נער יקר ואהוב

אני קורא את שאלתך, שאולי מדויק יותר לקרוא לה כתב התביעה שלך על עולם הישיבות, ומגלה שחלק מהטענות שכתבת כביקורת הן טענות שגם אני טענתי בעבר, או אפילו טוען לפעמים היום. אני רואה את גילך הצעיר ומבין עוד יותר, שזה אף תהליך מאוד טבעי ונורמלי לגיל שבו אתה נמצא, גיל שבו ההתפתחות וההבשלה השכלית גוברת ועימה מישורים נוספים לטוב ולמוטב, תקופה סוערת שמבעבעים ומתרחשים בה דברים מבחוץ ולא פחות- מבפנים. השאיפה לעצמאות, לפתוח את העיניים, לגלות את העולם, המחשבה שאני עצמי הייתי יכול לנהל אותו טוב יותר, חוש הצדק המפותח שרואה עוולות וחסרונות וחוש הביקורת המתפתח. גיל זה מאופיין הרבה פעמים בראיה של “שחור ולבן”. גיל שבו אנו מזהים סתירות או “באגים” במערכת, קטנים כגדולים ומשמעותיים יותר, וקשה לנו מאוד מאוד להמשיך ולהתנהל במערכת שכזו. הם צובעים לנו את כל מה שחשבנו וגדלנו עליו ולפעמים אנו גם מרגישים מאוכזבים או “מרומים” קצת.

נדמה לי כי אתה מרגיש את הפנימיות שלך זועקת, את הקושי וגם את המאמץ שאתה חווה ורוצה לתת לו מקום, “שכל אחד יעבוד את ה’ בדרך שלו” אז למה צריך מסגרת ותוכנית? במיוחד כשגם היא יכולה לחטוא לפעמים למה שנדמה היה לנו כנכון וצודק? קשה לנו לראות לפעמים את העובדה שנתפסים בציבור או במסגרות ל”זוטות” כמו הכובע והחליפה, התספורת, צבע הנעליים המכנסיים הצמודות מידי או לחילופין אורך החצאית, שקיפות הגרביים. הרי ציפינו דווקא מחברה איכותית שכזו להתמקד ב”עיקר” ולא ב”טפל”- לשים לב לפנימיות ולא ‘רק’ לחיצוניות, אז מה הולך פה?

אני מאמין ששאלות כאלו שמנקרות לך כעת, עשויות לנקר לך גם בתחנות נוספות של החיים ואת התשובה המדויקת, בנוסח שעונה ומיישב את ליבך, אתה תמצא עם הזמן לבד.

אני גם מאמין שעם הזמן והגיל יפקחו עיניך לראות ולהבין גם יותר הגיון בתמונה הכוללת ואולי אף תצליח לדמיין ולהיכנס לנעליו של ראש ישיבה ולחשוב שמשם הדברים נראים אחרת ויש גם לו אחריות ומחויבות שפועלת בצורה שונה ממה שהיחיד חושב, ואולי בכלל תצמח בעתיד דווקא מתוך המחשבות הללו כעומד בראש מסגרת שפועל קצת שונה ואחרת ותהיה לנו ישיבה על הרצף של הישיבות עם גישה שונה ומותאמת יותר אישית כי בהחלט חסרות כאלו עדיין…

במסגרת תקופה זו מתפתחת גם האישיות שלך, ובאמת לכל אחד יש בחירה ועולם ערכים משלו כיחיד וסדרי עדיפות.

כעת כמתבגר אתה מזהה, מכיר, מתנסה וגם בוחר את הערכים שחשובים לך כיחיד, לצורך כך ה”מערכת” צריכה להציע לך ועבורך את כל מפרט הערכים שיש לה להציע, ולא רק את מה שחשוב לך כיחיד, ולכן העבודה האישית שלך כוללת לפתח יכולת סינון ובקרה, הטמעה והתאמה אישית במהלכה אתה צריך לעמוד גם על דברים שלא מתאימים לך אישית.

העובדה שזה לא מתאים לך לא הופכת את זה ל’לא נכון’, כי למישהו אחר זה יהיה מאד חשוב.

בשלב זה של התבגרותך אתה מתחיל לעצב את העמדות שלו והדרך לעצב עמדה נעשה לעיתים ברדיקליות, בביקורת ובפסילה של כל מה שלא חשוב לך, אבל לא תמיד בטוח שמה שאתה ממהר לפסול ולא מעריך אישית הוא באמת לא חשוב, אלא רק בעיניך זה נראה כך כעת.

לגופו של עניין אני רוצה לתת לך שני כיווני מחשבה ושביבי תובנות שהגיעו לי עם הזמן, ונסה לבחון את עצמך בכנות ופתיחות איפה הם תופסים אותך.

א. לפעמים קשה לנו. פשוט כך. החיים מורכבים, המסגרת תובענית, יש לחץ, יש עומס, יש שינויים מעצבנים והכל נהיה מסורבל ומעייף. בזמנים כאלו קשה לנו יותר ולא פעם אנו נוטים להשליך את זה על… על מי? על הסביבה, על ההורים, על הישיבה… מה הם לא רואים שקשה לי? הם לא רואים שאני מתאמץ? כל מה שיש להם להגיד לי זה רק להעיר על הכובע והחליפה?… זה מעצבן וגורם לנו להטיל ספק בכל המערכת ופעילותה, על מטרות האם שלה והטוב הגדול שקיים בה.

מצב כזה דורש מאיתנו התבוננות עצמית אמיתית ומרווח נשימה. להיכנס לפרופורציה ולהבין שיש ביכולתי לטפל ולקדם דברים מסוימים שיעזרו לי אישית להכיל ולהתקדם גם ב”עולם הישיבות”. שאולי זה בעצם לא כזה נורא כמו שאני צובע את זה עכשיו וכשטוב לי מבפנים אז אני מצליח לראות את הכל באור חיובי יותר. במקרה כזה נסה לחפש ולמצוא לך דמות תומכת שאתה מאמין בה ותעזור לך לזהות, לעבד ולבטא את נקודת הקושי ולמצוא דרכים לפתור אותה נקודתית. זו לא בושה ויש דרכים לפתור דברים וחבל לסחוב. חיבור ללמידה, בירור השאיפה והגישה החינוכית בישיבה. (עולם הישיבות נוסד במתכונותו בעבר בהכוונת גדולי הדור, בצורה ואופי מסוים שעדיין משמרים עליו ועם הזמן וריבוי הספסלים קיבל גם אלמנטים נוספים שלעיתים מגדירים תחרותיות ודרישות גבוהות מידי ומקשות על חלק וגורמות להם לקושי, יש כאלו שטוענים מהשטח כי יש צורך בשינוי מערכתי, אך אני אישית מאמין שהצורך הוא ביצירת רצף של מענים וישיבות, כך שלכל בחור תהיה ישיבה שמתאימה והכי קרובה למה שנדרש לו באמת. זה קורה לאט, אבל כיום יש יותר אפשרויות ב”ה…)

צורך בהתאמה או במסגרת מותאמת מעט לאחר בחינת המצב הן דבר נורמלי ומתבקש, לא פעם דווקא אצל נערים חכמים יותר שמתקשים ללכת בעדריות מבלי שמספקים להם הבנה בשכל וברגש. אל תוותר כל כך מהר, נסה ללמוד ולהבין ולפתור דברים שצריך.

ב. כאמור, נתקלת ומן הסתם תיתקל עוד בהרבה שאלות מציקות על החברה החרדית או העומדים בראשי המסגרות. למה חשוב להם כל כך החיצונית שלפיה הם חורצים גורלות לקבל או להשאיר במסגרת זו רק אחת מהם, וכן, יש גם עוולות במגזר, כמו שבכל מגזר שהוא.

בשורה התחתונה, עלינו לבדוק בעצמנו מה אנחנו רוצים ולהבין איפה נמצא את מה שהכי “קרוב” לצורך שלנו ומספק את מה שאנו רוצים. אותו נצטרך לקבל לפעמים בהשלמה, על מעלותיו הרבות ועל חסרונותיו, כי לא בכל מקום נוכל להילחם ולנצח.

אז מה יש למקום אחר או למגזר אחר להציע לך אם אתה שואף לחנך את ילדיך בצורה מסוימת ולראות אותם יהודים מאמינים שדוגלים בערך ובחשיבות חיי תורה ומצוות? כאשר תחקור לעומק תגלה שבכל מגזר שהוא, גם זה שנראה יותר קורץ ומושך (הדשא של השני ירוק יותר…) יש בו את החסרונות שלו. בסופו של דבר זו בחירה שלך האם להיות מרוצה או לא ובמה להתמקד.

כאשר אתה בוחר להתמקד רק בחסרונות אתה בוחר להסתכל על ה”כובע והחליפה” של החברה החרדית ולא על הפנימיות שלה, על עולם הערכים והתפיסות האמוניות, על עולם התורה והישיבות שפרה ורבה ומצמיח אלפי תלמידי חכמים שכל עסקם ומהותם הוא הקב”ה ותורתו וחיים שכאלו הם חיים מאושרים ומלאי עשייה גם במישור האישי, החברתי והמשפחתי.

תקוותי שעם הזמן תצליח לראות ולמצוא את הטוב, ואת ההתמודדויות לפתור באמת ולא לברוח מהם ולהשליך רק על המגזר או המסגרת. גם אם הם באמת ‘לא בסדר’ לפעמים ובחלק מהדברים, למה שאתה תפסיד מכך את החיים שלך?

אבי Avrahamx2@gmail.com