מאת:

התפרסם בתאריך:

19/03/2019

אני נוטר טינה עמוקה להורים שלי

שאלה מקטגוריה:

רציתי לשאול: אני נוטר טינה ולעיתים ממש שונא עמוקות את ההורים שלי.
כשהייתי צעיר הם שלחו אותי לישיבות שלא מתאימות לי בהם סבלתי מאוד מבחינה חברתית ולא הייתה לי את היכולת לממש את הפוטנציאל הרב שהיה לי. בהמשך לכך, גם בשידוכים כשהייתי תלוי בהם, הם ניסו להדביק לי ככל שיכלו בנות הרבה יותר צדיקות ממני שכלל לא התאימו לי (והם ידעו את זה), תוך כדי גרירת רגלים וחוסר יוזמה מצידם.
אני משוכנע שבחלק גדול ממעשיהם הם חשבו על עצמם ולא עלי.
אני מרגיש שהם גזלו ממני דברים ששייכים לי רק כי הם יכלו ומאינטרסים אישיים שלהם, ומרגיש כלפיהם רגשות קשים בגלל זה.
היום הם כבר לא מעורבים בכלום, והתחושה שלי היא שהם דפקו אותי והלכו הביתה

תשובה:

שלום לך שואל יקר. טרם אנסה להשיב לדבריך, מחובתי לשתף אותך כי ישבתי מול מילותיך הכאובות משך זמן ארוך והזדהיתי עם הכאב העצום העולה מהכתוב ובין הכתוב, תסכול גדול ותחושת הפסד על שנים יפות ובחירות שגויות, שהמעציב מכל הוא שנעשו שלא בבחירתך ועל ידי האנשים הקרובים אליך ביותר בקרבתם הביולוגית, ובדיעבד אתה חש "שהם דפקו אותי והלכו הביתה" זוהי תחושה לא קלה, וכולי תפילה שבורא עולם יעניק לך את הכוחות הנכונים להתמודד איתה. ואני מחזיק לך אצבעות מרחוק. סיכמת בשורותיך תקופת חיים לא קצרה שבה אתה חש שלאורך הדרך הוריך קיבלו עבורך החלטות שלא היו נכונות עבורך ונעשו יותר עבורם ומאינטרסים שלהם, החל מבחירת ישיבה שסבלת בה חברתית עם חוסר יכולת מימוש פוטנציאל, ובהמשך הדרך גם בתקופת השידוכים שהיא כל כך קריטית לחיינו, אתה חש שלא רק שהוריך לא עשו עבורך את המצופה מהם, אלא הם פעלו להפך וניסו לשדך לך בחורות שלא התאימו לך…. אלא להם! אתה חש נגזל על ידי אנשים כה קרובים לך! אכן תחושה קשה. בראשית דברי אומר לך שלא יהיה באפשרותי לייצג לך את דעת הוריך ומניעי מעשיהם, גם כי לא שמעתי אותם, ושנית, גם אם הייתי שומע אותם איננו מחפשים להיות תחליף לבית משפט לשמיעת טיעונים ופסיקת דין מי אשם ולמה. רצונך כפי שאתה כותב הוא לדעת להתמודד עם התחושות הקשות שיש לך כלפיהם שבשורה התחתונה לא נוח לך איתם, אתה חש תסכול פנימי שוודאי לא פעם גורם לך לתחושת תסכול קשה מאוד (כעין חומר נפץ פנימי), אם כן דברי יהיו אך ורק טובתך ועתידך ופחות לנסות לייצג את דעת הוריך. סיפר לי ידיד נפש איש חכם וראש ישיבה שהיה לו בצעירותו מריבות רבות עם הוריו, עד כדי עזיבת הבית וניתוק מהם משך כמה שנים, בהזדמנות הוא פגש פרופ' גדול בתחום הפסיכולוגיה וביקש את עזרתו במשבר מול הוריו. לשאלת הפרופ' לסיבת המריבה השיב והסביר את שלל חילוקי הדעות שיש ביניהם, הפרופ' השיב שאין ביכולתו לסייע לו, עד שנשב כולנו יחד עם ההורים סביב שולחן עגול ונפתח את כל הנושאים. ידידי היקר השיב לפרופ' שזו הצעה שאינה ברת ביצוע מסיבות רבות, השיב לו הפרופ' שאם כן לא יוכל לעזור לו. חלפו שנים וידידי התארס והתחתן וגם נולדו לו ילדים ויום אחד הוא פוגש שוב את אותו פרופ' מתוקף תפקידו כראש ישיבה בכינוס גדול בתחום בריאות הנפש, שואל אותו הפרופ': מה נסגר בסוף מול הוריך? ענה לו ידידי מה זה משנה לך הרי אתה לא רצית לעזור לי?! ענה לו הפרופ' אם תספר לי מה קרה אני יספר לך איך כן עזרתי לך, אמר לו ידידי: לאחר תקופה הבנתי שזה ההורים שלי ואין לי שום אפשרות להחליף אותם. ועכשיו זה הבחירה שלי איך אני רוצה לבלות את המשך חיי והפנמתי שאנחנו שונים על אף שאני הבן שלהם, וכך יצרתי קשר מחודש איתם והיום הכל דבש…. ענה לו הפרופ': זו הייתה כוונתי בדברי כשהצעתי לך שולחן עגול לשיחה איתם, כפי שהבנת שאע"פ שאתה לא יכול לשבת איתם באותו שולחן עגול לשיח – אתה עדיין הבן שלהם, כך אתה צריך לנהוג בחייך.להבין שאין פתרון קסם לשיפור הקשר יש עבודה אישית שלך שבאה מתוך רצון לקבל אותם ולא לשנות אותם. סיפור זה הוא אמיתי לחלוטין והמסר שבו הוא עוצמתי וסייע עד היום לאנשים רבים. אנחנו חושבים שבגלל שאלו הם ההורים שלי לכן חייבת להיות הסכמה איתם על כל נושא, והאמת היא ממש לא בהכרח כזו. המציאות היא שאלו הם ההורים שלי, ויש להם דעה משלהם, והם ניסו בדרך שלהם להוביל אותי גם למקום שלהם בחיים (יתכן שטעו בהחלטה זו), שאני אחיה לפי אורח החיים שלהם, כאשר התבגרתי וקיבלתי דעה משל עצמי ואיני זקוק להם, האתגר הופך להיות גדול, מצד אחד להמשיך להיות הבן שלהם ולכבדם כראוי להורים, ומצד שני לחיות את הבחירה החופשית שלי לחיים, כאשר נדע לשלב בין שניהם נגלה את האושר הגדול בחיינו וגם ההורים יגלו את היהלום שלהם שפיתח את עצמו. החלטות העבר נעשו עבורך זוהי מציאות שלא ניתן לשנותה, בוא נתמקד במה שכן ניתן לעשות, במה שתלוי בך. הבחירה שלך החל מרגע זה היא להחליט האם להתבונן בתסכול על העבר הכואב שללא ספק פגע בך, או להתחיל הווה פורח, חיים שאתה חי בהם ונהנה מכל רגע בהווה על אף העבר, שכאמור את העבר ניהלו לך הוריך כי היית תחת חסותם, ואת ההווה אתה מוביל ויתכן שבשוני גדול מהוריך, אנחנו לא חייבים להיות דומים להורינו או לחקות את אורח חייהם במדויק, אבל אין זה סותר לכך שהם הוריך ואתה בנם, ואדרבא זה אפילו משלים. בבחירתך החופשית תחליט האם לסגור את עברך הכאוב כל כך ולא לשקוע בו, אלא לחיות חיים יפים וטובים מלאים בבחירה חופשית, או להפוך את העבר הכאוב למורה דרך של העתיד, ולחיות בתחושה של אכלו לי שתו לי. חבל שתנסה למצוא תשובות להתנהגות הוריך כי יתכן ולא תמצא, הם לא עשו זאת מרוע אלא מתוך אמונת חיים מסוימת, כדאי לך לחפש בעיקר את טובת עצמך, תתמקד בהווה, בחיים, בבחירה שיש לך, במה שביכולתך לבחור ולעשות. באהבה רבה אברהם ב. [email protected]> נ

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. ממליץ מאד מאד על הספר "סלח להוריך ושקם את חייך" מאת אדיר כהן

  2. תשובה יפה, ייש"כ. הכיוון נכון מאד, אך חסר לי הממד היהודי הבסיסי שהוא האמונה בקב"ה. המחשבה שהורי "פישלו", נתנו לי נתוני פתיחה גרועים, והילדות שהם העניקו לי היא משא כבד שאינה מאפשרת לי לצמוח, אינה תואמת את האמונה שהקב"ה נמצא שם, בתוך התמונה, בתוך חיי. זהות ההורים שאדם זוכה להם אינה ניתנת לבחירתו. הקב"ה "בחר" בה, והיא חלק מההשגחה שלו על האדם והגדרת מסלולו ועבודתו בחייו. הממד הזה, האמונה הזאת, היא המעניקה לאדם את היכולת לחיות בשלום עם העבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן