מאת:

התפרסם בתאריך:

12/06/2016

בעלי רדוד מדי!

שאלה מקטגוריה:

שלום,
ראשית, רוצה לומר לכם תודה על המפעל המדהים הזה שהקמתם .
אני אישה נשואה ואמא לילדים. .
אני בחורה פתוחה אבל מאד איכותית ורוחנית…
התחתנתי לפני כמה שנים עם בחור שהיה נראה על פניו איכותי ומתאים.. אלא שכבר בתקופת האירוסין הבנתי שזה ממש לא מה שחשבתי.. הוא הרבה יותר מודרני ממני ואין לו שום שאיפות לשנות, להתקדם, להתרומם..
כיום, לאחר כמה שנות נישואין פלוס ילדים.. אני מוצאת את עצמי עושה סקירה על שנות הכרותינו ורואה תמונה עגומה ומתסכלת.. חשה תחושה של.פספוס.. החמצה..
אני חיה עם אדם טוב, שיש לו מידות נאצלות ממש.. פשוט אדם טוב.. אבל לא מעבר לכך…לא תורני.. הלימוד לא מעניין אותו ולא חיי הדת וההלכה… חי את חייו כ"מלומדה" ולא יותר… לא מוצא להם פשר…
ואני… משתגעת מזה !! זה לא מה שחיפשתי ! זה לא מה שרציתי ! אני חיפשתי עולם רוחני עשיר.. בעל שהוא בן עלייה שחשוב לו חיי תורה… ועכשיו מה ?
לפני תקופה הוא יצא לעבוד .. למרות שאני כמובן לא רציתי את זה.. אך הסכמתי כי הבנתי ששום תועלת לא תצמח לי מזה שילך כל יום.לכוילל ורק ייבול שם.. אין לי עניין ואין תכלית בסוג כזה של חיים מתוסכלים שיהיו לו .. לו ימשיך לשבת בכוילל ללא סיפוק ועשייה..
כן.. אומנם הסכמתי לתהליך.. אך ליבי נשבר ! ומאז איני מוצאת מרגוע לנפשי… יש לי ככ הרבה שאלות שבעצם אין לי את מי לשאול …
אשמח אם תוכלו לעשות לי קצת סדר ולסייע..
א. אני שואלת את עצמי מה תפקידי בסיטואציה ? מה ערכה של אישה שבעלה לא לומד / לומד קצת… מה שכרה בעולם הזה ובעולם הבא ?
ב. האם כדאי ללכת לייעוץ ? אם כן, למי ? אייני סומכת על כל אחד שסיים קורס / מנהל "מפעל" לייצור עיצות… אני צריכה מישהו עם.לב, נשמה וחשיבה תורנית.. ואיני צכירה אחד כזה..

חשוב לי.לציין שהתקשורת ביננו מאד פתוחה , בריאה וגלויה… הוא יודע מהתסכולים שלי ומבין אותם מאד… אך לא יודע מה לומר לי.. אני מאד משתדלת לפדבק אותו על הטוב שבו.. כי באמת, הוא אדם טוב.. ומהעברת ביקורת וודאי לא ייצא כל טוב..

מקווה שהצלחתי ביריעה קצרה זו להסביר את הסיטואציה המורכבת בה אני נמצאת..
ועוד יותר מקווה שתוכלו לסייע לי לעשות סדר בבלבול הגדול בו אני חיה כי אני ממש -):
תודה רבה !

תשובה:

שלום לך,

 

במילים ברורות ובאופן בהיר את מתארת שבר גדול. נשאת לבעלך מתוך ציפייה עמוקה לחיים של תורה, לבית של איכות רוחנית. בקשת לך בעל שיהיה בן תורה ובן עלייה, וראית את ההגשמה שלך בעולם הזה בתור אשת תלמיד חכם וכדברי הגמרא בברכות "נשים במאי קא זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן,  ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". הייתה לך תמונה בראש איך הבית שלך ייראה, והנה התמונה הזו מתנפצת מול עינייך ואת נותרת בלי תמונה ובלי מטרה לשאוף אליה. אז מה תפקידך בעולם? מהי התמונה שיכולה להחליף את זו שנעלמה והיכן תציבי את עצמך בתוך התמונה הזו?

 

יש בדברייך הרבה כאב ובלבול, ובקלות יכולה היית לגלוש ולהניח לתחושות הללו להציף ולהסתיר את הצבעים הבהירים שבתמונה. אך את לא הולכת לשם. את מתארת את הצדדים החיוביים שאת מוצאת בבעלך באופן כנה ומתוך עין טובה. " אני חיה עם אדם טוב, שיש לו מידות נאצלות ממש.. פשוט אדם טוב…",  התקשורת ביננו מאד פתוחה בריאה וגלויה".  חז"ל כבר למדו אותנו ש"אין בעל הנס מכיר בניסו". אדם מתרגל מהר לדברים הנפלאים ביותר ומקבל אותם מכאן והלאה כמובנים מאליהם, בעוד הנקודות הפחות יפות הופכות מודגשות ותופסות את אור הזרקור הפנימי שלנו.  אני מוכן לתת לך רשימה של עשרים נשים שנשואות לאברכים בני תורה שהיו מתחלפות אתך ברגע זה בלי למצמץ.

ועדיין.. תחושת האכזבה וההחמצה במקומה עומדת. אכזבות… לפעמים נראה שהן חלק אינטרגלי ממרקם החיים שלנו. אכזבה מהסביבה, מבן הזוג, מהילדים, מאיכות ההנהגה, מעצמי, ממצב רפואי, מהעבודה, וממה לא. מי יותר ומי פחות, אבל אין מי שמצליח להימנע מאכזבות. העובדה שהאכזבות הן תופעה כל כך מובנית ובלתי נמנעת מעוררת מחשבה. האם אין כאן כשלון בתכנון של העולם הזה ושל חיי אדם עלי אדמות? ואולי לא? אנו רואים שבורא העולם שלתבונתו אין חקר הטביע את האכזבות בבריאה, אז כנראה שהן אינן סתם מין תקלה, "באג" בתוכנה, אלא חלק מהתכנון המקורי של ההוויה האנושית. לא בור שנפער בכביש הסלול, אלא פסי האטה שתוכננו בקפידה ובמחשבה תחילה. לא תופעת לוואי מכוערת ומדכאת, אלא חלק מהתכנון שאמור לפעול לטובתי.

בעלך הוא אדם אוטונומי בעל דעה ובעל רצונות ושאיפות משלו. אדם יקר מאד עם מעלות יוצאות מן הכלל. את לא הולכת לשנות אותו. נקודה. סוף פסוק. אם הוא ישתנה אי פעם יהיה זה אך ורק בגלל שהוא החליט להשתנות, ולא בגלל שום דבר אחר. זוגות רבים מאד חיים בעצב ובאיבה בגלל חוסר ההבנה הבסיסי הזה. בעלך הוא מה שהוא. לפעמים אשה מגיעה למסקנה שהיא לא יכולה להמשיך לחיות עם בן הזוג, אך אין טעם בניסיון הנואל לשנות אותו. שמחתי מאד לראות שגם את מבינה את הנקודה החשובה הזאת.

הקב"ה מנהיג את העולם, והוא חשב משום מה שאת ובעלך מתאימים זה לזו. שיש ביניכם פוטנציאל חיובי שיכול לאפשר לכל אחד להוציא מעצמו את הטוב שבו. לך הייתה תמונה בה את מממשת את השאיפות הרוחניות שלך דרך בעלך. זה לא קורה. אולי הקב"ה מדבר אלייך בדרך זו? אולי הוא קורא לך ומבקש ממך למצוא דרך אחרת למימוש עצמי? אולי הוא הטביע בך תכונות שעשויות להשתלב בתכניות אחרות שלו אם תקחי אותן למקום הנכון? אולי כל הסידור הזה שאת רואה בו החמצה אינו אלא חלל המבקש להתמלא כאשר את הינך הכוס ואת בעצמך המוזגת? אוסיף כי יתכן מאד שלאחר שתסירי את התמונה שציירת לעצמך לפני החתונה מעל קירות לבך, תמונה בה בעלך איננו משתלב, תגלי להפתעתך שהוא יכול בהחלט להשתלב בתמונה אחרת, וכי גם בו יש איכויות רוחניות שקשה היה לך לשים אליהן לב בעיניים ובלב שהתרגלו לחפש אותן בתוך המסגרת הקודמת.

 

את שואלת שאלה קשה. "מה תפקידי בסיטואציה הזו?". רק אדם אחד בעולם יכול לענות על השאלה הזו. אבל האדם הזה צריך להיות מוכן להכיר בכך שהתמונה הקודמת לא קיימת עוד. מותר וטוב שתהיה תקופת אבל על אובדנה של התמונה, ועל השבר שבניפוצה. אך לאחר תקופת האבל, את תקומי בכוחות חדשים מוכנה לצייר לעצמך תמונה חדשה. ציור התמונה איננו מהלך מהיר או חד פעמי. חוטי חשיבה, תובנות, חיכוך עם הסובבים אותך, רגשות לב, רסיסי תחושות וזכרונות, כל אלה יהוו לך את ערכת הצבעים בהם תצבעי את התמונה החדשה. זה לא יקרה תוך יום. מדובר בתהליך דינמי שבמהלכו גם תמחקי, תשפרי ותעצבי מחדש את תמונת חייך. אבל התנאי הראשון הוא להניח לתמונה הישנה על מנת לאפשר לחדשה להתפתח ולגדול. ובעלך? אדם עם מידות נאצלות שיש לך אתו תקשורת פתוחה ובריאה? הוא לא יעמוד בדרכך ואף יסייע בידייך.

ושתי הערות קצרות לסיום:

  1. שאלת אם כדאי ללכת לייעוץ. אני לא מכיר אותך ומידת הזהירות איננה מאפשרת לי לומר לך לא לפנות לייעוץ. רק אומר שלא על כל בעיה צריך ללכת לייעוץ מקצועי, והבעיה שאת מתארת נשמעת שייכת יותר למרחב הערכי והאמוני מאשר לזה האישי והזוגי. אם היית יכולה למצוא אדם חכם ומנוסה שתוכלי לדבר אתו בחפשיות ולהנות ממנו עצה ותושיה, הרי שהדבר מבורך. אינני משוכנע שייעוץ מקצועי הוא הכיוון הנכון במקרה הזה.
  2. לא הזכרת את הנושא, אבל יתכן ששאלת חינוך הילדים מקננת גם היא בראשך ומדאיגה אותך. תנוח דעתך. הילדים ילמדו מהמידות הטובות שלכם ההורים, יראו שאתם רציניים במה שאתם עושים וילמדו כיצד נגשים אל החיים האמתיים וכיצד מתמודדים עם אתגרים. היותו של האבא אברך או אדם עובד היא בעלת השפעה קטנה מאד על חינוך הילדים.

 

אני מאחל לך שיבוא היום בו תודי לקב"ה על שניפץ את התמונה הישנה ודרבן אותך לממש את יצירת חייך – התמונה שלך. ציירי אותה היטב ושכרך מובטח בעולם הזה ובעולם הבא.

 

בברכת הצלחה וחג שמח,

גרשון

 

[email protected]

 

 

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן