מאת:

התפרסם בתאריך:

10/05/2017

זמן שבעלי איתי הוא ביטול תורה?

שאלה מקטגוריה:

שלום רב,
זו שאלה שמאד קשה לענות עליה, ויתכן שאין עליה גם תשובה. אפילו לא חלקית, וייתכן שזו אינה שאלה אלא סוג של תפילה שעלי להתפלל.
ומכל מקום אני שואלת
אני נשואה לבעל ת"ח ברוך ה' מתמיד מאד
יש לנו משפחה נפלאה וחיים מלאים בחסד ה'.
אני מרגישה שאין לי מספיק זמן לדבר ולהיות עם בעלי, ואם אנקוב במידת הזמן הנכונה, מסתמא שלא תאמינו לי.
אני יודעת ולא יעזור מה שתאמרו, שכל רגע שאני עם בעלי זה על חשבון הלימוד שלו, כי מה שהוא באמת עושה בזמן שהוא אינו איתי או אינו מטפל בדברים טכניים, – זה לימוד תורה בהתמדה גדולה וחשק עצום עד השעות הקטנות של הלילה.
כשאני מביטה סביבי על תלמידי חכמים ונשותיהם, עולה לי התשובה מיד כי מסתמן שהן בדרגה של בן הזוג שלהן וממילא לא דרוש להן המון זמן עם הבעל, והזמן שיש להן הוא איכותי ומספק
במקרה שלי מסיבות רבות הזמן שיש לנו ביחד מוקדש לדברים טכניים הכרחיים, וממילא הוא אינו מספק.
אני שומעת באוזני מיד את התשובה שיטען כל אחד
'הי, בושה, תלמיד חכם, דרך ארץ קדמה לתורה, קודם כל תקדיש לאשתך'-, אבל זה יכולים להגיד אנשים שבעולם יש להם עוד דברים חוץ מלימוד תורה, ממילא הם אינם יכולים לבוא בטענה לתלמיד חכם ולומר לו אינך מקדיש מספיק זמן לאשתך ווותר על לימוד כזה או אחר.

מי שבאמת זכה, ובודדים יש כאלה, להרגיש את ההפסד של כל דקה ולנצל אותה ללימוד, ולהספיק ולחטוף עוד ועוד מסכתות. אשריו,
מה עושים בקיצור כשיש פער רוחני בין בני הזוג, כאשר האשה מעריכה מאד ורוצה להיות לעזר בתורת בעלה,
מאידך היא כמעט ולא רואה אותו ויודעת בוודאות גמורה שהזמן שהוא יצא איתה למסעדה, או לבילוי, או אפילו ישב איתה לשיחת ערב של שעה וחצי, זה על חשבון כמה דפי גמרא שרצה עוד להספיק היום.
ברור שמדי פעם אנו משתדלים לעשות עצירות כאלה ואחרות ולהשקיע בעצמנו, אבל עדיין זה רחוק מאד מלהיות מינון נורמלי של בני זוג.
ברוך ה' טוב לנו מאד ביחד, אבל זה לא סותר את כל מה שכתבתי לעייל.

אודה מאד למי שיוכל להאיר את עיני.

תשובה:

אשה יקרה, אשרייך שזכית לבעל תלמיד חכם, אשרייך שזכית להיות אשה כה כשרה ויראה, את בונה את עם ישראל. אני מעריצה אותך! ניכר שאת מאד מעריכה את תורתו ואת זמנו של בעלך ומקריבה לשם כך. כאב לי לקרוא שאחרי כל ההשקעה הרגשית, המעשית והרוחנית שלך את כותבת שיש ביניכם "פער רוחני" ומתייחסת לעצמך בכזו קשיחות כאילו את פחות בסדר. האם זה לא היצר הרע שמנסה להחליש במילים רעות ובזלזול עצמי? מדוע הצורך הנכון מאד שלך בזמן עם בעלך נחווה כפער רוחני? אני חושבת שכדי לענות לך צריך להתחיל מהיסודות. הנחת היסוד שלך היא שהדבר הכי נעלה שבעלך יכול לעשות עלי אדמות הוא ללמוד תורה כמה שיותר טוב וכמה שיותר הרבה. הרשי לי לתהות ולשאול, מה מטרת האדם בעולמו? לפי מה שלימדו אותי המטרה היא להתדבק בקב"ה ולהנות מזיו שכינתו. איך מגיעים לזה? נכון, ע"י לימוד תורה, קיום מצוות ועשיית טוב וחסד. האם בן אדם שישב עם אשתו לשיחת נפש שתגרום שהזוגיות שלהם תהיה עצומה יותר והבית היהודי שלהם יהיה בנין שלם יותר אפשר לקרוא לזה בזבוז זמן? זה פשוט עשיית טוב מסוג שונה. האם אדם למשל שעושה חסד והקדיש את זמנו למשל שחברו ישפוך לפניו את ליבו ואחרי השיחה חברו יצא מעודד ממנו מאושר ועם לב קל, ניתן לומר שהאדם שעשה את החסד הזה ביזבז את זמנו כיוון שהוא לא למד תורה בזמן הזה? המטרה שלנו היא לעשות טוב בעולם הזה, לטוב יש צורות רבות. להשקיע בזוגיות, בביחד שלכם, הרי שזו השקעה רוחנית בבניית ביתכם הנאמן שהוא משכן לשכינה, איך אפשר לקרוא לזה ביזבוז זמן? איך משדרגים את איכות הקשר הזוגי כשאין מספיק זמן לצאת לבילויים וכד'? (הערה: חוץ מסוגריים בסעיף 2, עניתי לך את אותה תשובה שהייתי עונה לאשת רופא דגול המציל נפשות בעבודתו. בכוונה לא התייחסתי כלל לנושא של תורה או של תפקיד אשת האברך! אני חושבת שאת מתמודדת עם אותן דילמות שמתמודדת אשה של רופא. אמנם שכרך רב לאין ערוך משלה אבל ברובד הזוגי לא רק נשות אברכי משי מתמודדת עם הדילמה שהעלית אלא כל אשה שבעלה משקיע המון שעות בעבודה. שחיקה בזוגיות והבדלים בין גברים לנשים הם אוניברסלים וכאמור: אני לא מתייחסת כלל לעוה"ב אלא רק על עוה"ז ורק בפן הזוגי). 1) לא משווים. את לא באמת יודעת מה קורה אצל אנשים אחרים כי את לא באמת יכולה לראות את "התמונה הגדולה. אולי אחרים שאת רואה לוקחים פעם בשנה שבוע בחו"ל וממלאים מצברים? אולי כל ליל שבת הן יושבים כמה שעות לשיחה שמטעינה להם את כל השבוע? אולי הזוגיות שלהם באמת רעועה כי הם לא השקיעו בה? 2) מכירים בחשיבות הדבר. חיזוק הזוגיות זה נכס אדיר לחיים שלך, לחיים שלו (כולל חיי התורה שלו!) ובוודאי שלחיי ילדיכם. (והערה קטנה שבכ"ז מתייחסת לנושא התורני: אמנם תורה במקום ראשון אבל כפי שאדם מחויב לפעמים ללכת לרופא ולא חושש לביטול תורה כי "ביטולה זה קיומה", כך גם הוא מחויב להקדיש תשומת לב לנושא הזוגיות כי זה צורך נפשי מהותי של אשתו, אם ילדיו… אבל איך הוא יהיה מודע לכך אם אשתו עצמה חוששת להכיר ולהודות בחשיבות הדבר? וחוץ מהצורך שלך ראוי שגם הוא יחוש בצורך הזה, והצורך יורגש רק כשמתחילים למלא אותו וחשים כי טוב) 3) תקשורת ברורה. הרבה פעמים יש פערי תקשורת בין גברים לנשים ולכן עלייך לוודא שהוא מבין נכון את כוונתך ולא "לסמוך" עליו שיבין בעצמו רמזים או ניואנסים ודקויות. הסבירי בברור (כדאי בכתב אם נוח לך בצורת תקשורת הזו) את הציפיות שלך ממנו ומהקשר שלכם. את יכולה להגיד לו שיחזק אותך אם יפתיע אותך פעם בשבוע עם משהו קטן (יכול אפילו לעלות כמה שקלים… נניח מעדן נחמד וכד'), שישים לב להחמיא לך (לפעמים גברים שוכחים להוציא את המחמאות החוצה…), וכמובן שגם את תעשי את זה לו. אולי בהתחלה זה יהיה מעט מאולץ אבל בעז"ה אט אט זה יהפוך להרגל נפלא ומעצים. כן, אני מודעת לכך שזה מעט מרתיע ונראה אולי "פתטי" אבל העובדות מראות שלמעשים כאלה תועלת רבה. 4) לא תמיד צריך הרבה זמן בשביל להרגיש את הביחד. לפעמים שיחה טובה של עשר דקות איכותיות, בלי הפרעות, עם מבט עיניים, נותנת הרבה כוח. עוד נקודה שחשוב לי להוסיף, אני חושבת שאם לא היית מרגישה את הצורך הזה שלך בזמן איכות עם בעלך כמו שכתבת לנו אז זה היה בעיה ואז הייתי חוששת. כי זוגיות היא דבר שצריך טיפוח והשקעה יומיומיים, אם אין מודעות לצמא ולצורך להשקות את הצמח שלא ייבול את יודעת מה היה קורה לו.. ויותר מזה,אני מעט חוששת לכתוב לך את הנקודה הבאה אבל מהמכתב שלך ראיתי שאת אשה חכמה ועמוקה ובטח תביני אותה . לפעמים מאד נוח לתלות את החסכים הזוגיים בעיסוקים חיצוניים, הוא לומד תורה, היא מורה דגולה שעסוקה כל היום עם תלמידותיה, הוא איש חסד אדיר כל היום עסוק עם הציבור, היא אמא ל13 ילדים אין לה זמן לכלום… לפעמים התירוצים האלה הן כיסוי להצדיק למה אנשים חיים זה לצד זה ולא אחד עם השני בביחד עמוק ומלא קרבה ועוצמה. ברוך השם שאת לא שם ואת רגישה לחוש שזה לא בסדר שלך ולבעלך אין מספיק זמן ביחד. והחוסר הזה הוא לגמרי נובע מהחלק הטוב שבך. היה עצוב מאד אם לא היית מרגישה צורך בלבלות זמן עם בעלך והיית מסתדרת בלעדיו. איזה אושר שאת לא שם!! את צריכה אותו את כמהה אליו. ב"ה! זכרי יקירה: הקב"ה רוצה שנהיה שמחים! אז דבר כל כך טוב שגורם לך לשמוח אל תוותרי עליו. בשבילך והרבה בשבילו. כל הכבוד לך, יישר כוחך.!

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. להקדיש זמן לאישה זה דבר הכרחי. כמו שבעלך להבדיל לא אומר לעצמו אני לא אצא לשירותים כי חבל על הזמן. דרך אגב כך הייתי עושה בישיבה. מתאפק לא לצאת מהסדר כדי להיות יותר צדיק. כדי שלא להפסיד את הלימוד. בסופו של דבר הלחץ עשה את שלו ומצאתי את עצמי בלי כלום. חובה חובה להקשיב לצורכי הגוף. זה לא מותרות. זה לא ביטול תורה. ביטולה זוהי קיומה. ומי שמזלזל בזה בסוף יפסיד גם את הלימוד שלו. אם את זקוקה לבעלך הוא ואת חייבים לתת זמן לעצמכם. כי בסופו של דבר זה יגרום חלילה להפסיד הכל. ככה אני רואה את זה מהמבט שלי. אני שוויתרתי על ארוחות בישיבה כדי להספיק להיכנס לסדר בזמן. אולי הרווחתי במרחאות סדר שלם. אבל עם הזמן התמוטטתי. והיום אני כבר לא לומד בכלל. אז מה זה היה שווה שלמדתי בלי הדרכה? במיוחד הדור שלנו רגיש וחלש. אסור לחפש רק את החומרות עם עצמינו

  2. דעתי גם כן, שממש זה לא ביטול תורה!
    דבר ראשון צריך שתהיה זוגיות טובה ואז יהיה לך כח גופני ונפשי לתמוך בביתך!
    רצוי מאוד שתצאו למסעדה לפעמים, או לחילופין תכיני ארוחת ערב טובה ומושקעת ותדברי איתו על זה שזה מאוד חשוב לך.
    אם זה בא בתור ויתור נראה לי שזה לא כל כך טוב, כי כמה את יכולה לוותר?
    אשרייך שזכית בבעל תלמיד חכם!
    קראתי שאחד מגדולי התורה למד בבית בערב ליל הטבילה, כדי להיות עם אשתו!
    אפשר לחבר את שניהם יחד!
    אבל ודאי שזה לא ביטול תורה כיוון שזהו צורך חיוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן