שלום ורוב ברכה,
אתה מחפש ‘תשובה אמיתית’, כזו שמתקבלת על הלב, תשובה שאיתה תוכל לענות לעצמך אך גם לקיים ‘ודע מה שתשיב’ לאחרים. אמונתך איתנה, ושאלות טובות ככל שיהיו אינם יכולות לה, ועדיין אתה שואל ומחפש ושב ומחפש.
ציינת שאתה עוסק עם אנשים במקצועות הטיפול, כה לחי.
אקדים ואומר, מה שקיבלתי מרבותיי כהתייחסות ראשונית לשאלות מעין אלו.
עצם העלאת שאלות וטענות זהו ביטוי עמוק לנטיית האמונה, חיפוש הרובד והמשמעות למה שמעבר למציאות, חיפוש הקשר והדיאלוג עם מציאות ה’ בחיינו בכנות ובלי חנופה – זוהי אמונה!
מה שמחבר ויוצר את השייכות לה’, מחבר את האלוקות למציאות חיינו, זה דווקא מתן ‘מקום’ לאפשרות לעסוק בפתיחות בשאלות ובטענות על מציאות ה’ והנהגתו.
בעל האמונה חווה את העולם העומד לפניו כ’חידה סתומה’, (ראה חזו”א אמונה וביטחון פ”א א, ט), הוא מנסה להתעמת איתה, עם הרוע והסבל בלי לייפות, עם המציאות של החטא בלי להדחיק, הוא חש אינטואיטיבית שצריך להיות הסבר לקיום, שחייבת להיות דרך ומשמעות, עימות זה הוא המפתח לקשר וכיסופים לקב”ה, הבסיס ליחס עמוק של האדם לעולמו.
‘שיח של תשובות’ עלול להיות לעתים ‘שיח של השתקה’, כזו שמעוותת ומאבדת את הדרך לפסגת האמונה. לפעמים במקום קשר וכיסופים – ישנם ‘תשובות’ המאפשרות להישאר ‘אדישים’ לחידה… ואם אין חידה – אין התפעלות הנפש ואין אמונה!
אדרבה, תמשיך לשאול ואל תפסיק לחפש, ה’אמונה’ זהו מסע מתמיד של חיבור, של חתירה לאמת, מתוך שיח מפרה כנה ואמיתי, ולא מתוך ‘שיח של תשובות’, גם לא אלו שאציע להלן.
שאלת כמה שאלות מאוד טובות, ומאוד גדולות. צר לי המקום מלהשיב עליהן כאן לעומק.
אינני מתיימר להציע ‘תשובות’ עם טיעונים לוגים מוחלטים לשאלותיך, רק המקובל אצלי מרבותי על פי השכל הישר, והבוחר יבחר.
אתייחס לשאלותיך בקצרה בחלוקה הבאה: א. עיקרי אמונה. ב. אמיתות התורה. ג. טענות על הקב”ה.
*
א. עיקרי אמונה. מה ההוכחה שה’ היה תמיד (שאלה 5) ושה’ הוא יחיד (שאלה 2).
מהבחינה השכלית. ההבנה האינטואיטיבית הפשוטה היא, מכיוון שהבריאה היא יצירה משוכללת אך מוגבלת, והיא הייתה יכולה להיות או שלא להיות, הרי בעצם קיומה ומורכבותה היא כבר מעידה – מצד עצמה – על קיומו של יוצר שבראה מרצונו ברוב כוחו ותבונתו, בבחינת ‘סוף מעשה במחשבה תחילה’.
היוצר, לעומתה, מוכרח להיות כזה שאינו מוגבל אלא אינסופי ומחויב המציאות, כזה שמעבר למושגי בן אנוש, אנו לא יכולים לומר עליו דבר וחצי דבר, אפילו להגיד עליו שהוא “קיים” זה יהיה רק כדיבור מושאל (‘לית מחשבה תפיסא ביה כלל’). שאם לא כן, אף הוא חייב להיות נברא על ידי יוצר שקדם לו בשביל עצם קיומו וההגבלה הקיימת בו. (ושוב אינו ‘הבורא’, הסיבה הראשונה).
ומאחר שהשי”ת אין לו סוף וגבול, הרי שהוא ‘אחד’ בכל, משום שכל חלוקה של מציאות אחת מאחרת תתכן רק על ידי ההגבלה שלהן. כך גם, מכיוון שמציאות ה’ מוכרחת מצד עצמה, מוכרח שהוא היה הווה ויהיה, ולא יתכן שקדם לו כל העדר.
נמצינו למדים בפשטות, שהבורא הוא יחיד וקדמון לכל!
אף אילולי הבחינה השכלית, עיקר יסודי זה ידוע ומגובה במסורת רציפה ומהימנה דור אחר דור ממשה רבינו ע”ה, שה’ אלוקינו הוא אחד, וזוהי מצוות עשה של ייחוד ה’ שאנו אומרים בבוקר ובערב ב’קריאת שמע’ (ראה רמב”ם הלכ’ יסודי התורה פ”א), וכן נאמר: “אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי – אין אלהים” (ישעיה מד, ו).
יש להאיר, יחוד ה’ מלמד בהכרח שהקב”ה הוא לא מציאות מסוימת או דבר נמצא אלא ‘המציאות עצמה’, בלא שום הגדרה מגבילה, ‘אין עוד מלבדו’ – פשוטו כמשמעו! כל יתר הנמצאים שיכלו להיות ויכלו שלא להיות, הם רק קיימים בתוך אותה מציאות שהקב”ה יצר, לכן אמונת האחדות היא ההבנה שכל המציאות שאנחנו נמצאים בה היא כולה מלכותו יתברך – ‘לית אתר פנוי מיניה’, לכן היא עצמה מצות קבלת ‘עול מלכות שמים’ בקריאת שמע.
אחדות ה’ הובררה לעיני כל ישראל בסיפור ההיסטורי המופלא של עשרת המכות / יציאת מצרים קרי”ס / מעמד הר סיני, וכפי שהיטיב להגדיר יתרו (שעבד כל אלוה שבעולם) “עתה ידעתי כי גדול הוי”ה מכל האלהים”.
התגלות מופלאה זו של יציאת מצרים ומעמד הר סיני ניתנת להוכחה ברמה ההיסטורית, ובכל קנה מדה של ידיעות היסטוריות.
אחדות ה’ מבוררת עד ימינו ‘ממש’, דרך מהלך ההיסטוריה המופלא והעל טבעי הנגלה על עם ישראל.
לגבי שאלתך, האם יש עולם נוסף ‘מקביל’. האמת, אני לא יודע. אבל מהתורה נראה שלא. כי הקב”ה אומר על עמו ישראל בכמה מקומות שהם עמו ונחלתו, ויעקב חבל נחלתו, הרי שלכאו’ אין לו עוד נחלה מקבילה.
*
ב. אמיתות התורה. מנין שהתורה נכתבה על ידי בורא עולם, ומנין שכל התורה אמת. (שאלות 3-4)
מהבחינה השכלית, עד כמה שברור לך, כפי שכתבת, שהתורה לא נכתבה על ידי בן אנוש, אין כל סיבה להניח שסתם איזה מלאך (או שד / חייזר) כתב אותה. תאורטית, זה יתכן, אבל אין סיבה לחשוב כך או להעדיף את האפשרות הזו.
הסברא הפשוטה היא שהעולם נברא לתכלית נשגבה, להכיר ולעבוד אותו ית’ באמצעות התורה והמצוות, כפי שניתן לנו על ידי משה רבינו ע”ה, כידוע ממסורת ההתגלות של הקב”ה בכבודו ובעצמו ב’מעמד הר סיני’ בפני כל העם.
כך גם לגבי שאלת מהימנותה של כל התורה.
מאחר וספר התורה הוא בעל מבנה מהודק, הנגדות מקבילות שזורות מתחילתו ועד סופו, אין אפשרות ואין הגיון לחלקו לחלקים בשום פנים ואופן.
זאת מלבד ההקפדה הגדולה על הדקדוק בכתיבת התורה לאורך הדורות עד ימינו.
גם לגבי שאלה זו, קיבלנו במסורת רציפה ומהימנה דור אחר דור ממשה רבינו ע”ה, שהתורה כולה מתחילת ספר בראשית עד ‘לעיני כל ישראל’, נאמרה מפיו של הקב”ה לאזניו של משה, כענין שנאמר: “מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו” (ירמיהו לו, יח – הקדמת הרמב”ן לס’ בראשית).
האמונה בתורה בכתב מן השמיים היא עצמה מחייבת את האמונה בתושבע”פ, בלעדיה תהיה התורה שבכתב סתומה וחתומה וכאילו לא ניתנה כלל.
התורה שבעל פה – היא היא התורה “העיקרית” שניתנה למשה בסיני, והיא שנלמדה מפי משה לאזני בני ישראל לאורך ארבעים שנה במדבר.
בתורה שבכתב מסר ה’ תורתו לחכמי ישראל, מינה אותם ‘בבלעדיות’ על פירוש התורה והמצוות, לכן בכוחם לעמוד בפירושם על דעת התורה עד שדבריהם הם עצמם ‘תורה’, מכח זה התורה התפתחה והתרחבה במהלך הדורות.
זקני חכמי ישראל שבכל הדורות התאמצו בכל מאודם להעביר מדור לדור את המסורת ההלכתית, לכן עיקר תקפותה של תושבע”פ היא מכח מסורת החכמים היא.
במאמר המוסגר, ניתן לראות בחוש ש’תורה מן השמים’, גם באמצעות נבואות שהתגשמו במהלך הדורות עד ‘שיבת ציון’ בזמנינו, וגם מתוך עיון בעומקה ובחכמתה של תורה. וכפי שציינת בשאלתך, שברור שהתורה הקד’ לא יכלה להיכתב על ידי בן אנוש.
*
ג. טענות על הקב”ה. הרי ה’ כל יכול וברצונו להיטיב, א”כ למה לא ברא עולם בלי יסורים וסבל / בלי חשש מ’נהמא דכיסופא’ / עולם כזה שע”פ רוב לא נכשלים בו בחטא (שאלות 1-6)
נודעת הגדרת איש האלהים הרמח”ל שה’ ברא את העולם כי “מטבע הטוב להיטיב”.
לכאורה אין הכוונה שתכלית הבריאה שיהא ‘טוב’ פשוט לנבראים, שהרי כל זמן שהם אינם קיימים – עדיין הם אינם יכולים להיות סיבה, והיאך יהא זה האדם השפל סיבה לסיבה ראשונה, ואם תכלית רצונו להרבות טובה לאנשים, מדוע לא ברא אנשים עד אין קץ, ללא סבל ויסורים, ללא הרגשת נהמא דכיסופא, ללא אפשרות לחטוא, כשאלתך.
ביאור העניין, עיקר תכלית הבריאה שמציאות טוב ה’ תתממש ותתגלה אפילו בתחתונים, עם מין האדם אשר נברא ב’צלם אלוהים’ בארץ, על אף שאין מציאותו הפשוטה מתאימה לדרכי טובו, נתאווה הקב”ה שתהיה לו דירה בתחתונים (תנחומא נשא טז).
תכלית זו התקיימה מיד בבריאת העולם שירד ה’ לשכון בגן עדן קודם חטא עץ הדעת, ואף אחר החטא עניין זה מתקיים בברית ובדביקות ישראל בה’, כנאמר: “בהוציאי אותם מארץ מצרים, לשכני בתוכם”, וישראל הם תכלית הבריאה.
לשאלתך, עולם ללא יסורים וסבל, ללא רגשי ‘נהמא דכיסופא’, ללא בחירה וחטא, זהו עולם של רובוטים או מלאכים, עולם שאינו בהשגה שלנו, כזה שלא שייך לקיים בו “ברית” ודביקות בה’, לא שייך לעמוד לפניו בניסיון ולשוב בתשובה, לא להתקרב אליו ית’ מעומק הסבל הייסורים, (כדרך מאמרם ז”ל: “חביבים יסורים לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו, שנאמר: כי כאשר ייסר איש את בנו ה’ אלוקיך מייסרך”) – בלא כל זה לא שייך להגיע אל ‘תכלית ההטבה’ בבריאה.
יש עוד רבות להאריך ולבאר, אך קצרה היריעה.
בהערכה ובידידות
חיים עוזר
דלג לתוכן
