מאת:

התפרסם בתאריך:

10/01/2016

אני חרדי ומרגיש רע עם זה

שאלה מקטגוריה:

אני בן 21 למדתי בישיבה עד לפני שנתיים וכיום עובד.
אני עדיין "נראה חרדי" וכנראה שגם אשאר חרדי כי אני יודע שכיום לא צריך לחזור בשאלה כדי להנות אפשר להנות מהחיים גם במראה הזאת.
אני באופן אישי כיום כבר לא מרגיש שיש לי משהו עם  חרדיות אני אולי קצת דתי שומר שבת וזהו (משתדל) כל פעם שאני שומע משהו של תורה או גמרא או משהו כזה אני מרגיש התנגדות למה שאומרים אולי זה מהסיבה שכל דבר בחיים שלי לפני אמרו לי שאסור לעשות בגלל שכתוב בתורה או לא יודע איפה.
אני עדיין לא החלטתי איך אני רוצה לחיות את החיים שלי כחרדי או דתי או חילוני אין לי מושג עדיין לכן לא עשיתי צעדים דרסטיים מבחינה חיצונית ומראה אשמח לשמוע איך אפשר לפחות להוריד את הדחיה מחרדים כשאני מגיע לחתונות של חברים אני מרגיש זר ולא שייך לציבור הזה בכלל ובכל מקום שיש חרדים אני לא מרגיש נעים ואפילו קצת גועל אני מעדיף לא לדבר עם חרדים בדרך כלל (כמובן כאלה שנראים לי סגורים יותר ואין לי בעיה עם מודרנים או כאלה כמוני)

תשובה:

בס"ד שלום לך תחילה ברצוני להודות לך על פנייתך. רבים מבני גילך, אלו המודעים לכך וגם אלו שלא, עסוקים בשאלות זהותיות ובקשיי ההזדהות עם החברה אליה הם משתייכים. זה דבר טבעי, ולעניות דעתי הוא מקיף צעירים מתרבויות שונות, גם כאלו הנחשבות לפלורליסטיות וליברליות, לא פחות מאלו המשתייכים לתרבויות מסורתיות. העובדה כי בחרת להעלות את הדברים ולהתמודד עמם, ראויה להערכה ומראה על אמת פנימית ואופי חזק. לגופם של דברים: חברות שונות בארץ ובעולם, מעריכות את חבריהן על פי קריטריונים שונים. יש חברות המעריכות את חבריהן על פי רמתם הכלכלית, יש כאלו המעריכות את חבריהן על פי רמת הידע וההשכלה, יש המעריכות את חבריהן לפי גודל המשפחה ויש המעריכות על פי מוסריות וערכיות. בכל חברה הערכים הנחשבים לחשובים ביותר, הם אלו הקובעים את מעמדו של האדם והסטטוס שלו בקרב הקהילה. אלו ששפר עליהם מזלם וזכו לסיעתא דשמיא, מצליחים להצטיין בתחום אותו מעריכה חברתם. לעומתם אלו שלא זכו ולא מצטיינים בתחום הזוכה להערכה בחברתם, גם אם מצטיינים הם בתחומים אחרים, הדבר לא יוכר והם יישארו בסטטוס נמוך. כך למשל ניתן לראות בחברה עשירה שבניה משתייכים למאיון העליון, אנשים משכילים יודעי ספר ואף בעלי מידות וערכים, שבכל חברה אחרת היו זוכים לכבוד ויקר אך כאן הם בשפל המדרגה. חשבונם בבנק אינו מנופח כמו של עמיתיהם לקהילה ועל כן אינם נחשבים בקהילה המעריכה רמה כלכלית כערך עליון. בדומה לכך, ניתן לראות בקהילה אקדמית-מדעית אנשים אשר שפר עליהם גורלם וכיסיהם מלאים מכל טוב, אך מאידך לא נחנו בכשרון אקדמי מזהיר, לא מצליחים לחקור ולהתפרסם ועל כן אינם זוכים להערכה. אז מה עושים במקרה כזה? יש כמה אפשרויות: אפשרות אחת – להחליט כי הקהילה היא הדבר החשוב ביותר ואיני רוצה לעזוב אותה. אך כדי לזכות במעמד חשוב בקרב החברים, אנסה בכל כוחי לצבור ממון כדי לזכות לסטטוס יוקרתי בקרב אלו המעריכים רמה כלכלית. במקרה כזה, אם אצליח להרבות את ממוני באמצעים כשרים והגונים, מה טוב ונחמד. אך אם ח"ו אכשל במשימתי או רח"ל אנקוט באמצעים לא כשרים כדי להשיג ממון רב, הרי יצא שכרי בהפסדי ועלול אני ללקות בסטטוס שפל לכל ימי חיי. אפשרות שניה – להחליט כי אם אני מצטיין ברמה אקדמית וברצוני להיות בעל סטטוס גבוה, אעזוב את החברה המעריכה רמה כלכלית ואעבור להשתייך לחברה המעריכה רמה אקדמית. גם במקרה כזה ישנו סיכוי שבצידו סיכון. אם אצליח להשתלב היטב בחברה החדשה ולהבליט את כשרונותי האקדמיים, מה טוב ונחמד. אך אם יראו בי נטע זר ולא יקבלו ברצון את נסיונותי להשתייך לחברה אחרת מזו שבה גדלתי, כי אז נדון אני לתחושת גרות מכאיבה למשך שנים רבות. כלפי מה הדברים אמורים: חיים אנו בחברה חרדית המעריכה הקפדה מוחלטת על קיום התורה והמצוות בפרשנותם המחמירה. זו בחירה ערכית, הנובעת הן מהערכים התורניים שהחלטנו לשים בראש סדר העדיפויות, והן ממגמות סוציולוגיות והיסטוריות שסייעו לכך. אינני נכנס לשאלה האם זו בחירה נכונה או לא, אך בעקבותיה בעלי הסטטוס הגבוה ביותר הם אלו המקיימים תורה ומצוות בהידור רב, אלו העסוקים ראשם ורובם בלימוד תורה ואלו המשתדלים לחיות את חייהם בד' אמות של הלכה. לא כולם מסוגלים לכך ולא כולם צריכים להיות מסוגלים לכך. החברה מורכבת מאנשים העובדים לפרנסתם, מכאלו המשתדלים לקיים אך לא תמיד מצליחים, וגם מסתם יהודים טובים בעלי מידות טובות וערכים, העוסקים בחסד ומעשים טובים אך מתקשים להיות במסגרת תורנית. דא עקא, שבשל העובדה שהחברה החרדית בחרה לשים במקום הראשון את הערך התורני, כל אלו משתייכים לחברה אך מעמדם נמוך יותר. וכאן עומדים בפניהם כמה אפשרויות: הם יכולים לעזוב את החברה החרדית ולהשתייך לחברה המעריכה תכונות שבהן הם טובים יותר. במקרה כזה הם אולי יזכו לסטטוס גבוה, אך הנתק מהחברה שבקרבה גדלו והתחנכו, יהיה לא-קל בעבורם ויגרום לדילמות זהותיות. מאידך גיסא, יש הבוחרים להישאר בחברה החרדית ולנסות לשנות את רמתם הרוחנית. הם מקפידים יותר, לומדים יותר ומנסים לזכות בסטטוס גבוה בשל כך, דבר המעורר כבוד והערכה. וישנה גם אפשרות שלישית שלצערנו רבים הנוקטים בה: הם רוצים להישאר בחברה החרדית ומצד שני אינם רוצים לשנות את אורחות חייהם ולהתחזק בערכים שאותם היא מעריכה. מה עושים? "משחקים אותה". או כלשונך "נוהגים בצביעות". מנסים להידמות ללומדי התורה והמהדרין במצוות, אך אינם באמת כאלו. תוכם אינו כברם והדבר מעורר גועל ודחיה. כאמור לעיל, זו אינה תופעה ייחודית לחברה החרדית. גדלת בחברה זו ואתה מכירה היטב ועל כן גם שם לב לתופעות הללו בתוכה, אך תופעות דומות קיימות גם בחברות אחרות. ישנן חברות שיהיו בהם אנשים המתהדרים בממון לא להם, ישנן חברות בהן תמצא אנשים המתהדרים במאמרים וחכמות שאינם מפרי עטם, ישנן נוספות בהן תמצא צדקניים הנראים כבעלי ערכים ומוסר, ועוד ועוד. אלו המנסים לזכות בסטטוס ומוכנים לשם כך להשתנות ולהשתפר, מעוררים הערכה וכבוד. אך אלו המנסים לזכות בסטטוס בצדקנות מזוייפת וצביעות, הדבר מעורר דחיה ולא משנה לאיזו חברה הם משתייכים. בנקודה זו, הייתי נזהר מלנקוט בהכללות ולהטיל דופי בחברה מסויימת ככלל. אתה קרוב לחברה החרדית ולכן גם רואה את חסרונותיהם של חלק מחבריה, אך רבים בקרבה הינם אנשים אמיתיים, יראי ה', בעלי ידע נרחב, ראש פתוח והרבה אהבת אדם. לקותם של הבודדים אינה צריכה לגרום לך דחייה מהחברה ככלל. בחן כל אדם לגופו והחלט האם הוא מעורר בך כבוד או גועל. תן לכל אדם צ'אנס להיות אדם טוב, ותאפשר למעשיו לקרבו או לרחקו. שואל יקר, בגילך עדיין אינך חייב לאמץ לעצמך זהות ברורה, וטוב שכך. אתה עדיין יכול לשבת על הגדר, להתבונן ימין ושמאל ולצפות ביתרונותיה וחסרונותיה של כל חברה. אי"ה תגיע העת בה תידרש להכריע, אך עד אז קח לך את הזמן. דבר אחד חשוב שתקח כמוסר השכל מהדברים עליהם אתה מצביע: מה שלא תבחר, כדאי שיהיה תוכך כברך. אל תהיה כאותם אלו הדוברים אחד בפה ואחד בלב, אלא פיך ולבך יהיו שווים. במצב כזה, לא משנה מה תבחר להיות, אין ספק שתהיה אדם ערכי ומוסרי, אוהב אלוקים ואדם, אהוב למעלה ונחמד למטה. בהצלחה רבה בהמשך הדרך דניאל [email protected]  

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן