שואל יקר ונכבד מאוד.

את התשובה שאכתוב לך חשוב יותר שתקרא לעצמך. פחות חשוב שתענה אותה לאחרים. הכלל בענייני אמונה הוא שאדם צריך להגיע לוודאות בעיני עצמו, וודאות זו תקרין על אחרים.

הגמרא איננה ספר מדעי, והיא לא משמשת תחליף לספר רפואה. הגמרא היא ספר הלכה, המבטא בפנינו את רצון ה’.

אחד מפסולי הטריפות שקיבלו חז”ל במסורת ממשה רבינו בהר סיני, הוא פסול ‘דרוסה’. כלומר, כאשר בעל חי נועץ את ציפורניו בטרפו.

ההלכה למשה מסיני נאמרה עם כללים ופרטים שנמסרו במסורת. חז”ל ניסו למצוא למסורת זו אסמכתאות, והם ניסחו כלל כזה, שנעיצת ציפורן נחשבת דריסה ולפיתת ידים אינה נחשבת דריסה. דין זה הוא נכון בלי קשר לעולם המדע, ולשום נתון רפואי! זהו דין שנמסר למשה בסיני!

חז”ל רצו לקרב את הדבר לדעת הלומד, והם התבטאו בלשון של ‘ארס’. כלומר, שנעיצת ציפורן חודרת יותר לבשר החי של הטרף, מאשר לפיתת ידים.

אצטט לך פיסקה חשובה מדברי החזון איש הדן על אותם טריפות שנמנו בתלמוד, שבו מבואר שטריפה אינה חיה יב חודש, בניגוד לידע כיום שיש רפואות לאותם טריפות. החזון איש עורך הפרדה ברורה בין הדין לבין הנימוק שבו נקטו חכמים. וזה לשון החזון איש (יורה דעה, הלכות טריפות, סימן ה, אות ג): “ואין לתמוה על זה, דבאמת נראה דברא הקדוש ברוך הוא רפואות אף לטריפות וכו’, אלא שלא נתגלו בכל דור ודור ובכל מקום ומקום, ויש אשר נתגלו וחזרו ונשכחו והכל ערוך ומסודר מאת הבורא ברוך הוא בראשית הבריאה, ונמסר לחכמים לקבוע הטריפות על פי רוח קודשם שהופיע עליהם וכו’, ואין לנו תורה חדשה אחריהם והיו קביעות הטריפות כפי השגחתו יתברך בזמן ההוא, ואותן המחלות שהיו פרוונקא דמלאכא דמותא [=שלוחי מלאך המוות] בזמן ההוא שלא נתן הקדוש ברוך הוא לברואיו אז רפואת תעלה להן המה הטריפות שאסרתן התורה בין הזמן ההוא, ובין בזמן של הדורות הבאים שמסר הקב”ה את משפטי התורה שלהן לחכמי הדורות ההם”.

העולה מדבריו, שההלכה נקבעת כפי מה שהיה מקובל בידי חז”ל, ולפי הידע שהיה מקובל בידי חז”ל. אף שכיום הידע המדעי שונה, אין זה מעלה או מוריד לענין הדין.

אקווה שכעת הדברים התיישבו על ליבך.

בניהו.