מאת:

התפרסם בתאריך:

15/09/2017

דברים לא אנושיים בתורה??

שאלה מקטגוריה:

יש הרבה דברים בתורה שסותרים את ההומניות והאנושות שאנו חיים בה היום.
לדוגמה:
בן סורר ומורה שצריך לסקול אותו
או כלה שחטאה עם גבר אחר גם צריך לסקול אותה
או שצריך להשמיד את עמלק
וכל הנושא הזה של מעמד האישה " מה שקנתה אישה קנה בעלה וכו…"
איך זה מסתדר?? התורה בתפיסה שלי צריכה להיות שיא המושלמות וההומניות ואהבת הזולת וכו..

תשובה:

שואלת נכבדה ויקרה מאד.

הרגישות שלך המיוחדת ניכרת מכל מילה בשאלה. ניתן להתרשם שאת אדם בעל רמת מוסריות גבוהה, ועל כן את תמהה היאך יתכן הדבר שתורת ישראל אינה מוסרית דיה.

לפני שאתייחס לדוגמאות שהזכרת, חשוב לזכור שתורת ישראל מעבר להיותה ספר המוסר והציוויים של בורא העולם, אמורה מטבעה לתת מענה גם לפשעים המתחוללים בחברת בני האדם. לא ניתן לעצום את עינינו, ובשם ה"נאורות" וה"מוסריות" הצרופה, לעבור לסדר היום על מעשי שוד ורצח, וכן הלאה.

כיום תפיסת העולם המערבית גורסת ש"איש באמונתו יחיה" [שיבוש של הפסוק "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד) שכוונתו למשמעות שונה לחלוטין!]. משכך אין רשות וסמכות להתערב במעשי הזולת, פרט למקרים של הפרעה לסדר הכללי [אם כי יש חריגות וסטיות מהכלל הזה, כמו למשל חוק חינוך חובה, שבשמו כופים על הורים לבצע מעשה שלא תמיד תואם להשקפת עולמם. ויש עוד דוגמאות רבות].

תפיסה זו מגיעה מרפיסות אידיאולוגית. אין שום אמת שראוי לחיות לפיה, ואין שום מצפון אבסולוטי, אלא כל הדברים נזילים ומשתנים. תורתנו הקדושה – תורת אמת היא. והאמת עשויה להיות בלתי נעימה לכל אדם.

התמהיל הנכון של המוסר מושתת על אמת ושלום. אמת – פירושו לעשות את הראוי והנכון; ושלום – פירושו להתנהג עם הזולת לפנים משורת הדין.

אצטט קטע מתוך דברי הרב שמשון רפאל הירש (תחילת פרשת פנחס) המתייחס לנקודה זו: "הגשמת ההרמוניה העליונה של השלום נמסרה כאן מידי ה' דוקא לאותה רוח ולאותה פעילות שחדלי מעש, חסרי מחשבה ושכחי חובה – המתעטפים באיצטלא של "רודפי שלום" – אוהבים לקרוא לה "הפרעה לשלום" ומגנים אותה בשל כך. "שלום" הוא נכס יקר ואדם חייב להקריב לו את הכל, את כל זכויותיו ואת כל נכסיו; אך לעולם אל יקריב לו את זכויותיהם של אחרים ולעולם אל יקריב לו את זכויות הטוב והאמת האלוהית. שלום אמת בין הבריות תלוי בשלום כולם עם ה'. מי שמעז להיאבק עם אויבי הטוב והאמת האלוהית, הרי בעצם מאבקו זה הוא מלוחמי ברית השלום בארץ. מי שכובש את פניו בקרקע למען השלום המדומה עם הבריות ומניח להם לעורר מדנים עם ה', הרי בעצם אהבת השלום שלו הוא נעשה חבר לאויבי ברית השלום בארץ. לא אדישות ההמונים, אף לא דמעת הכאב שניגרה בחוסר מעש בפתח המשכן, אלא מעשהו האמיץ של פנחס הוא שהציל את העם והשיב לו את השלום עם ה' ותורתו ועל ידי כך החזיר על כנו את היסוד לשלום אמת".

במילים אחרות: "הומניות" "מוסריות" "שלום" ועוד סיסמאות מעין אלו, הינם חשובות מאד, עד שהם מתנגשים באמת ובהגינות.

כך שניתן לסכם בצער ולומר שאנחנו כיום לא חיים בהומניות. קיים זלזול בחיי אדם, המתבטא ברצח על דברים של מה בכך; זלזול בכבוד האשה, ושימוש בגופה כמקדם מכירות; זלזול בממון הזולת, המתבטא בעבירות שוחד והונאה הנחשפים חדשים לבקרים.

על פי תפיסת התורה דין פרוטה כדין מאה (סנהדרין ח, א); אסור לרמות במשקל אפילו בכמות מועטת (ב"מ סא, ב; ב"ב פט, ב); אסור לדיין [ויש אומרים גם לעובד ציבור (פתחי תשובה חו"מ ט, א)] לקחת שוחד אפילו טובת הנאה מועטת ביותר (כתובות קה, א – ב); אדם המזלזל בכבוד האשה משלם קנס הגבוה פי שנים משיעור כתובתה (דברים כב, יג – יט); וכהנה עוד רבות.

ההבדל הגדול בין מוסר התורה למוסר האנושי, מלבד ההבדל הברור בין מוסר אמתי למוסר משתנה, הינו שהמוסר האלוקי חותר לתיקון בני האדם והשלמת תכונותיהם, ואילו בסיסו של המוסר האנושי מתיימר למצוא נוסחה שבה יהיה ניתן להתקיים בעולם האנושי.

ההבדל הבסיסי הזה מייצר תובנות שונות לחלוטין במוסר. בתפיסת התורה האדם נתבע לשלוט על מעשיו, ואין הוא יכול לתרץ את עצמו בתירוצים מסוג של: "היתה לי ילדות קשה"; "כעסתי מאד ולא שלטתי בעצמי", ואילו המוסר האנושי נוטה לגלות סלחנות לטענות מעין אלו [וזה עוד לפני הפסיכולוגיה הדטרמיניסטית שצמצמה כמעט לגמרי את כל הבחירה האנושית].

כעת נדון בפרוטרוט בדוגמאות שבחרת להתייחס אליהם: א. עונשו יוצא הדופן של בן סורר ומורה. ב. העונש החמור על ניאוף ג. מחיית עמלק. ד. מעמד האשה.

ובכן, עונשו של בן סורר ומורה, מותנה בכל כך הרבה סייגים ופרטים שחכמינו דרשו מפסוקי התורה. תנאים אלו בודקים שהילד קיבל חינוך מושלם (סנהדרין עא, א); שהוא קיבל התראה לפני העבירות שהוא ביצע (שם); העבירות צריכות לכלול גניבה וחוסר פחד מבעלי סמכות (שם). רק לאחר כל תנאים אלו, שעל ידם ברור לבית הדין, שילד זה יצמח בוודאות לעבריין, ולא היה פגם בחינוכו, ניתן להענישו. מפני שהוא חי חיים המשולים כמוות, ומוטב לנו שהוא יסיים את חייו לפני שהוא מספיק לאמלל עוד בני אדם רבים נוספים [ובלשון חז"ל (שם עב, א): "תניא רבי יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם"].

וגם על ענישה חד פעמית ויוצאת דופן זו, שבה ברור כשמש שמדובר בעבריין שעדיו לגדול לשודד ורוצח, התבטאו חכמים (שם עא, א) ואמרו: "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות"; משום שכמעט לא תיתכן סיטואציה כזו שבה ההורים היו מושלמים והבן יעשה מעשים חמורים כאלו המורים על נטיות עברייניות בלתי ניתנות לשליטה.

באשר לניאוף, אין צורך להאריך מדוע התורה החמירה כל כך בעונש עבירה זו. כיום, שמוסד המשפחה מעורער כל כך בעולם המערבי [ראי למשל בספרו של הרב חיים נבון "שיעורי בית" בפרק השמיני (עמ' 162 ואילך) נתונים מחרידים על מצב המשפחה הירוד בעולם המערבי], נוטים להתעלם מהחשיבות הרבה שהתורה ייחסה לתא המשפחתי, שבו שורה השכינה. יכולתי להאריך במובאות רבות מחז"ל המראות את החשיבות העמוקה שהתורה ייחסה למוסד הנישואין, אלא שלא ניתן לעשות זאת במסגרת זו. משכך, אשה המפירה ברית קדושה זו, נענשת בחומרה רבה יחד עם הנואף.

מעמד האשה בזמן חכמים היה מעולה ביותר. אצטט את דברי הרמב"ם הידועים בהלכות אישות (טו, יט): "וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". מוסד המשפחה היהודי היה ידוע במהלך הדורות, כמוסד איתן ויציב באופן מעורר התפעלות. משכך, לא ניתן לבודד סעיף אחד או שנים מתוך כלל ההלכות, ולשאול על המוסריות שבו, מפני שסעיף זה היה חלק ממכלול דינים וציוויים שהבעל היה אמור לדאוג לאשתו לכל צרכיה, ואפילו לחזר על הפתחים בשביל לספק לה את מזונותיה בדרך כבוד (אהע"ז ע, ג ברמ"א). כיום שאורח החיים השתנה ונשים מתעסקות עם מסחר יותר מאשר בעבר, הפוסקים אכן דנו האם חלו שינויים בדברי חכמים הללו (פתחי תשובה אהע"ז פ, א).

באשר למחיית עמלק חשוב לזכור שמצוה זו אינה נוהגת כיום לרוב הראשונים, או מפני שזרעו של עמלק אינו ברור, או מפני שאין לנו מלך. ועיקר מצוה זו כיום מתקיימת באופן רעיוני, לזכור ולתעב את אותם המתנגדים לטוב, וכל מטרתם הינה להשחית ולחבל בקדושת ישראל ובתיקונו השלם של העולם.

אקווה שכעת התורה ומוסרה מתיישבים יותר על לבך, ואשמח לענות על כל שאלה.

בהצלחה.

בניהו.

[email protected])

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן