עולם מה אני אעשה??!!
איך לצאת מהמעגל הלא נגמר הזה? מהרדיפה אחרי הזנב של עצמי. ?

תשובה:

שלום סטודנטית יקרה!

אני רוצה להתחיל את תשובתי דוקא מהסוף של שאלתך.

את שואלת " איך לצאת מהמעגל הלא נגמר הזה? מהרדיפה אחרי הזנב של עצמי"

ואני חושבת שזה מבטא במשפט אחד את כל מה שתארת בפרוטרוט לאורך כל מכתבך.

את מרגישה שאת זזה במעגלים. בעצם לא מתקדמת לשום מקום. לא מצליחה לייצר פריצת דרך בלימודים או בהצלחה בעבודה.

את מרגישה לא מוצלחת, ולכן גם לא מצליחה למצוא בעצמך כוחות להושיב את עצמך וללמוד. את לומדת, ,ולא ניגשת למבחנים מהחשש להיכשל, אבל עדיין לוקחת ימי חופשה מהעבודה כדי ללמוד, אבל תכלס לומדת ברגע האחרון מאוחר מידי כדי להיות בטוחה בידע ובמיומנות שלך….

אני לא בטוחה שיש לי נוסחת קסם שתהפוך אותך בין רגע לאחת שלומדת בהתמדה וביעילות, ומתוכננת מראש…. אני יכולה רק להציע לך כמה מחשבות שיש לי עבורך, ולקוות שאחת או יותר מהן תעשה לך קצת סדר ותהיה קצה חוט ליציאה מהמרוץ המעגלי שאת נמצאת בו.

אז כמה מחשבות:

1. " מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה,יוכל לשאת כמעט כל 'איך'." (ניטשה) אמרה זו אומרת בעצם, שכשיש לנו מטרה ברורה היא עוזרת לנו לגבור על הרבה מכשולים בדרך. היא לא אומרת שאין מכשולים, היא לא אומרת שאין קשיים, אבל יש לנו איזה אופק לשאוף אליו – זה נותן לנו הרבה כח כדי להתגבר ולהמשיך.

ראית פעם ילד קטן שרוצה להגיע לממתק שנמצא גבוה? הוא לוקח כסא, מניח אותו על עוד כסר, מוסיף שרפרף על השיש, ועושה הכל כל כדי להגיע לממתק המבוקש. והוא עובד קשה!! אבל אני עוד לא שמעתי ילד שאומר – 'אני לא יכול' כי הוא יודע שאם הוא לא יתאמץ – הוא לא יקבל את הממתק וזה מספיק שווה לו.

אני חושבת שכדאי לך בשלב הראשון לבחון את המטרה שלך. למה את רוצה ללמוד ראית חשבון? למה זה חשוב לך? מה זה ייתן לך בחיים? איזו תחושה תהיה לך כשתסיימי את התואר ותוכלי לעבוד בראיית חשבון? מה תרגישי כשתסיימי את התואר? מי יהיה שותף להצלחה שלך?

השאלות הללו יוכלו לברר לעצמך האם המטרה שלך היא מספיק חזקה כדי להכיל מכשולים וקשיים.

ואז נעבור לשלבים הבאים:

2. במידה והמטרה מספיק חזקה – את מרגישה שאת מאד רוצה כבר להיות עם התואר המיוחל. את מרגישה שתהיי אז מאושרת ומשוחררת ותוכלי לעשות כל מה שאת שואפת ומאחלת לעצמך. אם כך – הגיע הזמן להיערך למכשולים שבדרך. המכשולים הם בכל מיני צורות וכגדלים. יש את מכשול הזמן, השעות שאת צריכה להקדיש לתרגול ולמידה, יש נוכחות, יש צורך בהתמדה, יש רצון להוכיח את עצמי כמוצלחת, יש חברות שמשכנעות לצאת איתן במקום ללמוד, יש את הדימוי העצמי הפגוע…. ובטוח שיש עוד שלא כתבתי.

מול כל אחד מהאתגרים הללו את צריכה לשים את המטרה הגדולה. ואז לשאול את עצמך: האם כשיהיה לי תואר בראיית חשבון אני יסכים לותר על יציאה בערב עם החברות שלי? זה מחיר ששווה לי לשלם אותו עבור ההצלחה שלי?

בהרבה מהשאלות התשובה תהיה שזה שווה להתאמץ ולותר עבור המטרה.

3. יתכן, והמטרה היא לא מספיק חזקה. אולי היא עונה על ציפיות של ההורים יותר מאשר על הרצון שלך, יתכן שהתחלת ללמוד בעקבות לחץ חברתי של החברות או הסביבה, ואולי לאורך השלוש שנים הבנת שהתחום הזה הוא לא בשבילך.

בכל מצב – זה אומר שהקטר של 'הרכבת' הזו – לא חם. אפילו קר, ואפילו רוצה לשבות כל הזמן. לא בא לו ללמוד. הוא לא נהנה. לא כייף שם. העתיד לא קורץ…. אז מה הפלא שאת דוחה לרגע האחרון? מה הפלא שאת לא נגשת למבחנים? אין לך מנוע!

אם את מזהה את התחושות האלה – את צריכה הרבה אומץ. הרבה אומץ כדי לעמוד מול עצמך ולהגיד – אני לא רוצה להמשיך (אפילו שכבר השקעת 3 שנים מהחיים עבור הלימודים האלה) והרבה אומץ בלהגיד את זה מול הסביבה הקרובה שלך – להורים (שכנראה כבר השקיעו כסף בלימודים) ולחברות – שכבר רואות אותך בתוך המסלול המתוכנן מראש…

חשוב מאד לשים לב שהלימודים לא תמיד הולכים לטמיון, יש מקצועות ומקומות שאפשר להמיר נקודות זכות בין אחד לשני ואז שומרים לפחות על חלק ממה שכבר עשית.

(במידה את מזהה את עצמך פה – אשמח לדבר איתך בהמשך ולחשוב ביחד איך נכון להגיד את זה לכל קבוצה. )

4. אבל מה שחשוב במיוחד- זה לחשוב מה כן. ולא רק מה לא.

מהו האופק האחר שלך. מה את מזהה כתחום שמעורר בך תשוקה ורצון להשקיע. את מה את אוהבת. אני מציעה בשלב הזה להיעזר באמא – אחות גדולה – חברה – או אשת מקצוע, כדי לברר לעצמך שוב את ה'למה' שבשבילו יהיה לך שווה להשקיע ולהתמיד – ובעזרת ה' גם להצליח!

מקווה שעזרתי קצת.

אשמח להמשיך לעזור

אודליה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. קראתי ודי הזדהיתי עם מה שכתבת, גם אני עברתי תקופה מאוד משפילה וחסרת הצלחה בלימודי תואר.
    גם בעבודה במקביל הייתי עובד 100 שעות בחודש ומרוויח גרושים עם הרגשה ממש לא טובה, רק שאני הבנתי שאפשר להצליח בחיים גם עם קורסים ולא צריך תואר. עזבתי את התואר באמצע ואולי אני אשלים אותו מתי שהוא.. למדתי קורס מקצועי פעמיים בשבוע במשך כמה חודשים כך שגם יכולתי לעבוד במקביל לממן את הקורס וגם הקורס היה רק פעמיים בשבוע ולא היה מלחיץ..
    הקורס היה בתחום שאותו אני אוהב וכיום אני עובד במשרה שאני אוהב עם הרבה כבוד וסיפוק עצמי..
    מה שאני ממליץ לך.. אפשרות א את יכולה להחליט שאת מפסיקה עם העבודה היומיומית (גם אם היא חשובה לך או לצורך הנסיון) ו"הורגת" את עצמך בשביל התואר. גם אם את תפסיקי חודש עבודה או אפילו חצי שנה/שנה עבודה ,זה לא סוף העולם. אם בסיום התואר את תוכלי לעבוד בעבודה שמכניסה לך משכורת יפה, אז עדיף לך לעצור את העבודה לגמרי ולהשקיע רק בתואר.
    אפשרות אחרת היא שפשוט תעברי למכללה/אוניברסיטה אחרת. שלומדים בה את אותו המקצוע פחות ימים בשבוע או עם פחות לחץ ומעמסה .
    שורה תחתונה אל תלחיצי את עצמך לחינם. הלימודים הם רק אמצעי ולא מטרה…
    בהצלחה לך 🙂

  2. לשואלת שלום רב.
    קראתי את שאלתך בעניין רב, ובמידה מסוימת של הזדהות.
    התמונה הכללית שהצגת, הזכירה לי מאד את התאור המקובל להפרעת קשב במבוגרים. (אם את רוצה לנסות שאלון ממוחשב מקובל לאיזושהי התרשמות ראשונית, אם את מוצאת את עצמך שם, את יכולה לנסות בלינק הבא: http://machonadar.co.il/main/acmi/mevugeretall.html)
    התסכול שלך מאד מובן.
    את כל כך רוצה ללמוד, ומשהו פשוט עוצר אותך.
    תחושת הכשלון שנלווית למצב כזה היא כמעט בלתי נמנעת….

    מה אפשר לעשות עם הפרעת קשב?
    שני דברים עיקריים –
    טיפול תרופתי (ריטלין וכל המשפחה המורחבת). ריטלין ידועה כתרופה של סטודנטים, ולא לשווא…. אולי תהיי גם כן אחת מאלו שרוצים לקחת אותה לתקופה, לסיים עם המבחנים, ולהמשיך הלאה בקלות רבה יותר.
    אימון למיניהו – למי שלא רוצה לקחת טיפול תרופתי, ובהחלט יש צדדים גם לשיקול הזה, אפשר להעזר בכלי אימון והדרכה.

    מציעה לך ליצור קשר עם מכון "ד"ר קשב".
    ד"ר גיל מאור הוא בעצמו עם הפרעת קשב חמורה, סבל מאד במערכת החינוך, ובכל זאת נושא היום בדוקטורט. עוד לא אבדה תקוותנו, כל מי שמתמודד עם המוסחות שלו 🙂
    הם בוודאי גם יידעו להפנות אותך הלאה.
    אמנם אבחון ראשוני יכול לבצע כל נוירולוג, אך תכל'ס איך מתמודדים עם לימודים וההעדר הקשב ביחד – לזה כדאי להתייעץ עם מנוסים….
    הטלפון שלהם: טל: 072-2309810 טל נייד: 052-6348562
    לעזוב את הלימודים בשלב זה ממש לא נראה לי שכדאי.

    אחד מהמאפיינים של אנשים עם הפרעות קשב זה שהם נוטשים לפני הסוף, כי הייאוש אוחז אותם…
    אפשר להבין את הקושי, את הרצון להרים ידיים, במיוחד שגם הרבה אנשים יכולים לחשוב שאת פשוט לא אוהבת או לא מתאימה ללימודים.
    תני לעצמך צ'אנס.

    תבדקי אם זה באמת הקשב שעומד בעוכרייך, ואם זה הוא – תראי לו מה זה 😉

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן