The Butterfly Button
יש לי חרדות ממוות

שאלה מקטגוריה:

היי, היו לי חרדות ממוות שלי ושל היקרים לי בחצי שנה האחרונה והתחלתי להתגבר על זה מאוד. זה התבטא בקוצר נשימה, כאבי ראש, פחד מטורף ותחושה של התקף לב. אני שמחה לומר שהצלחתי להתגבר, לפחות מרוב התחושות של החרדה וכבר אין לי התקפים כאלה. בזמן האחרון אני מרגישה קצת מנותקת מעצמי ומהסביבה, הרגשה פיזית קצת מוזרה כזאת. יכול להיות שזה גם מנחסור בשינה – בחודש האחרון לא ישנתי כל כך טוב (לא מחרדות או משהו כזה). לפעמים אני חושבת על מחשבות קיומיות כמו מה המטרה בחיים ועל כך שכל מה שאנחנו חווים הופך בשניות לעבר. אני מאמינה ב – ה׳ ויודעת למה אנחנו כאן אבל גם לפעמים אני מרגישה מנותקת מהסביבה וזה מאוד מאוד מקשה עליי. אני גם תמיד מרגישה שלומר את הדברים האלה זה טאבו בחברה – ישר מגדירים אותך – לא הייתי אומרת לא נורמלי – אבל מסתכלים קצת מוזר – וזה מקשה על כל העניין. האם אני צריכה לפחד לדבר על הנושא? זה לא אמור להראות דווקא ההפך? שאני מודעת לקיומי בתור בת אדם ושאני בת אדם כי כולם מרגישים את זה אבל לא מראים. אני באמת לא יודעת מה לעשות, אשמח לעזרה.

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה.

חשש מדברים רעים שיקרו הוא למעשה די נורמלי. אנחנו נשים מציאותיות, אנחנו יודעות שהעולם מקום מורכב ודברים יכולים לקרות. ובכל זאת לרובנו הגדול יש ‘יצר חיים’ שעוזר לנו לחיות לצד כל זה, להנות מהחיים שיש לנו ולא לתת לחשש הזה להכתיב לנו את סדר היום.

לפעמים החשש הזה מתגבר והופך לחרדה וחרדה היא רגש שמפעיל הרבה מערכות פיזיולוגיות אצלינו בגוף. כך לעיתים חווים ‘התקפי חרדה’ שהם תחושות של קוצר נשימה, סחרחורת, דפיקות לב מואצות ולעיתים אפילו הרגשה ש’הולכים למות’.

לחרדה יש גם השפעה על איכות החיים שלנו בעוד הרבה דרכים שאחת מהן היא הקושי לישון.

חוסר שינה בפני עצמו גם הוא יכול להעצים חרדה ו..למעשה כל מה שאת מתארת נשמע מאוד נורמלי ומתאים למסגרת של הפרעת חרדה.

איך אמרתי נורמלי והפרעת חרדה באותו משפט?

כן להפרעה יש מסגרת של מה שנורמלי שיקרה ומה שלא. אם היית מתארת רשימת של סימפטומים לא מוכרים הייתי קצת נבהלת וזה לא המצב.

ומה לגבי הפרעת חרדה? זו הפרעה שקיימת בקרב הרבה נשים ואנשים בכל טווח הגילאים.

המקור לה יכול להיות אירועי חיים מלחיצים ממעגל ראשון כמו לדוגמא אלימות פיזית, או, אירועי חיים מלחיצים ממעגל שני כמו לדוגמא אסון מירון.

מקור נוסף יכול להיות אורח חיים לחוץ והצורך שלנו להספיק הרבה יותר מידי וגם להיות מאוד טובות ונחמדות תוך כדי.

סיבה נוספת יכולה להיות דיכאון שמגיע הרבה פעמים יחד עם חרדה והוא מאופיין במחשבות קיומיות פסימיות.

כל מה שכתבתי כאן הוא במילים כלליות ויש עוד אין סוף וריאציות של הפרעת חרדה ושל הגורמים לה.

אבל מה שחשוב זה שניתן לטפל בזה! יש כמה שיטות טיפול שהוכיחו את עצמן אצל עשרות ומאות אלפי בני אדם שהרגישו ומרגישים כמוך.

יש שיטות לטיפול ב’כאן ועכשיו’ איך ניתן לחזור ולתפקד ביום יום: תרגול קשיבות לפני השינה, עבודה על דפוסי חשיבה. שתי הדוגמאות האלה שייכות ל’גל השלישי’ בפסיכולוגיה וכדי להעזר בהן עלייך לפנות לטיפול אצל פסיכולוג התנהגותי או בלשון הפסיכולוגים ‘”סיביטיסטי”.

שיטה נוספת היא לעבוד על המקור לקושי ולחרדה שזה מה שנקרא ‘טיפול דינמי’. עבודה ארוכה יותר שהולכת יותר עמוק לעבר ולמבני הנפש.

ההמלצה שלי היא לעשות קודם כל טיפול שידאג לך למצב הנוכחי. שתחזרי לישון. שלא תרגישי מנותקת או מוזרה. ואז כשתהיי חזרה עם כוחות, תוכלי ללכת ולהעמיק בקשרים שלך אם אנשים ולשאול למה את מרגישה שמוזר לך לדבר על חרדות, ומה פתאום המחשבות האלה התחזקו דווקא עכשיו.

אני יודעת ומאמינה שעם מטפלת טובה את תצליחי לעבור את התקופה הזאת ולהיות שמחה יותר ומחוברת יותר לעצמך.

ממליצה לך לפנות להנהלת האתר לקבל מידע על מטפלות מוסמכות המתאימות לצורך שלך.

בהצלחה

שלך

נועם

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...
האם לחתוך יעזור עם מה שאני מרגישה?
אני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה אני עם פסיכולוגית כבר4 שנים ולפני שנה הייתי עם חשיבות התאבדות ומאז זה הפסיק ואני עכשיו מוצאת את עצמי חשה צורך לחתוך אני פשוט מרגישה לא קשורה, שאף אחד לא אוהב אותי ומרגישה המון עצב ואני לא מסוגלת כבר שמעתי כל כך...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
סובלת מחרדות וכל המשפחה סובלת איתי
יש לי חרדות נוראיות. ממה? מכל דבר! מלנסוע בדרכים מאזעקות ממחלות מכל דבר מפחיד שהחיים עשויים להציע לי:( אני נמנעת וחרדה. מסתגרת בבית. לא נוסעת. לא שמחה. כל הזמן עושה בדיקות. מדריכה את הילדים שלי מה לעשות ביום שאחרי… כל המשפחה פה סובלת יחד איתי כי אי אפשר באמת לחיות...
נחשפתי לסירטונים האיומים מה יהיה איתי?
אני אישה נשואה ואמא. מתחילת המלחמה כולם מדברים על זה שזה נורא להחשף לסרטונים המזעזעים והם צודקים.. מרגישה את זה על בשרי. אבל לא מצליחה להפסיק! יש בתוכי משהו שדוחף אותי להציץ ולראות ולהפגע מעוד סרטון מזויע מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג האיום הזה?
מה יכול לעזור לי להתגבר על החסר הרגשי ולחיות בטוב?
קודם כל, אני רוצה להביע את תודתי העמוקה ביותר על המרחב שלא יסולא בפז שאתם מספקים לכולם. המסירות שלכם להציע את המקום הזה היא באמת יוצאת דופן. לאורך חיי חוויתי חוסר אהבה עמוק בשנים המעצבות שלי. זה השפיע עלי לאורך זמן, ובאמצעות פגישות טיפול רגשי מתמשכות, הבנתי את החשיבות של...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן