מאת:

התפרסם בתאריך:

20/11/2017

אוכל לרצות קרבה?

שאלה מקטגוריה:

האמת שזו שאלה שאני קצת מתביישת לשאול והיא נמצאת בתוכי זמן רב. אך לאחר שקיבלתי באתר המדהים הזה מענה הולם לשאלותי וראיתי שניתן לשאול כל שאלה ולקבל תשובה מכובדת ומתאימה ןכאמור ה"מטרת העל" כאן זה שאם יש שאלה שמטרידה היא אמורה להישאל אז לוקחת מעט אומץ והנה היא כאן לפניכם:
אני בחורה חרדית וב"ה שמורה(עד כמה שאפשר).
ישנה בעיה קטנה שמעסיקה אותי ולאחרונה כבר מטרידה.
אני כב מס שנים בשידוכים, יוצאת, נפגשת, מתקדמת וחוזר… כמו רבים אחרים.
שאלה שאני שואלת את עצמי:
יש לי משיכה אליו או לא?
אני יוכל לאהוב אותו?
אני יוכל להרגיש קרובה ממש לגבר עם כל מה שזה אומר??

ובכלליות בגלל שאנחנו בתוך העולם החרדי ואני אישית יכולה להעיד על עצמי שחוץ מפעם אחת בגיל תיכון שנקלעתי לסוג של קשר קטן שחתכתי אותו בדיוק שניה לפני שהפך להיות משהו מעבר.
וב"ה לא היו לי קשרים ולא שזה לא ענין אותי, קצת אז. אבל היתה לי מודעות מאוד גדולה ותמיד שמתי לעצמי את עתידי מול העניים גם בשיא גיל ההתבגרות עם כל המשתמע מכך
ובסיעתא דשמיא גדולה הצלחתי לשמור על עצמי.

אבל אני מוצאת את עצמי שואלת האם יש לי משיכה לגבר? אין לי באמת תשובה….

אני אף פעם לא התנסתי בזה.

וכשהתחלתי להגיד את זה קצת לאנשים הקרובים אלי. אז אמרו לי: "לא! את אולי מאוכזבת מעולם הבחורים והשידוכים ולכן מדברת כך" או " את??!! אז למי כן יש משיכה??"
כי באופי שלי אני אדם מאוד חם ולכולם אז זה נראה שהוא רק יבוא ויקבל הכל ובקלות ממני.

אבל באמת באמת בפנים אני לא יודעת אם זה ככה. זה גבר… זה מרתיע אותי!

והעניין שאני לא באמת יודעת גם איך לבדוק את עצמי בעניין.

ברור שאני מחכה להתחתן, מחכה לרגע הזה אבל גם מפחדת מכל הקטע הזה. אז לכן אני לא יודעת…
זה מעסיק אותי.
איך בחורה שלא היו לה קשרים ולא חוותה מגע עם גבר יכולה לדעת אם נמשכת או לא?

לא פלא שבנות מתחתנות ופתאום מרגישות שלא מסוגלות ואז מתפתחות בעיות ואני בטוחה שהן לא ידעו זאת קודם. אחרת לא היו מתחתנות.

יש דרך שאני יכולה לבדוק עם עצמי? שאלות שאני יכולה לשאול את עצמי? משהו…
זה ממש מטריד אותי!
תודה.

תשובה:

שלום לבחורה החמה והמוטרדת, טרדתך המקסימה והכנה שימחה אותי עד מאוד, היא מסמנת לי על עולם פנימי עשיר, על שאיפה ורצון להינשא לבעל ולייצר מתוך כך מערכת יחסים עמוקה ומרובת רבדים. לפני נצבת לה בחורת חמד שאיננה חפצה באיזה מסע כלולות מפונפן, היא מבקשת לעצמה גובה ורחב ואמת בתוך נישואיה העתידיים. איזה יופי. את שואלת כיצד תדעי האם יש התאמה פיזית בינכם ואיך תדעי אם כן או לא. משאלתך עולה כי ישנה איזו תפיסה שגויה הגורמת לחששות שווא להגביר את הווליום באזניות הפנימיות שלך. נישואין, כמו הרבה מאד דברים בחיינו   אינם תוצאה של איזו "מכת ברק " שמיימית. אמנם, סרטים הוליוודיים ופרסומות בגובה מגדלי עזריאלי מציגים התאמה עילאית ומושלמת בין בני זוג. גם אם הם יחצו נהרות וימים, הוא יהיה אנאלפבית עלוב והיא נסיכת חלומות ענוגה – לבסוף ליבם ההומה ימצא את שחסר לו ויתקיים בהם דבר השיר העממי: "ואיתך אני כל העולם, ואיתך אני כל היקום". זוהי פנטזיה. כמו רצוני להיות מליונרית, כמו חלומו של בכורי על כך שהוא קם בבוקר ויודע את הש"ס בעל פה. כמו דמיונותיה של אחייניתי להיות מלכת יפן כאשר תגדל. נישואין, בכל חברה ובכל מגזר הם מלאכה עדינה של התאמה הדדית, לא מלכתחילה אלא לאחר נתינת הטבעת ובכל יום מחדש. אין ספק שקל יותר ומומלץ מאוד להתחיל את החיים ביחד מאיזה שהוא רציף משותף: אמונות תואמות, מטרות שמתלכדות, קהילת מוצא דומה ו"אזור חיוג" קרוב של סגנון חיים. אולם מכאן ואילך נדרשים שני חומרי הגלם- שהתארגנו יחדיו אל תוך קופסא אחת עם גג אדום וחלונות -ללוש את עצמם בכל דרך אפשרית בדרך להפוך לצורה חדשה, מאוחדת ואף ייחודית. לעולם לא תהיה התאמה מושלמת ומלאה ביניהם, תמיד יהיו חילוקי דעות, אינטרסים מנוגדים, חוויות שאינן מובנות על הצד השני וריחות שאין טעם להתווכח עליהם. ( "אני לא מאמין שאת מבזבזת את הזמן על השטויות האלו… כמה פעמים ביקשתי ממך להחליף מנורה בחדר הילדים? אמא שלך כזאתי עצבנית. אפשר לחשוב שאבא שלך הוא פרח לב הזהב. בפעם הבא שאתה מכניס חילבה הביתה אני הולכת לישון אצל דודה שולה"…). יופיו של הקשר הוא דווקא ביכולת לייצר חיבורים בתוך המרווחים שבין שני בני אדם. " איש ואישה זכו- שכינה שרויה ביניהם"- דווקא בחלל הפעור בין שניהם ולא במקומות שכבר נאטמו עם טיח ונדבקו בדבק נגרים לנצח. שם כבר משעמם ונטוש. עד כאן באשר להתאמה באופן כללי, כעת נבחן את "מיתוס ההתאמה" ביחס לקשר האינטימי. הקשר האינטימי בין איש ואישתו, הוא חשוב ויקר מאין כמוהו . הוא משתף את הרבדים הכי פנימיים עמוקים ומהנים של קיומינו בתוך המערכת, הוא מהווה תבלין ערב ולעיתים אפילו משכר בתוך סיר הלחץ של הזוגיות, אולם גם הוא אינו חייב להיפתח אצל החתן והכלה באותה נקודת זינוק. גם הוא מותר לו להיות קצת מחוספס בקצוות ובלתי תואם ברזולוציה ההתחלתית. למיניות, ישנם כמה כללי יסוד בסיסיים. ראשית לכל: כשם שהיא משכרת היא אף משקרת. יש בה אלמנטים מודגשים של דחף, של תשוקה לוהטת שמתגברת ועולה ולעיתים מטשטשת יכולת לחשוב בהגיון או לשקול בתשומת לב חכמה עוד גורמים של התאמה מחוץ לזיקוקים הגופניים של הרגע הנתון. שנית :מיניות, כמו גירויים פיזיים אחרים יכולה לרגש מאוד בשלבים ראשונים של קשר לא מוכר ואחר כך לדהות לתוך שבלונה סתמית שאין בה חידוש או ענין. ושלישית: מיניות, עם כל עצמתה וחיוניותה אינה תלויה בחלל הריק, היא מושפעת מאוד ממצבי הרוח של בן האדם, מן ההיסטוריה הרגשית והרוחנית שלו ומן האופן שבו הוא תופס את עצמו בעולם בכלל. מתוך שלושת העובדות הבסיסיות הללו , הבה נתבונן על עצתה של התורה ביחס למיניות ולנישואין. ההלכה היהודית, היודעת כמה יכולה המיניות לתעתע, מבקשת שלא נשחק בה משחק צדדי לפני שהתחייבנו לכל הכללים שעל המגרש. איש ואישה יכולים לחוות הידלקות חושית סוערת, לחשוב שהם מצויים בפסגת האוורסט של האהבה ולגלות לפתע שהלבבות האדומים דהו באוויר השיגרה וטעם הביחד שלהם נמוג ואיננו. כעת ימצאו השניים את עצמם מרוקנים מריגוש, מאוכזבים מקשר ומחכים בסיבוב לדבר הבא. לא כן הדבר אצל מי שלוקח את ענין המחויבות ברצינות. הוא מבין שהתאמה פיזית היא חשובה ונצרכת, אך אין בה כדי להבטיח חיבור עמוק ויציב לאורך זמן. הוא מחפש נשיאת חן, שפה משותפת ותחושה נעימה ויודע שמתוך כל אלו, תבוא גם עבודת חיבור בחלקים הפיזיים והאינטימיים. אין הוא רואה במיניות, עם כל הכבוד הראוי לה את הגורם העיקרי המנבא אושר וסיפוק בנישואין. הוא מנסה למקד את מבטו אל החלקים היותר רציונליים ורוחניים ולקבל החלטות ממקום שלא מערפל את שיקול דעתו. לאחר שהאדם הכריע והתחייב לחלוק את חייו במלוא מובנם עם בן הזוג השני הוא מוכן ומזומן לעבודת התאמה פיזית . להתאמה מסוג זה, כמו לכל ההתאמות האחרות שיבואו במהלך הקשר נדרשת פתיחות רגשית, סבלנות, ענווה והכרה בכך שבן הזוג שלי שונה ממני וראוי לכבוד בכל המובנים. גם אם קשר מיני לא נראה מבטיח בתחילתו, הוא בעל פוטנציאל להתפתחות גדולה, בהתאם להתפתחות האישית והזוגית שיתרחשו תחת המטריה של החיים המשותפים. לעיתים יש צורך לקבל עוד הדרכה חיצונית או ייעוץ מקצועי, ולנמנעים נאמר:"לא הביישן למד". מחקרים מעניינים בדקו את מידת שביעות הרצון של בני זוג מנישואיהם מתוך בחינת איכותו של הקשר הפיזי ביניהם. תוצאות המחקר היו מפתיעות: דווקא בני זוג שעשו עבודת חיבור עדינה ואיטית על החלקים האינטימיים של הקשר ביניהם מתוך שיתוף, דיבור , כנות ורצון טוב של נתינה גילו מדדים גבוהים יותר של שביעות רצון כללית ואושר מן החיים בצוותא, זאת בהתייחס לבני זוג שלא גילו ביניהם פערים בעניין. מה למדנו מכאן? אושר והתאמה לאורך השנים אינו תוצאה של התאמה מדומיינת בראשית החיים, או של סיפוק צרכים טוטאלי. נישואים מאושרים מתהווים דווקא במקום שאיש ואישה נפתחים האחד לקראת רעותו, בסבלונות ובעדינות, מתוך רצון לתת ולא דווקא חרדה שמא לא יקבלו את מה שהם זקוקים לו. נקודת ההתאמה הפיזית בראשית הדרך ,היא רק תחילתו של המסלול, אם ניתן לה להיות גורם מכריע ללא התחייבות ראשונית, היא עלולה לבלבל ולכחש ולגרום להחמצה של מערכות קשר שהיו יכולות להיות נפלאות. או לשימוש מוזיל וחסר מטרה שמתיר את השותפים בו ריקים ומתוסכלים אם נראה בהתאמה אלמנט חשוב מאוד אך בר שינוי והתפתחות היא תהפוך לעוד רכיב משמעותי ומשמח כל הדרך אל הזקנה המשותפת, אך לא תהיה הפרספקטיבה הבלעדית והצרה שממנה נשקיף כל העת אל שלום בתינו. את כותבת שאת מחכה אך גם חוששת, וזה סימן מתוק מדבש וברור כשמש שאת מוכנה. כל דבר חדש מעורר אצלינו חשש ומחשבות איך יהיה. זה סוד הקסם של החידוש, אם לא היית חוששת כלל , הייתי אני חוששת שמא יש לך נסיון "עשיר" בתחום. ואת באה לנישואייך לאחר שהתנסית במשהו טרם זמנו. את מציינת שהרבה בנות הלכו אל הלא נודע ו"התפשלו". אני מסכימה עימך ואף מוסיפה: הרבה מאוד בנות ( אולי אפילו כולנו) מתחתנות ומגלות שהן לא ידעו ש…_____________ כמספר הקוראות והקוראים של התשובה הזו כך יהיה מספר השורות אשר יכתבו על מנת להדגים שאי אפשר ללמוד שחיה בהתכתבות וכל עוד לא טבלנו את רגלינו במים, הרי משועבדים אנו לחלומותינו במצרים ולא התחלנו את המסע המציאותי אל החרות. לכל באי העולם יש מפגש מאתגר בין הדמיון והמציאות ועתה נותרו שתי בררות ברורות: לקטר במרץ שהחיים- החברה- השיטה- הבעל רימו אותי ואני נמושה אומללה ומיוסרת. להתחיל להתפתח מול עובדות החיים. חרדה קלה הכרוכה בהמתנה ובמחשבות על בן הזוג היא מתכון נהדר לחיים מלאי יופי. חרדה מהסוג שאת מתארת מסמנת שיש לך תשוקה ותכונה פנימית לקראת חתנך (שמתאים לך כמו כפפה ליד אבל גם כמו מעיל לעמוד חשמל…) מאחלת לך, שהחום הפנימי שאת מדווחת עליו באופן כל כך חינני מלא כנות ימצא את הכתובת הנכונה לנשב בה. וביחד תתחילו להתאים ולהטעים איש את רעתו – אהבה ואחווה ושלום , וגם וגם רעות.   אתי ([email protected]  

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

6 תגובות

  1. שאלה – ותשובה מדהימים ואמיתיים.
    חושבני, אין צורך בפחד גדול מן החיים הזוגיים. כמו שנוסעים לחו"ל, וכי אין ממה לפחד? יש בוודאי.. אבל מה, נוסעים…
    החיים האישיים בחדר השינה של הזוג, הם עונג גדול לשני בני הזוג, ואין דחיה מעצם הענין, אולי אולי חוץ מההתחלה… (גם בזה, יש חזקות יותר ויש שמעט מפחדות… וזה עובר בלילה הראשון).
    באמת אין מה לפחד.
    אם אדם לא פרנואיד על כל פרט בחייו, ומאמין לרופא שזו התרופה בשבילו.. ומאמין למוכר שזה טרי…
    אז גם נאמין בבורא עולם שמזווג זיווגים… הוא יודע בדיוק מי למי יזדווגו.. ונאמין להיכרות שלנו עם הבן/ת זוג בקצת זמן שנפגשים… (בפרט הענין המיני הוא דיי דומה אצל כולם.. יש מעט דמעט אנשים אגואיסטים.. אנשים נטולי חן אישי שמהם אולי את מפחדת… אבל זה קמעט ולא קיים. וגם אני מאמין שלאשה יש חכמה רבה לדעת במי היא בוחרת)
    ומבחינה אישית, להיות רגועה ושליווה בלי להכניס לחיים פחדים ממשהו שאינו קיים…
    החיים פשוטים בדרך כלל יותר ממה שהם נראים.
    בהצלחה.

  2. מודה לך על הדברים היפים והמחזקים שהוספת.
    באמת מחזק! בתקוה…
    השואלת.

  3. זה קצתפחות פשוט ממה שהצגת את זה,והפחד אצל בנות יכול להיות יותר עמוק ממה שגבר חושב.
    ובוודי ובוודאי שלילה אחד של נישואים לא מגשר עלכל הפערים.
    בסוף, אחרי עבודה ונכונות וזהירות, זה באמת טוב לשני הצדדים,
    אבל חובה לתת יותר מקום לרתיעה ולתהליך.

    1. השאלה כאן היא על "רתיעה מהקטע הזה" כמו שנוסחה השאלה… והרתיעה נעלמת ברגעים הראשונים כשנחשפים זה לזו. וברור כשמדובר באדם אהוב, או מחמת רצון להינשא, רצון להיות שם…
      להגיד "עבודה ונכונות וזהירות…" זה מרתיע בפני עצמו.. לא הייתי שמח לשמוע מילים כאלו לפני שהתחתנתי. זה ממש מפחיד ומרתיע.
      אולי יש היום מודעות יותר, אבל זה בעוכרינו.. קצת… כי אין לנו אמונה בעצמינו ויש לנו ים של פחד מדברים ש… לא יודע מה…
      אנחנו מפנטזים דברים מעל לראשינו… דברים שאינם.

      יש ויש פחד ורתיעה, מאז ומקדם.. אבל לא לקחת את הפחד לידי מעשה, עד כדי כך שאדם נרתע לאחור.. צריך להפוך את הפחד למשהו תאורטי… לא להכניס את הפחד שעור העדין שלנו, שלא יחדור לטיפה מהדם שלנו.. כך הלב שלנו יישאר נקי.. ללא זוועות מיותרות. אמן… אלו הם איחוליי לכל עם ישראל.

  4. ולמי שהגיב ל- אא, שלום!
    לדעתי שניכם צודקים.
    זה שכתב ל- אא מכיר בקושי ונותן מקום לקושי וזה באמת חכם.
    כי בנא"ד שפוחד, לא מבטלים את הפחד אלא מקשיבים ומבינים ומזדהים.
    וגם אא- שאתה נמצא יותר במקום המעודד וזה מצויין בהחלט.
    אתה רואה כבר את האח"כ וחבל לדאוג כי יהיה טוב בעז"ה.
    ושני התגובות טובות ומעודדות!
    אז תודה רבה.
    השואלת שעכשיו קצת פחות פוחדת….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן