מאת:

התפרסם בתאריך:

11/09/2016

אני לא מסתדר עם אמא שלי.

שאלה מקטגוריה:

שלום למשיבים היקרים.
יש לי בעיה קשה. במילים קצרות: אני לא מסתדר עם אמא שלי.
מה משמע?
אני אדם לחוץ מטבעי. אמא שלי פי 10. אני בעל מזג חם. אמא שלי קצת פחות
אתם מסוגלים לתאר כבר איזה פיצוצים קורים בבית.
מה עושים?
מה לא עשיתי? ניסיתי לחשוב על מצוות כיבוד הורים. לא עוזר. למדתי את הנושא. לא עוזר. ניסיתי לחשוב על כל מה שאמי עשתה לי מיום הוולדי ועד עתה. לא עוזר.
מה כן יעזור??????
אני מרגיש שכל יום שלי איתה, זה נורא.
אני מחפש להיות בישיבה בפנימיה, אבל בינתיים אין מקום בפנימיה ואני נאלץ לישון בבית. כך שזה לא פיתרון בכלל. (וזה גם לא אפשרי לעת עתה למצוא שם מקום).

תשובה:

שואל יקר

שלום רב

תודה על פנייתך.

אתה פונה בעניין לא קל, לא עבורך, ומסתבר גם לא עבור אמא שלך.

שניכם חיים יחד בבית אחד, וככל שאתה מתבגר והופך עצמאי יותר, כך מתגברות נקודות החיכוך ביניכם.

אתה כותב שכל יום שלך איתה זה נורא.

זה לא מפתיע. אתה בעצמך מציע הסבר הקשור לטבע הסוער שלך, שבמידה רבה דומה מאד גם למזג שלה. והתוצאה בלתי נסבלת מבחינתך.

המציאות שבה כאשר הילדים מתבגרים, הופכים היחסים עם ההורים למורכבים, אינה תופעה יוצאת דופן. אדרבה, זה נורמלי וצפוי.

אתה כבר בן 20, ואתנה מתגבש כאדם עצמאי, מגדיר לעצמך מי אתה ומה אתה, ושאיפותיך הם לקראת בגרות מלאה ועצמאות.

התהליך הזה אינו פשוט כלל ועיקר. הוא כרוך במידה רבה בפרידה וחיבור מחדש עם ההורים. יש כאלה העוברים את זה בקלות יחסית, ללא כאבים קשים מדי, וללא סערות נפש. ויש כאלה, בפרט כאשר הקשר עם ההורים עמוק ורגשי, הנאלצים לעבור תקופה לא פשוטה של הגדרה עצמית חדשה.

העניין הוא שבהרבה מובנים מדובר בסיום של קשר ישן ותחילתו של קשר חדש ועמוק יותר. תחת היות הקשר כזה בו ההורים הם המעניקים והמגינים, והילד תלוי בהם באופן מוחלט, הופך הקשר לכזה המנותק מן המקום של האחריות של ההורים מול הילד, ונולדת מציאות חדשה של קשר בין שני מבוגרים.

הילדים מתבגרים ולומדים להביט בהוריהם בעיניים חדשות ובהערכה חדשה.

כיום הטבעים הדומים שלך ושל אמא יוצרים מצב של קושי ומתח, אבל חשוב שתזכור שהדמיון בינך ובין אמא הוא גם בסיס נהדר לקשר העתידי ביניכם, שיתבסס על דמיון ביניכם  והערכה הדדית.

זהו תהליך לא קל ששכרו בצידו.

בפועל, כעת אתה נמצא בעיצומה של המערכת. מתמודד עם היחסים המורכבים ביניכם, ומחפש הדרך לכבד אותה ולהסתדר איתה.

כפי שציינת בעצמך, אתה מבין שהכי נכון עבורכם זה שלא תהיה כעת בבית. אתה אומר בפה מלא שאם היית יכול היית הולך להיות בפנימייה בישיבה.

אין ספק שהסדר כזה היה יכול להקל על שניכם. אתה היית יכול לחיות במרחב האישי שלך, מבלי להפר את האיזון ביניכם, ומבלי להכנס למרחב האישי שלה.

הדבר היה נותן לך את האפשרות להמשיך ולהתבגר וליצור יחסים חדשים עם אמא ממקום חדש ובוגר.

אך מה לעשות. המציאות היא שכעת אין לך הסדר כזה ואתה גר בבית עד שתמצא הסדר מתאים.

מה לעשות בפועל?

כמו שעושים תמיד במצבים בהם אין אפשרות לשנות את המצב הסביבתי – מוצאים את הדרך להתמודד עם מה שיש.

אתן לך כמה תובנות שייתכן ויעזרו לך למצוא את הדרך לקיים קשר טוב עם אמא גם לתקופה בה תמשיך להיות בבית. אינני יודע באילו תחומים ישנם היתקלויות ביניכם, אז אכתוב בקווים כלליים ומזה תלמד לשאר.

  • תזכור שלמרות שזהו הבית בו גדלת, ובמידה רבה זהו הבית היחיד שלך, עדיין, זהו בעיקר  הבית של אמא. אמא היא אדם בפני עצמו עם צרכים ורצונות. וככל שמתבגרים, מבינים טוב יותר ולומדים להעריך אותה עבור מי שהיא באמת. המציאות היא שמעבר לתפקיד שלה כאמא שלך הצריכה לדאוג לך, היא גם אדם בפני עצמו הצריך מרחב ופרטיות, וחובה על שני מבוגרים החיים באותו בית לכבד זה את צרכיו של זה.

כל זמן שאתה נמצא בביתה, כבד את רצונה, ותן לה את המקום שהיא צריכה.

אם היא צריכה שהבית יהיה שקט או נקי או כל דבר אחר, זוהי חובתך לכבד את המרחב שלה כבעלת הבית העיקרית ולתת לה את מבוקשה.

  • מצד שני יש גם את הצד שלך. אתה אדם בוגר בעל צרכים ורצונות. אתה צריך מרחב אישי ופרטיות, ואת הכבוד להחליט עבור עצמך דברים מסויימים בחייך.
  • אם ישנם ביניכם היתקלויות בתחום הזה, כדאי שתקיים איתה שיחה פתוחה בנושא על מנת שיהיו ביניכם הבנה וכבוד הדדי.

בנושא הזה חשוב להדגיש: יש תחומים בהם יש לה זכות מלאה לדרוש כללים מסויימים בבית. למשל, בתור בעלת הבית היא יכולה לקבוע שלא יהיו הפרעות אחרי שעות מסויימות, או שלא יישנו מאוחר בבוקר ויהפכו את הבית לבית מלון בכל שעות היום. סדר יום הוא דבר אלמנטרי ומבוגרים צריכים לכבד זה את זה ולאפשר מרחב מחייה הדדי.

מאידך, יש את התחום של החיים הפרטיים שלך שבו כאדם בוגר כדאי שתיקח אחריות ותחליט בעצמך מה ואיך להתנהל.

אינני קובע כמובן מה הם התחומים הללו, וזה משהו שתצטרכו להסכים ביניכם, אני רק נותן לך כיוון כדי שתוכלו לשבת על כוס קפה ולשוחח בנעימות , ולהחליט יחד על קווים כללים היכולים לסייע לשניכם לעבור את התקופה הקרובה עם כמה שפחות חיכוכים.

אתה יכול למשל לומר לה שהיית שמח לשבת ולשוחח על העניין, וברצונך לקבוע לצורך כך שעה מסויימת. תשבו יחד על קפה ועוגה ותסכמו כמבוגרים איך לגרום לכך שיהיו הכי פחות חיכוכים ביניכם.

אני בטוח שעם רצון טוב וכבוד הדדי, ובפרט אם תבהיר לה כמה אתה רוצה לכבד אותה וכמה בסך הכל חשוב לך שהתקופה בה אין לך פתרון מחוץ לבית תעבור בצורה הכי טובה, שתמצא אצלה אוזן קשבת ורצון טוב, ותוכלו יחד להגיע למשהו שיעבוד עבור שניכם.

קח בחשבון שני דברים: א. בהסכם טוב ישנם וויתורים, אתה תוותר על חלק מעקרונותיך על מנת להביא את השלום ותראה מזה רק ברכה. ב. היא אמא שלך ואתה חייב בכבודה. אינכם שווים לגמרי . אתם מנסים לבנות קשר בוגר וטוב ובעז"ה גם תצליחו. ויחד עם זה הנחת היסוד היא שהיא אמא שלך שהביאה אותך לעולם וגידלה אותך. (כאן אתה יכול להיעזר במחשבות שציינת על כל הטובות שהיא עשתה עבורך עד היום, ובלימוד הנושא של כיבוד הורים וכדומה). ככל שתפנים שמצד אחד צרכיה ורצונותיה הינם חשובים, ושמצד שני כל מאוויה הם להיטיב עמך מיום היוולדך, כך תשכיל למצוא את דרך המלך בה אתה מכבד מצד את צרכיה ומחזיר לה הכרת טובה, וגם מבהיר באופן בהיר איך אתה צריך שהיא תנהג עמך הזמן בו אתה עדיין בבית.

 

במשך הזמן תמצא שיש לכם המון במשותף, ושיש לכם אפשרות ליהנות זה מזה כמבוגרים, ולחגוג את הקרבה והדמיון ביניכם בכל כך הרבה דרכים ועומק.

אני מאחל הצלחה מרובה במשימה הזאת, ובטוח שתמצא בעז"ה את המילים הנכונות ואת התחושות המתאימות על מנת לגייס את הכוחות והחכמה לצורך הזה.

אשמח לעזור לך לנסח את הדברים אם תרצה בכך.

 

בברכה ובהערכה

יוסי

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן