הפגת תחושת בדידות - איך להפיג את תחושת הבדידות?

התפרסם בתאריך:

25/05/2022

מה זה אומר עלי אם אין לי חברים?

שאלה מקטגוריה:

שלום,
אני שיעור א' בישיבה יחסית קטנה.
היו סיבות רבות שבחרתי ללכת לישיבה קטנה בכלל, ולישיבה הזו בפרט, ואחת מהם היא עניין החברה.
אף פעם לא הייתי 'מגה-חברותי', היו לי כמה חברים טובים, אבל זהו בערך, וקיוויתי שעצם העובדה שאני הולך לישיבה קטנה (אנחנו פחות מ15 בשיעור) תעזור לי להתחבר יותר עם האנשים שם.
לצערי, היו לי מספר פעמים שהרגשתי שנכשלתי במשימה הזו, לא שאני לא אהוב חלילה, אלא שאני מקדיש יותר מידי זמן ללימוד, ומזניח את הענין החברתי, ושלפעמים זה מגיע עליי כמו בומרנג.
היה לי שיחה על זה עם אחד האברכים, והוא עזר לי טיפה. אבל היום המשבר חזר אליי, ובגדול.
למדתי פרקי אבות (פרק ג' משנה י') ולביאור של עניין "וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו"- היה רשום לי בעניין שיצירת קשרים חברתים זה מראה על אישיות האדם, ואם זה לא קורה אז אין רוח המקום נוחה הימנו.
זה היה כמו חץ בלב בשבילי, המשך היום לא היה בדיוק מוצלח בלשון המעטה, ואני עכשיו התישבתי למצוא דרך לפתור את המשבר הזה.
אני צריך עזרה.
בבקשה

תשובה:

שלום לך בחור יקר. קראתי בהערכה רבה את דבריך הכנים. אתה מספר סיפור אופייני מאוד לבחורי ישיבה. אתה מספר על חיים מלאי אתגר, חיים שיש בהם פסגות, וגאיות, עליות ומורדות. מצד אחד אתה מספר על הקושי בחברה. קושי שפוצע ושורט את הלב. קשה לחיות בישיבה, שהיא מוסד בה אתה מבלה רוב שעות היום בתחושה של ריחוק מהחברה וממרכז העניינים. אתה כל כך רוצה לתפוס מקום מרכזי יותר, בולט יותר, אך אתה חש שמאמציך אינם נושאים פרי. מהצד השני אתה מספר גם סיפור אחר. הסיפור האחר אמנם לא נכתב על ידך ישירות, אך זה סיפור שבהחלט כתוב בין השורות. הסיפור הוא על בחור חכם ופיקח, בחור שלקח אחריות ובחר ללכת לישיבה עם מעט בחורים, מתוך הבנה בוגרת ששם יהיה לו טוב יותר. זהו סיפור על בחור בן עלייה אמיתי, שאוהב את התורה, וזוכה להצליח ולשאוב ממנה הנאה רבה. זהו סיפור חייו של בן ישיבה. יש בו הצלחה במקום אחד וקושי במקום אחר. אין לי ספק שהרגשה של 'לא מקובל' בחברה, היא הרגשה לא פשוטה בכלל, אך יש לי בשורות טובות בשבילך: דע לך שהקושי שלך צפוי להסתיים. הוא קושי בר חלוף. יש בך מעלות שצפויות לקחת אותך רחוק מאוד, הדברים שאתה טוב בהם הם דברים קבועים ויציבים, לעומת האתגר שלך, שיסתיים בקרוב. זה נראה לך אולי חלום לא מציאותי, אך אם תבין כיצד פועלת המערכת החברתית בגיל הבחרות, הדברים יובנו לך היטב. כמה מילים על האתגר החברתי של גיל הנעורים: אין גיל בו אדם מחפש יותר הצלחה חברתית מאשר אמצע גיל ה'עשרה'. כשאנו מגיעים לגיל ה'עשרה', אנו מתחילים לחפש זהות ועצמאות. אם עד גיל הנערות, טוב היה לנו תחת השגחתם הקפדנית של ההורים, הרי שבגיל זה, הנער מחפש את דרכו שלו. הוא מחפש כיצד לבטא את האישיות המיוחדת שלו בחיים. כמובן, שהנער עצמו אינו יודע עדיין מה הם ערכיו, ומה אישיותו כוללת. ולכן הוא מנסה לבדוק גבולות, לערער על מוסכמות, ועוד דברים שונים שכולם מבטאים דבר אחד ויחיד. ניסיון להיות שונה, ניסיון להיות מיוחד במשהו. כחלק מהרצון לעצמאות, האדם חייב לקבל פידבק שהוא אכן מוצלח וחכם. הנער מוודא דרך חבריו שהוא באמת בוחר בדרך טובה, ונכונה. וכאן נולד לו הרצון הנואש להיות מקובל בחברה. בכל מחיר כמעט. בחורים עשויים לבצע מעשים שהם לעולם לא היו עושים, העיקר לזכות במעט תשומת לב מהחברה. דע לך, שאין כמעט בחור בגילך שלא חושב שמעמדו בחברה לא גבוה מספיק. זהו קושי שמלווה כמעט כל בחור ישיבה. אך בניגוד להרבה אחרים, לך יש דבר שבעזרת השם, עוד יביא לך מעמד חברתי מצוין. אתה אוהב את התורה, והלימוד ממלא אותך. זוהי מעלה עצומה, שלא ניתן להפריז בערכה. כאשר השנים קצת חולפות להם, התשוקה להצלחה בחברה, יורדת פלאים. הבחורים מבינים יותר ויותר, מה הם הדברים החשובים בחיים, ופתאום אלו שעד כה היו מכונסים להם בגמרא, וישבו ועמלו בתורה, קרנם לפתע עולה. מהר מאוד כולם מבינים שאותם שעד כה משכו את תשומת לב כולם במעשי משובה, הם בעצם חלולים מכל תוכן רציני, ופתאום בחורים שקטים ורציניים כמוך, הופכים להיות הרבה יותר במרכז העניינים. זכית ובחסד ה' אתה אוהב ללמוד. דע לך כי ככל שתעבורנה השנים, סוף הכבוד לבוא. אמנם זה נראה לך כעת, כי אם תסגור את הגמרא ותשקיע יותר בחברה, קרנך תעלה, אך גם אם זה נכון לטווח הקצר, זה בוודאי לא נכון לטווח הארוך. אתה בחור מיוחד ואיכותי, והבחורים בני גילך אינם בשלים דיים כדי להעריך עד כמה אתה מיוחד ובוגר. ככל שחבריך ילכו ויתבגרו, הם ילמדו להעריך אותך יותר ויותר. הם יבינו שתחת העדינות שלך חבוי לו בחור איכותי באמת. בטוחני שאם רק תמשיך ללמוד ולהתקדם, עוד תראה, שכשאתה בורח מהכבוד, הוא עוד ירדוף אחריך. בקשר למשנה באבות שהבאת: ראשית עליי לציין שריגשת אותי מאוד. אתה כותב שכשקראת את דברי חכמים 'כל שאין רוח הבריות נוחה הימנו – אין רוח המקום נוחה הימנו'. כאב לך מאוד. כאב לך לא בגלל שכואב לך להיות רחוק מהחברה. כאב לך כי כואב לך להיות רחוק מה' יתברך. זה שוב מעיד עד כמה מיוחד אתה. עד כמה אתה בן עלייה אמיתי, שחשוב לו הקשר ל'בורא עולם'. אבל חשוב מאוד שתדע, כי זו ממש אינה כוונת המשנה. אם תתבונן בר' יונה על פירוש המשנה, תגלה שאולי אין הרבה אנשים שניתן לומר עליהם, 'שרוח הבריות נוחה מהם', אבל אותך ככל הנראה בוודאי אפשר להכניס שם. רבינו יונה כותב כך. וז"ל: ר"ל מי שמשאו ומתנו נאה עם הבריות וכלם מכירים כי באמונה עם הבריות. וכדאמרי' במסכת יומא (דף פ"ו) כל תלמיד שקורא ושונה ונושא ונותן באמונה עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו אשרי אימו מר המעתיק בגמרא שלפנינו איתא אשרי רבו שלמדוהו תורה וכו'. ועל זה רוח המקום נוחה הימנו מפני שהתורה מתקלסת על ידו: עכ"ל. כלומר רבינו יונה מסביר, שהמשמעות למי שרוח הבריות נוחה הימנו אין הכוונה, לאדם חברותי. הכוונה היא לאדם טוב וישר. הכוונה היא לאדם הגון, שאנשים חשים בנוח במחיצתו. בחור יקר! המשך ללמוד ולהתעלות, ובעז"ה עוד תזכה להצליח ולהיות גדול בישראל. מאחל לך הצלחה רבה, ושתמיד תלווה את ההתקדמות שלך, תחושה של חום ונעימות. מזמין אותך לשוב ולשוחח בכל עת שתחפוץ. דניאל אברהם.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן