מאת:

התפרסם בתאריך:

05/11/2016

הבת שלי במצוקה!

שאלה מקטגוריה:

שלום לך
בתי בת ה19 היא לומדת באונברסיטה כבר סיימה שנה ראשונה,באה היום ואומרת לי אין לי כוח אני רוצה לעשות הפסקת לימודים,הבת שלי היתה מהתלמידים המצטיינים ,היא לא חברתית ולזה היא מטופלת אצל פסיכולוג כבר היא במפגש ה 8 ,והבעיה אני לא רואה שהיא מתקדמת ,להיפך מחליטה על דברים בצורה לא הגיונית,היא בן אדם שקט ,לא מביעה אם היא במצוקה,אומרת לי שהיא עייפה,אין לה כוח,ותמיד אני מנסה להבין אותה אבל היום כעסתי ומאוד,מה אפשר לעשות,אני נלחצת אני מרגישה נחנקת רק לראות אותה במצב הזה , אחרי י"ב לקחה חופש שנה לא עבדה בה אלא היא חזרה על הפסיכמטרי וקבלה 730!! ,

איך כאמא עלי  להתנהג במצב כזה?

תשובה:

אמא יקרה, ראשית, איחוליי לכל הסטודנטים והסטודנטיות אמא שדואגת כך. ודאי קשה לראות את ביתך המצטיינת מקבלת על דעת עצמה החלטות שבעניינו בלתי הגיוניות, ודאי בת כל כך מוכשרת שיכולה להצליח בלימודים (פסיכומטרי 730, תלמידה מצטיינת). לב של אמא קשה לו לראות את הבת, הכל כך מוצלחת ומוכשרת, הולכת ומסתגרת, הולכת ונחלשת. ליבי איתך! אינני מכיר ויודע פרטים על בתך, אך מן המעט שכתבת אני יכול לומר לך כי ההחלטה לפנות לעזרה מקצועית היא נכונה וראויה. טיפול פסיכולוגי איננו מטה קסם או טיפול אנטיביוטי שהתוצאות ממהרות לבוא. זהו מסע ארוך ואמיץ לנבכי הנפש הפצועה. מסע הדורש אורך רוח ותעצומות נפש מן המטופל וממעגל הקרובים הסובבים אותו. זהו מסע הדורש את תיקון הגשר ולא מסתפק בטיפול נקודתי. הציפייה כי לאחר מספר פגישות נראה שוב את ילדינו צועד על דרך המלך טומנת בחובה אכזבה מרה. אני מאמין כי האופי השקט והמסתגר והממעט בקשרים חברתיים של ביתך טעון בחיבוטי נפש וסערות רגשיות רבות שהתעצמו ונבנו עם השנים. הסרת שכבות ועטיפות ההגנה של הנפש שפשטו ולבשו צורות שונות אורכת זמן. פעמים שהדאגה לילדנו טורדת את מנוחתנו ולא אחת היא בעכרנו. אנו שוכחים מעצמנו! כן, גם אנו צריכים עזרה, צריכים אוזן קשבת לפרוק את מצוקתנו. יחד עם הדאגה עלינו להיות קשובים לעצמנו. להסתכל לנפשנו פנימה ולהקשיב לרחשיה ולמצוקותיה. לעצור לרגע ולשאול מה הדאגה הזו עושה לנו? כיצד היא משפיעה עלינו? תגובתך היא טבעית לאמא הדואגת לביתה. לאמא הרואה את ביתה ליד מדרגה שאיננה מצליחה לעלות. אך האם היא מסייעת למטרה? האם הכעס יוציא את הבת מחולשתה? יגרום לה לחזור בה מהחלטתה? ננסה לרגע להיכנס לנבכי נפשה של ביתך. האם היא איננה רוצה לסיים את הלימודים? האם היא איננה רוצה להצליח בלימודים? האם היא איננה מאוכזבת שהיא לא מצליחה להמשיך את הלימודים כייתר חברותיה? סביר להניח שבת עם כישורים כשל ביתך שהשקיעה בפסיכומטרי והגיעה להישגים גבוהים מאוד ואף הצטיינה בלימודים חפצה מאוד גם לסיימם. ביתך רוצה מאוד לסיים את הלימודים בהצלחה . רצונותיכם זהים! אך נפשה הכואבת דורשת את שלה ומציבה מכשולים במרוץ החיים כדי שיזכרו שגם היא קיימת. פעמים שכאבי הנפש הם איתות לנו להניח לרגע ממרוץ החיים ולתת לנפש את שלה. אולי נפשה של ביתך מאותת שנניח לה כעת מהמרוץ שאיננה רוצה להיות שותפה לו. אולי היא זקוקה לזמן, למנוחה ולרגיעה ואם נאיץ בה היא תשבר? דרך שהיא קצרה מתבררת לעיתים כארוכה מאוד, ולהפך דרך ארוכה פעמים שהיא קצרה מאוד. ייתכן ואם נאיץ במהלך הלימודים, הם לא ייארכו יותר משלוש שנים אך המחיר הנפשי שהם יגבו ארוכים מאוד. אם נניח להם הם יתארכו ואולי יפרשו על פני שנים רבות יותר אך שלוות הנפש ושמחת החיים ודאי יקצרו את המשך הדרך. קל לי בעמדת המקלדת לבוא ולומר כיצד לנהוג, בזמן שבטוחני כי בסיטואציה דומה הייתי מתקשה לנהוג כך. אך יחד עם זאת דומני כי אם נפנים שכעת הנפש מדברת, ולה כללים משלה, כללים שלעיתים סותרים את ההיגיון – כללים הקוראים תגר על המציאות הנראית לעין. נוכל יותר להכיל ולהבין ולקבל בשלווה את הדברים. עת להרפות! בתפילה להצלחה [email protected] אהרון    

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן