מאת:

התפרסם בתאריך:

03/11/2015

התמודדות עם אובדן

שאלה מקטגוריה:

לפני 3 שבועות ילדתי .
לידה שניה, בת ראשונה.
לא מזל טוב..
היא נולדה ללא רוח חיים.
חבל הטבור נכרך פעמיים הדוק סביב צווארה.
מכאן התחיל המבחן הגדול שלנו באמונה.
כמה שאלות:
האם זה עונש על עברות שעשיתי?
האם זה גלגול?
האם זה נגזר בר"ה לפי מעשיי?
האם טוב לה עכשיו לתינוקת שלי? מה תינוקות עושים בשמיים?
כולם אומרים לי להמשיך בחיים ולהביא עוד ילדים.
מי הבטיח שזה לא יקרה שוב?
לפי הרופאים זה תאונה ואין משהו רפואי שהיה לא תקין..אבל עדיין. הפחד מקנן..
אולי עדיף להסתפק בבן שלי בן השנתיים וחצי ולא לנסות להביא עוד ילדים?
אני פשוט לא אעמוד בזה אם זה יקרה שנית..
אני אתמוטט..
הייתי בסוף חודש תשיעי. שבוע 40.
וחזרתי בלי תינוקת.
עברתי גיהנום עלי אדמות.
לגיהנום שני אני לא אהיה מסוגלת.

תשובה:

יולדת יקרה ואהובה, למקרא מכתבך אני רוצה רק לעטוף אותך בחיבוק גדול , אוהב ומנחם. לא לאמר מילה, לא להרגיע, פשוט לשבת לידך ולאמר, בכי ילדתי בכי, כי גופך וליבך עברו כעת טראומה גדולה ומוקדם מידי לנסות להתגבר עליה בכוח. יש לחוות אותה, לכאוב אותה, לחבק אותה לבכות אותה, ופשוט להיות שם בצער הגדול, בתחושת האין-אונים, ולהישיר מבט לחששות הגדולים והטבעיים שכעת מציפים אותך. למרות הקושי הרב והכאב הגדול הניבט ממילותיך, אני רוצה לuמר לך דבר חשוב: את בריאה, את נורמלית, את הגיונית וכל הפחדים שמציפים אותך בשלב זה כל כך מוצדקים. הייתי דואגת יותר לבריאותך לו היית אומרת לי כמה את חזקה, מאמינה ושורדת, ומצליחה לשים את כל זה מאחוריך. או אז הייתי דואגת. מאד מאד דואגת. לא לחינם מכונה היולדת 'יושבת על המשבר'. גוף האישה עובר טראומה פיזית ברגע אחד. כל המערכות שהיו מכוונות להתפתחות החיים המתהווים בגופה, נעצרים בבת אחת ועושים פניית פרסה חדה. השינויים הפיזיים החדים מלווים בהרבה תופעות גופניות לא פשוטות, ורק השמחה הגדולה על התינוק שנולד שלמענו היה שווה כל המאמץ, הכאב והסבל יש בכוחם לרפא מכאובים אלו. העובדה שחזרת לביתך בידיים ריקות מותירה אותך רק עם האובדן הגדול ובלי אותו שיקוי פלאים מנחם המבריא את הגוף והנפש. לכן הרשי לעצמך לכאוב, לשאול ולתהות, כי שאלות גדולות ועצומות את שואלת. כל אדם שחסר לו דבר מה נמצא בנקודה שבה הוא בטוח שלו רק יהיה לו את אותו דבר, הרי שהכל יבוא על מקומו בשלום, ולא תהינה לו יותר כל דרישות נוספות מאלוקים. אדם שאין לו ילדים, וליבו יוצא לילד, הרי הוא בטוח שאם רק תענה משאלתו ויזכה לחבוק בן בזרועותיו, הרי שכבר לא יוסף לשאול דבר. אך המציאות מלמדת שברגע שמשאלתו מתגשמת, כבר ליבו יוצא למשאלה הבאה הנוספת: שהילד רק יהיה בריא, שרק יגדל ויתפתח כראוי, שרק ילמד היטב ויצליח בלימודו. הוא שוכח כי אך לפני רגע היה בטוח שלא יזדקק עוד לדבר, אחר שהדבר המרכזי והחשוב ביות ששאף אליו, ניתן לו סוף-סוף. מתופעה זו ניתן להקיש גם לתופעה ההפוכה. כשאדם שקוע בצרה, באובדן, בכאב הוא בטוח שהכאב החד הזה המנסר כעת את ליבו יישאר שם לתמיד, ומעיינות הבכי הזולגים כעת מעיניו יוותרו על מקומן ימים רבים עד שיטבע בהן. אך בדיוק כדרכן של הכמיהות והשאיפות העמוקות שהתמלאו – להטשטש ולפנות מקומן לתחושות חסר חדשות, כך גם במקרה ההפוך. דרכם של כאבי הלב שהם מטשטשים והולכים ומפנים מקומם לציפייה מחודשת ואופטימית לבשורות טובות. מבטיחה אני לך שהייסורים המפלחים כעת את ליבך יתפוגגו עם הזמן ואת תשובי בכוחות מחודשים לציפייה המתוקה והחיובית לעתיד ורוד. אך לשם כך עליך לעבור כעת את התהליך בבריאות נפשית וגופנית , להיות קשובה לליבך הכאוב, ואף לקבל תמיכה ועזרה במידת הצורך. אם על ידי פניה לפסיכולוגית, עובדת סוציאלית או ע"י השתתפות בקבוצת תמיכה של נשים שעברו חוויה דומה. כפי שאמרתי, מפנייתך אלינו אני לומדת שאת מתמודדת באופן ראוי להערכה עם  מה שעובר אליך, מקשיבה ומודעת לנשמתך המיוסרת, ונותנת פה לשאלותיה ותמיהותיה. את מבטאת בצורה כל כך ישירה ובריאה את כל החששות המלווים אותך, וזהו בסיס טוב להתגבר על הטראומה ולפנות בתפילה ובקשה לאלוקים שיפקח את עיניך להבין את מסריו ולהתעטף ברחמיו . איננו יודעים חשבונות שמים. קטונתי מלהבין בגלגולי נשמות, בתיקונים ובמטרות הנשגבות שיש לכל נשמה שירדה לעולם ולו לזמן קצר ביותר. אך אין ספק שבמובנים רבים, המוות הוא מעבר מעולם לעולם, בדומה ללידה. במותו של אדם עוברת נשמתו לעולם אחר, היא נולדת מחדש בעולם אחר, וכשאנו בוכים כאן ועכשיו, לא עליה אנו בוכים כי אם על עצמינו, על הפרידה ממי שהיה אהוב עלינו, ונקשרנו לנוכחותו בחיינו. ניתן לחשוב על כל תינוק שנולד, כמי ש'מת' בעולם אחר אותו עזב,  נולד והופיע בעולמנו ואנו שמחים עימו כאן. מה שארע כעת הוא, שהעובר 'מת' אצלנו ונולד מחדש בעולם שכולו טוב. הדרך שבה הדבר נעשה היא בלבוש טבעי (חבל התבור שנכרך או חלילה מחלה) אך אלו הן רק עטיפות חיצוניות שהופכות את האירועים הפלאיים והלא מובנים הללו להגיוניים לפי מערכת הכללים הטבעית שבתוכה אנו פועלים בעולם הזה. קבלנו פיקדון יקר ואנו מחזירים אותו כשהוא טהור מבלי שטעם טעם חטא, ולאחר שמלא את תפקידו הקצרצר בעולמינו זה. הוא עזב את הפרוזדור במהירות ומגיע ישר לטרקלין, ואולי מקצת נחמה יש בכך. עליך להתרכז כעת בהבראתך הגופנית והנפשית. זוהי משימה דתית תורנית לא פחות מאשר משימה גופנית וארצית ולשם כך יש לעשות כל השתדלות טבעית ורפואית,  ואין היא סותרת פרישת הכפים למרום בתפילה ושיחה עם רופא כל בשר, יחד עם החיפוש אחר מזור ותמיכה רוחניים. ראי גם את דבריו המחזקים של הרב יוני לביא שדן בסוגיה דומה, עם הפניה לספרים מתאימים שיכולים לשים רטייה לליבך הכאוב: http://milatova.org.il/show.asp?mador=4855&id=63667#.Vjflcl7osdV. אין לי ספק כי תזכי בברכת ה', וביתך יתמלא בקול שחוקם של ילדים רבים כשאיפת לבבך הטהור, ואין שום סיבה בעולם לחשוב אחרת. מקווה שעזרתי קמעא בשלב כה מאתגר בחייך, אל תהססי לפנות שוב במידת הצורך ורדית [email protected]                    

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן