שואלת יקרה

טוב ששאלת.

אפשר לגלות לך סוד?

לכולנו יש מחשבות כאלה.

למי שאוהב באמת יש פחד על היקרים לו,

תאונות, אסונות, מחלות, ומה לא,

זה קורה לכולנו,

אז מה עושה את ההבדל בין חיים מאושרים לצד מחשבות כאלה לבין חיים רדופי חרדות?

ההבדל הוא המשקל שאנחנו נותנים לאותן מחשבות.

תארי לך סיטואציה כזו, בעלך מאחר לחזור הביתה, את מדמיינת איך חלילה הוא היה מעורב בתאונה,

מה דעתך על תחושה ומחשבה כזו:

וואי אני כ”כ אוהבת אותו שאני ממש דואגת לו, איזה כיף שיש לי כזה בעל אהוב, ואז במקום להכנס למתח ולחץ את פשוט מעבירה את המחשבה למקום טוב,

עוד דוגמא, אמא נראית לך קצת תשושה היום, את מתחילה לדמיין אם היא חולה חלילה, ואז במקום להכנס לסטרס אפשר להרגיש אחרת:

זה מאד טבעי שיש לי את המחשבה הזו, אנחנו תמיד דואגים למי שאנחנו אוהבים, אני מרשה למחשבה הזו להגיע.

את יודעת מה קורה למחשבות שמרשים להן להגיע?

הן מאבדות עניין והולכות לטייל מאיתנו…..מאד משעמם להן אצלינו.

את יודעת אילו מחשבות נשארות אצלינו?

אלו שנלחמנו בהן, אלו שנלחצנו מהן, אלו שהדפנו בכעס והתחננו שילכו מאיתנו כבר, דווקא אלו נשארות.

כמו ששמעתי פעם אמירה יפה: מפלצות יש רק בחושך….

כשמשהו מאיים ומפחיד אפשר פשוט לשים עליו אור, לא לברוח ממנו, לקבל אותו בהבנה,להסתכל לו בעינים.. ואז הוא יפסיק להיות מפלצת…

אז אנא ממך, בפעם הבאה שמחשבה כזו מגיעה תסכימי לה להיות, תביני שזה הדבר הכי טבעי שתדאגי לאהובים שלך,

עם הזמן והנינוחות כלפי המחשבות פתאום תגלי שהן כבר הרבה פחות נוכחות בחייך..

מה דעתך?

רוצה לנסות?

בהצלחה!!

תמר נ.