דלג לתוכן
שלום רב, יש לי מספר שאלות.
התחלתי להתקרב לא מזמן ולהתחזק וראיתי שכמו בכל דת,
לפי היהדות, יש עולם הבא, גן עדן, גיהינום, גלגולים, היכלות, חיבוט הקבר ועוד שלל דברים לאחר המוות.
נראה כי לאף אדם רגיל אין סיכוי לא לעבור בכל המקומות האלו ולהימנע מהם, אלא לצדיקים גמורים.
אם כך, איך אפשר לעבוד את ה' בשמחה עם כל הדברים הנוראיים האלו שמחכים לכולנו לאחר המוות?
שלום!
השאלות שאתה מעלה הן אכן חשובות ואולי לא מדוברות מספיק ואני שמח שהעלית אותן ונתת אפשרות להעמיק קצת בנושא שאמור להעסיק את כולנו.
למען הסדר רק אחלק את שאלותיך לשלושה חלקים ואנסה לתת מענה על כל אחת.
א. האם הא-ל מעניש [השאלה בכותרת].
ב. האם אכן לא ניתן להימלט מכל העונשים.
ג. איך אפשר לעבוד את ה' בשמחה למרות הידיעה הזו.
נראה לי שלכל השאלות דרושה הבנה עמוקה יותר ורחבה יותר בהבנת המושג "עונש".
אנחנו יודעים שמטרת הבריאה הייתה רצון הבורא להיטיב עם בריותיו. בזוהר כתוב שההיכל בו אנו נשפטים נקרא "היכל הזכות". זה לא בית דין [גבוה…] לצדק. זה "היכל זכות" מכיוון שהמטרה בכל המשפט היא להגיע לזכות. לאפשר לבריות לזכות.
אז למה בכל זאת יש עונשים? לשם מה בכלל צריך עונשים?
הרי גם אם נאמר שהעונש נועד להרתיע אותנו כאן מהרע ולכוון אותנו לעשיית טוב, עניין העונש לאחר סיום החיים נראה לגמרי מיותר.
משל למה הדבר דומה, לאב שהזהיר את בנו הקטן שלא ירוץ לכביש ובכדי לחזק את דבריו איים עליו שאם ירוץ לכביש הוא ייענש. הבן לא שמע לאב, רץ לכביש ונדרס וכעת שוכב פצוע וכואב. האם יעלה על הדעת שהאב "יעמוד בדבריו" ויעניש את הבן. האם לא די לו במה שכבר אירע? האם הכאב הגדול שיהיה לנו מעצם החטאת ההזדמנות לבחור בטוב בעולם הזה לא מספיקה? האם עכשיו כשאדם מגלה את האמת ומבין את הכישלון, עכשיו הזמן להוסיף עונש?
ישנה אמירה שמסבירה את המושג גיהנום כך. כשאדם יוצא מהעולם מראים לו את חייו ולצד זה מראים לו להיכן יכול היה להגיע. אם הם קרובים, הריהו בגן עדן, אבל כשהמרחק רב, הגיהנום הזה ממש נורא.
כשנהיה בעולם בו הכול ממש ברור, בו הערך של בחירה בטוב מקבלת את המשמעות האמתית שלה. שם התחושה של ההחמצה, של איבוד ההזדמנות היחידה שניתנה לנו, כואבת ושורפת כל כך.
ועדיין נשאל, למה? למה אם כבר לא זכיתי בעולם הזה לעשות את הנכון, למה לתת לי את התחושה הנוראה הזו. את ההבנה ששורפת את נשמתי.
לשם כך חשוב להבין עוד נקודה.
אנחנו רגילים לראות מניעים שונים שכמובן נותנים משמעיות שונות לענישה,
א. התראה אישית.
"חינוך". פעולה שמטרתה לגרום לי ולמעשיי לשינוי.
ב. התראה סביבתית.
גם אם לגביי אין תועלת בעונש, הוא ישפיע על הסביבה, למען ישמעו ויראו. הידיעה שיש עונש תרתיע אחרים מלהגיע למקום אליו הגעתי אני.
שתי סיבות אלו לא מתאימות למי שכבר עבר את חייו ונמצא במקום בו האמת ברורה ובמקום בו הסביבה לא "רואה" אותו או את עונשו.
ג. גמול.
עשיית "צדק". תחושת הצדק הפנימי שלנו לא יכולה להשלים עם כך שאדם שעשה מעשים ממש רעים ייצא מהעולם ללא שיפרע ממנו על כך. בדיוק כפי שאותו החוש דורש שכר לעושי טוב.
הסיבה הזו בהחלט משנה מעט את התמונה. אף אחד מאתנו לא היה שלם עם ידיעה שגדולי הרשעים לא נענשים בעולם האמת. למי שממש צריך להיענש, ישנם עונשים לא קלים…
אבל זה ממש לא הכול.
חשוב להבין שלענישה ביהדות ישנה הבנה נוספת שמתעלה על כל אלה. הסיבה הרביעית:
ד. תיקון.
העונש כולל בתוכו תיקון וכפרה לאדם. [דוגמא להבנה זו היא ההלכה שלבית הדין אסור להוציא להורג בשבת. הגמרא שואלת הרי להרוג מישהו הוא ממש "קלקול" ואם כן מדוע זה אסור. והתשובה היא שמכיוון שמדובר במיתת בית דין, זהו תיקון ולא קלקול].
כאן העונש כבר הופך לזכות, לטובת האדם הנענש.
הרמח"ל מסביר קצת גם את ההיגיון שבייסורים האלו.
קשר יכול להתבטא בשתי צורות הפוכות. נתאר לעצמנו שאומן רוצה לצייר את האהבה בין אם לבנה, הוא יוכל לצייר אותם חבוקים ומאושרים. והוא יכול גם לצייר אותם מופרדים בכוח זה מזה ובוכים. הציור השני מראה בדיוק את מה שמראה הראשון [אם כי בעצמה חזקה יותר].
נשלחנו כאן לעולם בכדי להעיד על הקשר שלנו לבורא. זה מתבטא בעשיית רצונו, בקיום מצוותיו, בהתרחקות ממה שאסר עלינו ובכלל בניסיון להדבק בדרכיו. לא תמיד אנחנו זוכים למלא את תפקדנו בעולם הזה. וכאן אנחנו מקבלים זכות, הזדמנות נוספת להעיד את אותה העדות. אנחנו זוכים לגיהנום, לחוות את הכאב של המרחק ובבטוי הזה של הכאב מהמרחק, לתקן את מה שלא עשינו כאן. נוכל לחזור ולהעיד על כמה אנחנו באמת מתגעגעים וכוספים.
לא כל אחד זוכה. המצב ה"טבעי" הוא שמי שלא קיים את שליחותו כאן, שמי שלא מאפשר לבורא לתת לו את הטוב שברצונו להעניק, ייעלם. פשוט יתאדה. הוא נברא למטרה ולא הצליח, אז לא. אבל ה' עשה עמנו חסד מיוחד בכך שמאפשר לנו את התיקון הזה שנקרא גיהנום. את הצורה השנייה שלא מותירה ספק ברצון שלנו להיות מחוברים לה'. וגיהנום הוא תהליך, הוא מתחיל ומסתיים. וכשאנחנו מסיימים, הכול כבר במקומו וניתן להמשיך לדבקות המלאה, לשכר האמתי.
ועתה אשוב לשאלותיך,
1. האם הא-ל מעניש? כן, לעיתים. ישנם רשעים שאך מן הצדק שייענשו.
2. האם כולנו נענשים. במובן של עונש, לא. במובן של תיקון, ייתכן שכן. חשוב לי כאן להדגיש שאין לנו מושג בחשבונות שמים וכפי שחז"ל כבר למדונו שמידה טובה רבה על מידת פורענות [ועיין ברש"י על המשנה בסוף מכות (כג.) שלדעה אחת פי 500 ולדעה שניה ללא סוף. כלומר שגם לדעה הראשונה, מי שעשה מצווה אחת ו499 עברות, ייחשב כצדיק בדינו].
3. האם ניתן לשמוח? לדעתי ממש כן. ה' לא "מחכה לנו בסיבוב", יושב ומחכה שניפול באיזו טעות ואז משלח בנו את מלאכי החבלה – חלילה. ה' מחפש ורוצה אך ורק את טובתנו המלאה. גם אם נצטרך לעבור זיכוך, זה ייעשה מתוך עומק האהבה ובכדי לזכותנו, ועל כך וודאי שיש לנו לשמוח.
מקווה שהועלתי לך.
המון טוב ושמחה
מנחם
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
