מאת:

התפרסם בתאריך:

20/06/2016

אני אזכה להתחתן אי פעם?

שאלה מקטגוריה:

שלום,אני בת 25,.ועדיין רווקה!
בחברה שלנו להיות רווקה בגיל הזה זה כבר לא מקובל ומדליק נורות אדומות…מתלווה במבטי רחמים,שאלות וניסיון להבין ״מה לא בסדר איתך?״ כל חברותיי גם הקטנות ממני,כבר ב״ה נשואות באושר עם ילדים,כמובן ששמחתי ושימחתי בחתונות של כולן והתרגשתי בלידות. ועדיין,אני מרגישה את האכזבה של הוריי עבורי,שרוצים בטובתי ושימחתי. אני רואה אותם מסתכלים על הורים של חברים אחרים,מאושרים עם הנכדים ורק אני,הבכורה,לא נותנת להם את הזכות הזאת!
הם שואלים ומתעניינים,מתוך דאגה אמיתית ורצון טוב ולא לוחצים! קשה לי לבוא לבית עם הזמנה שקיבלתי ולהגיד להם שהנה עוד חברה מתחתנת,קשה לי להסתכל להם בעיניים,זה משפיע מאוד על כל התנהלות החיים,אני הופכת ליותר עצבנית וחסרת חשק-ללמוד,לעבוד ולחיות…כי ההרגשה היא פשוט שאם את לא נשואה את שווה פחות! זה לא רגש שנובע מתוך לחץ חברתי למרות שיש לזה מקום משמעותי,זה רגש שנובע מתוך חוסר ע צ ו ם שלא מתמלא,משהו ענק שחסר.
וזה לא שלא ניסיתי,כל קשר שהיה לי עד היום למרות שהתגלה בסופו של דבר כחסר משמעות,נשאר חתום כסלע ענקי על הלב!
פעם אחת סירבתי לבחור,זה היה מתוך לחץ שלי מהסיטואציה והייתי יחסית קטנה (היום הוא נשוי עם ילדים),בדיעבד,אני קצת מצטערת על זה ומבינה שפספסתי ולפעמים חושבת שכל מה שקורה זה בגלל זה. בשאר הפעמים למרות שהרגשתי שזה זה ומאוד רציתי להמשיך הלאה בקשר זה פשוט לא המשיך ובלי סיבה מיוחדת.לעצמי ניסיתי להגיד שזה לטובה-למרות שעדיין לא מצאתי את הטובה הזו.
אני לא מצליחה להבין איך זה שרגש שאמור להיות הכי טהור ויפה מתגלה כסבל,שהמשפט ״גודל הצפיות כגודל האכזבות״ מקבל את מלוא המשמעות.
אני מצטערת אם זה נשמע בררני אבל אני פשוט לא מסוגלת לפתח קשר עם גבר שאין לי רצון אמיתי להכיר אותו,משיכה אמיתית,רצון אמיתי להקים איתו בית…משהו ראשוני,כמו אינטואיציה.
אין לי מילים לתאר כמה אני משתוקקת להרגיש את הרגש המיוחד הזה,המבט,הידיעה שמה שיש זה אמיתי ולהבין שנגמרו החיפושים,אבל אני לא יודעת איך,אם ומתי זה יקרה,כ״כ הרבה פעמים כבר חשבתי שאולי אני לא ראויה לזה,שאולי הוא לא קיים,כ״כ הרבה פעמים שכבר אמרתי לעצמי שלא אכפת לי עם מי זה יהיה העיקר להתחתן ושיהיה בסדר…אבל אז אני מתעוררת ומבינה שזה לא יכול להיות כל אחד…
אני שמחה שלאנשים אחרים זה קרה כ״כ מהר,שהם שלמים ומאושרים,אני רוצה לשמוח בשמחתם שמחה אמיתית,שלא ירגישו שאני פשוט נשרפת מבפנים… כבר לא יודעת איפה אמצא אותו,איך אפשר לדעת שבניגוד לשאר הפעמים הפעם זה אמיתי? שיש גבר אחד מכל הגברים בעולם-שהוא במיוחד בשבילי?
אני יודעת שאין תשובות ברורות אבל בכל מקרה,תודה על ההקשבה!

תשובה:

שלום לך, קראתי את מכתבתך והזדהיתי עם הצער העמוק והכאב שעולים ממנו, את מתארת מנעד גדול מאוד של רגשות שלילים, רגשות קשים שמציפים אותך ואולי מקשים עליך לגעת בדברים הפשוטים ביותר בהם חשוב לגעת. ראשית – תרשי לי להסב את תשומת ליבך לרגשות שאת מתארת במכתבך, אמנה אותם לפי הסדר במכתב.  לחץ חברתי, צורך באישור מהסביבה ועמידה בסטנדרטים החברתיים: "בחברה שלנו להיות רווקה בגיל הזה זה כבר לא מקובל ומדליק נורות אדומות". קנאה: "כל חברותיי גם הקטנות ממני, כבר ב״ה נשואות באושר עם ילדים". האשמה: "אני מרגישה את האכזבה של הוריי עבורי". תחושת חוסר ערך:  "שאם את לא נשואה את שווה פחות!" ורק לאחריו את מגיעה לדבר העמוק ביותר  "רגש שנובע מתוך חוסר ע צ ו ם שלא מתמלא, משהו ענק שחסר". ומיד לאחר מכן מדברת על חרטה: "אני קצת מצטערת על זה ומבינה שפספסתי" ושוב אשמה "שכל מה שקורה זה בגלל זה" הרגשות הללו הם לגיטימיים מוכרים ומובנים אם כי רחוקים מאוד מלקדם אותך, מסיטים אותך מהסיבה העיקרית שהיא כאמור הרצון העמוק והטבעי לחיות בזוגיות, ויוצרים קושי רגשי רב שהוא לכשעצמו מתחרה על אנרגיה ופנאי רגשי, שאיננו בלתי מוגבל. נדמה היה בין השורות שאת מתכחשת לרגשות הללו ומציינת שאינם נוגעים בך, אני חושב שחשוב לציין את זה לצורך ההתקדמות שלך. ההבכרה ברגשות הללו וההתמודדות איתם עשויים לסייע לך – לדעתי. לגופו של עניין – בני אדם מקבלים היום הרבה עזרה בנושאים רבים ומגוונים, בוודאי בתחום של זוגיות. הנושא מורכב מכדי להשיב עליו תשובה במייל, בלי להכיר אותך את אופייך וסיפור חייך. ממליץ לפנות לטיפול רגשי, במידת הצורך אשמח להמליץ לך על מטפלת מקצועית וטובה. מעבר לכך עולות בי מחשבות בשני רבדים. הרובד האימוני רוחני, והרובד הרגשי. תרשי לי להסב את תשומת ליבך למשל הנפלא שנתנו חז"ל "קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף". קריעת ים סוף הינה אירוע חריג שלא אמור כלל לקרות, בשום צורה, אבל בכל זאת הוא קרה, בדרך נס, וכאן טמונה הנקודה, חז"ל לא אומרים שקשה זיווגום כמו להעפיל לאוורסט, חז"ל אומרים שיש כאן משהו שהוא ניסי, ונס הוא לא קשה, נס פשוט קורה –  כשהוא קורה. יש כאן לדעתי משהו מקל, זה קשה, כך מתארים זאת חז"ל, וכמובן שדרושה הפעולה שלנו – הצעד האחד פנימה – צעד אחד חסר סיכוי לכאורה, אבל הצעד היחידי שנשאר לנו לעשות, ואז קורה הנס. במפתיע, ברגע אחד. אני מאמין בניסים, לי גם קרו כמה, ואין שום סיבה שלך לא יקרו. במובן הרגשי וזה כנראה מתאים לעבודה אישית יותר: את מתארת את הצפייה שלך " אין לי מילים לתאר כמה אני משתוקקת להרגיש את הרגש המיוחד הזה, המבט," במילים אחריות את מצפה להתאהבות קלאסית מרגשת ומלאת השראה.  יש אנשים שזוכים לזה – לרגש למבט, זה מיוחד מרגש ומשמח אם כי יכול גם להכשיל, כי הרגש הזה והמבט עלולים להטעות, להתפוגג ולהיות מכשול משמעותי לעבודה קשה  ארוכה ויסודית עבודת הזוגיות. לא תמיד הרגש המבט וההבנה הם חדים כל כך, עוצמתיים ומסירי ספקות. לפעמים זה עובד אחרת, בהבנה של התאמה של היתכנות לקשר בהשקעה ובעמל. מאחל הצלחה בעבודה האישית ובסייעתא דשמייא ומקווה שתעמדי במהרה מתחת לחופה עם בחיר ליבך באהבה ושלווה   בברכה נתנאל [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. למה את בצער?
    את כולה בת 25, את מאוד צעירה
    אני מאמין שה' ישלח לך מישהו טוב
    אל תדאגי זה לא מדליק שום נורות מה קרה לא חייבים להתחתן בגיל 18…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן