התפרסם בתאריך:

09/05/2016

איך יתכן שחברי איבד את האמונה?

שאלה מקטגוריה:

יש לי חבר בחור מוכשר מאוד בשנים הראשונות בישיבה הוא היה מתעסק הרבה בנושא של אמונה. היה לומד חובת הלבבות רש"ר הירש מלבי"ם וכדו'. בנוסף לכך הוא מאוד מתמצא בתחום המדע כימיה פיזיקה וכדו'. ל"ע הוא היה חשוף לאינטרנט לא מסונן ונחשף לכל מיני טענות כפרניות מצד מדענים הוא קרא את הספר של ריצ'רד דוקינס שר"י. לאחר פטירת סבו הוא הגיע להחלטה שהוא עוזב את הדת. אמנם נשאר בישיבה אך לא קיים מצוות בלי שאף אחד ידע למעט בודדים. ניסינו להתווכח אתו אך הוא היה אטום ממש ולא היה מוכן לשמוע. ניסינו לשדל אותו להיפגש עם מומחים אך הוא התחמק בטענה שגם אם יפתרו לו את כל טענותיו זה רק בגלל שאין לו מספיק ידע בתחום ובצד 'שלו' המדענים יודעים תשובות להכל . בקיצור הוא חיסן את עצמו מכל הכיוונים.

מאוד מציק לי כיצד בחור כ"כ חכם ומתמצא בנושא של אמונה כמו שהזכרתי, ואף היה ממש אדוק לפני שעזב. פשוט ערק מהמחנה. האם עלי לחשוש שזה יקרה גם לי אני לא יודע אםאני מאמין יותר גדול ממה שהוא היה קודם לכן.
אני מכיר את היסוד של ר' אלחנן ווסרמן בקובץ מאמרים – שהיצר והתאוות מסמאות את האדם וגורמות לו לחשוב בצורה עקומה וזו גזירת שמיים כמו ששוחד מעוור עיני פקחים. אך לטענתו הוא אינו עזב בשביל תאוות אלא שכך הגיע בדעתו.
אשמח לשמוע אם יש הסבר נוסף לתופעה המחרידה הזו.

 

 

תשובה:

שואל יקר וחביב, שלום וברכה!

חשוב לי להתחיל את תשובתי בהרגעה: הסר דאגה מלבך. אין לך כלל ממה לחשוש, שמא מקרהו המעציב של חברך מלמד משהו על אמונתך שלך, או על האמונה בכלל.

כעת אסביר מדוע.

אמנם בניגוד למשמעות הפשוטה של דברי ר' אלחנן וסרמן – אכן תיתכן מציאות שבה אדם שוגה באמונתו ואף מגיע למסקנות אפיקורסיות ממש, מתוך טעות בשיקול הדעת ולא לשם תאווה ויצר הרע, אך העולה משיחתנו מצבו של חברך – לאחר מחשבות רבות ועיון ממושך בעניינו – הוא דווקא כן דוגמה מובהקת לטענתו של ר' אלחנן.

 

חברך לא ערך בירור אמוני של ממש! קריאה בספרו של דוקינס ו/או באתרי אתאיסטים אחרים אינה בירור אמוני, ואדם המגיע למסקנות מוחלטות בעקבות כך – דעותיו אינן ניתנות לתיאור כשכליות ורציונליות. כמי שמייחס לעצמו חשיבה מדעית, הוא אמור להכיר את המתודות הבסיסיות של המדע, לפיהן תיאוריה נבחנת דווקא לאור חלופותיה. עובדה היא, כפי שסיפרת לי, שמיום שהכריע חברך את שהכריע בדעתו, הוא חמק מכל דיון רציני, התעקש שלא לשוחח עם אחרים, קבע מראש באופן מוחלט שאסור לו לשמוע מה שיש לאחרים לומר, כי ברור לו מלכתחילה שהם טועים.

 

עמדות נחרצות שכאלו, אינן יכולות להיחשב רציונליות. אפשר לקבוע בבירור שהכרעתו של חברך אינה הכרעה תבונית, ולפחות במקרה שלו – ר' אלחנן לגמרי צודק.

 

אין מי שחולק על כך שספרו של דוקינס הוא חרפה פילוסופית. גלום בו, אמנם, ידע מדעי מרשים, אך כיון שהספר מתיימר לגזור מן הידע המדעי עמדהפילוסופית, ההכרח הוא לבחון אותו גם בכלים פילוסופיים, וכמובן – בכלים לוגיים, ובבחינה כזו מוסכם על הכל שהספר יוצא רע. רע מאוד.

 

הקריאה בספר היא מסוכנת, פשוט משום שהיא מבלבלת. כדי ליישב את דעת הקורא, דרוש מסע לימוד פילוסופי ארוך, שרק בסופו תתיישב דעתו בחזרה אל נקודת ההתחלה. אבל מי שאחר הקריאה בספר נעל את דלתי תבונתו – ויתר על הזכות להחשיב את עמדתו כרציונלית.

 

בניגוד למחשבת דוקינס (שהידע הפילוסופי שלו ויכולת החשיבה הפילוסופית שלו נמוכים משלך), כביכול המדע בן-ימינו תורם משהו לשאלת מציאות הא-ל בפרט ולבירור דתי באשר הוא בכלל, אין כיום פילוסוף רציני הסבור כך. כדי להבהיר זאת תידרש אריכות-מה, ואין כאן המקום. לענייננו חשובה ההכרה בכך שזו התפיסה המקובלת היום (שים לב: לא שהמדע מאשש את מציאות האל, ואפילו לא שהאל אכן קיים, אלא שהמדע אינו תורם דבר לשאלה הזו). די לנו בהבנה הזו, כדי להכריח שעמדה אפיקורסית הנובעת – לדעת בעליה – מקריאה בספרי דוקינס ודומיו, אינה עמדה רציונלית.

 

מכיון שכך – ר' אלחנן צדק.

 

אבל התאוות שעליהן מדבר ר' אלחנן אינן בהכרח מגושמות ובהמיות, כתאוות מאכל ומשגל. הן עשויות להיות גם מאוויים דקים ועדינים יותר. כמו, למשל, הצורך בביטוי עצמי; העדר משוב חיובי מסביבת הגידול הטבעית; תשוקה לקריאת תגר על דמויות סמכות; צורך בהפגנת עצמאות מחשבתית.

 

אין לי את היומרה לתאר במדויק את התהליך שעבר חברך, אך מתיאורך המפורט בשיחתנו פשוט לי כביעתא בכותחא שהמדובר בתהליך נפשי ולא בתהליך פילוסופי. אני רחוק מאלו שרואים בדברי ר' אלחנן את חזות הכל, ושופטים את כל האתאיסטים כרדופי תאוות. סהדי במרומים שדרך כלל אני מאלו המתרעמים על דברים אלו ורואים בהם מבט חד צדדי ופשטני על מורכבות הרוח האנושית והתבונה. בהכירך אותי, מן הסתם תבין היטב את דבריי. ועם זאת, בעניינו של חברך איני מוצא מנוס מהסכמה עם ר' אלחנן. כפרפרזה לדברי חז"ל – לא ביקש חברך לעבוד עבודה זרה, אלא כדי להתיר לו מימוש עצמי, או כדי לחלץ אותו ממצוקה נפשית כל שהיא, או מה שלא יהיה.

 

נקה לרגע את השולחן, ושרטט מחדש את הסיטואציה כדי לתפוס את האבסורד שבה.

 

אדם נולד במשפחה יהודית דתית, נצר לעובדי ה' מופלאים; גדל בסביבה ערכית ותורנית; נחשף לעולם מופלא, בן אלפי שנים, של לימוד ומעשה ערכיים, כנות, מסירות, שאיפות נעלות, אנושיות מופתית, ובקיצור – של הרוח היהודית; הוריו, מוריו, חבריו, שכניו, כולם חולקים מסד ערכים יציב מאוד, בטוח מאוד בדרכו ובעל מסורת ותיקה מאוד, וגם בעל הצלחות חינוכיות מרשימות מאוד.

 

כל זאת בצד האחד של המשקל. כעת שים לב לפניית הפרסה: בצד השני של המשקל יושב ריצ'רד דוקינס! והופ – המשקל הוכרע. כל מה שהיה בצד הראשון פרח באחת!

 

דוקינס לא ערער את המשקל, לא נענע אותו קלות, לא הפחית מעט את משקלו. ממש לא. הוא פשוט הכריע את הכף!

 

כמי שלמד סוגיה אחת או שתיים, ענה נא בכנות: נתקלת פעם בהכרעה דרמטית כל כך?! אתה באמת סבור שבכלל קיימת האפשרות שמא, פן ואולי בספר של דוקינס טמונה אמת מופלאה, מגה-אמת פלאית כזו, שההיחשפות אליה הופכת באחת את כל העולם כולו לשוטים מוחלטים?!

 

ושים לב: כדי לבסס את טענתי איני צריך לקבוע שבשורה התחתונה דוקינס טועה! (הוא כמובן טועה, טעויות גסות, אבל זו לא הנקודה כעת). ענייננו עתה בטענה שנעילת הדיון באופן סופי אחרי הקריאה בספרו ובדומיו, אינה החלטה רציונלית, והיא מעידה על התהליך כולו.

 

אמונתך, שואל יקר, אינה נתונה אפוא במצוקה, והתהליך שעבר או עובר חברך אינו מלמד דבר על אמונתך שלך. כמי שזכה ללמוד תורה, כמי שיכול להעיד על עצמו מה פעלה התורה שלמד בנפשו – אין לך לחשוש על אמונתך. אני משוכנע שהיא נובעת מאמת פנימית עמוקה, שמצוקות נפשיות של אחרים לא אמורות לפגוע בה.

 

אני ממליץ לך בחום להעמיק יותר את הבנתך ביסודות אמונתך, ולראות נפלאות מתורת ה' גם בחלק הזה שלה. אבל לא מתוך חשש שמא היא חלשה, חלילה, או לא מבוססת מספיק, אלא רק משום שקיימא לן כבית-הלל ש"מוסיף והולך" וצדיקים אין להם מנוחה.

 

אשמח מאוד להמשיך ולשוחח עמך בנושא,

 

פסח כשר ושמח, והצלחה גדולה בכל!

 

יצחק ברוך

[email protected]

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. אף אני קראתי את ספריו של דוקינס. אפילו הטענות המדעיות המועלות שם אינן נכונות. למשל: דוקינס טוען כי די במאובן אחד שאינו במקומו כיד למוטט את תיאורית האבולוציה. אלא שאנו מוצאים מאובנים שכאלה כל הזמן ולא נראה שזה אכפת למישהו. למשל: מדענים מצאו עקבות טטראפוד המתוארך לכ400 מליון שנה בקירוב (אם התארוך בכלל מדוייק זו שאלה לדיון נפרד, כי גם בהן יש בעיות רציניות). בעוד שלב הביניים בין דגים לטטראפודים מופיע בכלל כ20 מליון שנה לאחר הטטארפוד עצמו!. ממצא זה אינו מתיישב כלל עם הטענה של דוקינס ולמעשה מפריך אותה לחלוטין. זה עוד כלום לעומת טענות אחרות של דוקינס. אם תרצה ארחיב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן