שואל יקר

ראשית אני חייב לומר שהמונולוג שלך ריגש אותי, והתחושה שעלתה בלבי למיקרא שאלתך, היא: גאוה.

כן, גאוה!

גאוה שאני שייך לעם כל כך נפלא שמצמיח אנשים מדהימים כמוך. לעשות כברת דרך כמו שעשית, בגיל כה צעיר, ובמהלך כה בוגר ומעמיק… לעמוד בגבורה חרישית מול החברה ומול כוחות הגוף.

אין ספק: בשמיים עובר רחש משתאה: “ראו בריה שבראתי בעולמי”…

מחשבה נוספת שעולה בי היא: הזדהות. הדילמה שאתה מעלה מלווה את חייו של כל יהודי באשר הוא. כיצד מצליחים להיות נטועים בעולם הרוחני והתורני ולהפיק מהתורה והמצוות אושר ושמחה, ויחד עם זאת לתת לגוף ולנפש את מה שהם זקוקים.

אתה מתאר קושי ליהנות מהמצוות ומהתורה, למרות שבעצם אתה אוהב אותם. אתה לא מצליח להנות מהתגברות על היצר, למרות שאתה שלם עם האיפוק הזה. מדוע?

בדבריך שמת את האצבע על הנקודה. כדי שנהיה שלמים עם העולם הרוחני, עלינו לספק לגוף ולנפש את הצורך שלהם.

רבי יוסף לייב בלוך ראש ישיבת טלז שבליטא, מגדולי ראשי הישיבות בדור שלפני השואה, האריך בנקודה זו בספרו “שיעורי דעת” חלק ב, במאמר “פלס מעגל רגליך”.

וכך כתב אודות מה שאמרו חז”ל שאסור להתבטל מן התורה שלא לצורך: “אין זאת אומרת שאסור לו לאדם לקחת מעוה”ז אלא רק כדי קיום נפשו. אלא ענין ‘לצורך’, מתאים לכל אדם לפי מדרגתו ותכונתו, כי כל מה שנצרך לו לאדם למען יעמוד על מתכונת נפשו, כדי שיהיה במצב של רצון ושמחה, שרק אז ערים כשרונותיו וחיים בו כל כוחותיו, כל הנצרך כדי שתהיה לו שלימות ותפארת אדם, בכלל “לצורך” הוא. ומובן, כי לרוב בני אדם דרוש לקחת מן העולם יותר מן הסיפוק. דרוש הוא לתענוגים גשמיים, לטיול ולחברת בני אדם, ולהתענג מנועם הטבע, וכדומה. ואחר שנחוץ לו כל זה, אם יגמור בנפשו לפרוש מהנאות אלו, הרי זה בכלל “אל תהיה צדיק הרבה וגו’ למה תשומם”… הבורא חפץ באדם שלם עם כל כוחותיו ועניניו. ואם יצמצם עצמו, חוטא על הנפש ייקרא”. מומלץ ללמוד את המאמר הזה ב”שיעורי דעת”.

ההתמודדות עם המשיכה להנאות ומילוי תשוקות שונות, מתחלקת לשניים:

א) ביחס לענינים שהם אסורים על פי התורה וההלכה, אין כמובן במה להתפשר, וצריך לנהוג בזה כמו שאדם נזהר ממה שמזיק לבריאותו למרות שיש לו משיכה וחשק אל אותו דבר. וגם אם מסביבו אנשים אחרים מקילים לעצמם (ולמשל, צורכים סמים), הוא יחזק את עצמו ביודעו את האמת. וכמובן מתבקש לחפש לעצמו חברה מתאימה, ולהמנע ממצבים שמביאים אותו לידי נסיון. [מה שאתה מתאר אודות הקשיים בשמירת המרחק הנדרש על-פי התורה מבנות המין השני, בזה מתמודדים כל הגברים היהודים שומרי התורה, ואשרינו גיבורי העולם! אך בודאי שיש להבין שהמצב הרצוי הוא שהאדם יהיה נשוי, ואמנם עד שזה מגיע כל אחד עובר את תקופת ההמתנה שלו, אך התפיסה היא שזה מצב זמני ולא טבעי. וראוי לקחת בחשבון את הענין הזה כשניגשים לחשוב על חתונה ומתי].

ב) ביחס לנושאים שאינם אסורים, בזה על האדם לתת לעצמו את סיפוקו בהנאות ותחביבים, וכמו שהבאנו מה’שיעורי דעת’ ויש עוד מקורות רבים ואין כאן המקום. הדבר כולל גם צורך בבילוי עם חברים (מתאימים מבחינה רוחנית), וכל דבר שאתה חש בפנים צורך בו. [כמו כן, אדם שאינו מתאים ללימוד תורה כל היום, הרי שעבודה היא צורך נפשי עבורו (ולא רק הכרח לפרנסה), וגם היא נצרכת כדי למלא את נפשו בסיפוק, ואז בזמן שיקדיש ללימוד התורה, לבו יהיה שמח ופנוי ללמוד ולעיין היטב. ועל כל זאת כדאי להתייעץ עם רב נבון שמכיר אותך].

אחד מרבותיי סיפר שבחתונה אחת פגש את המשגיח הרב שלמה וולבה זצ”ל (מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון, מחבר הספר ‘עלי שור’) יושב ליד השולחן ואוכל גלידה. כשסיים את המנה, ביקש מהמלצר מנה נוספת. לתמיהתו של אותו רב, הכיצד מסתדר הדבר עם “העבודה על מידת התאוה”, השיב הרב וולבה: תראה, בגיל המופלג שלי, כבר אין לי כמעט הנאות חומריות, דבר אחד נשאר לי שאני נהנה ממנו, והוא אכילת גלידה, ועל כן אני מעניק לעצמי הנאה זו בלב רחב, כדי להביא את גופי לסיפוק…

לסיכום הדברים: הנך שואל מדוע אינך חש מספיק שמחה בקיום המצוות ובהתגברות על היצר וכו’. התשובה היא שכאשר לא תהיה במאבק תמידי עם הגוף, ותתן לו את מה שהוא צריך, ולא מתוך יסורי מצפון אלא מתוך הבנה שזה הוא הדבר הנכון הרצוי בעיני ה’, ממילא כל דבר ימצא את מקומו בשלום. כמובן תמיד יהיו עליות וירידות, וזה טבע החיים, אבל בתשתית תעמוד גישה בריאה שמאפשרת חיים של שילוב בין הרובד הגבוה והתורני, לצד הרובד הפשוט יותר של החיים האנושיים, שגם את זה ברא ה’.

אשר לנושא האחרון שהעלית.

ייאמר ברורות: “עשה לך רב” נאמר. ובידך הבחירה לעשות לך רב שמתאים לך ושמוביל אותך למקום טוב יותר. במידה ודבריו של רב או מרצה כלשהו אינם מביאים לך תועלת רוחנית אלא מחלישים, וכגון הדיבורים הקיצוניים והמופרכים שציטטת (ואכן ישנם מרצים שנהנים להפריח אמירות שכאלה, מתוך מחשבה שבכך יצליחו לנער את האבק מעל נשמת האנשים. לא בטוח שהם עצמם מתכוונים שיקחו את הדברים הללו כפשוטם), פשוט תעזוב את הרב הזה ותפנה לרב אחר שיעניק לך מזון רוחני שמחזק ולא יאכילך במה שאינו מועיל ואף מזיק לך.

יש כיום שפע של רבנים חכמים ומאוזנים, וניתן לדרוש תורה ומוסר מפיהם, הן באופן חי והן בשיעורים מוקלטים ומוסרטים. ואם תרצה, אוכל לשלוח לך כמה שמות כאלה באישי.

ולענין הסגנון שהבאת מהם, לא זו הדרך.

הקו המקובל אצל הרבנים הגדולים בעולם התורה, הוא לא לנסות להביא מקורות כמה גדול העונש שמחכה לכל אחד, וכמה קשה להתקרב לה’, וכמה אנחנו רחוקים… אלא אדרבה, הדרך הישרה שקיבלנו מרבותינו היא לרומם את עצמנו, להבין כמה גדולים ורצויים המעשים שלנו בדור כה חשוך. לא להתמקד בעונש אלא בשכר האדיר שממתין לנו, ובזכות הגדולה שיש בידינו לעבוד את ה’. וכמו שאמר רבי ישראל מסלנט לסבא מסלבודקה בהקימו את ישיבתו (לפני כמאה וחמישים שנה!) שהמטרה צריכה להיות: “להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים”. עלינו להסתובב בתחושה של “אשרינו”, בתחושת הצלחה והתקדמות בחיים הרוחניים, ובתפיסת קירבה לה’, ולא ח”ו לעסוק בריחוק.

חשוב לזכור: לכל אמירה ולכל הדגשה אפשר למצוא ציטוטים בתוך ים ספרי הקודש, השאלה היא על מה שמים את הדגש, ומה היא דרך המלך בהדרכה לציבור. ובזה צריך שימוש תלמידי חכמים (שגם הם שימשו ת”ח).

אגב, ממש לאחרונה שמעתי מהמשפיע רבי אלימלך בידרמן שליט”א בשם אחד מרועי החסידות (ודרך אגב, אני מאד ממליץ לך לשמוע את דרשותיו המטיפות טל של תחייה עידוד וחיזוק בעבודת ה’. כל דבריו הם ההיפך הגמור מהרוח השלילית של אותם מרצים שציטטת. כמובן בתנאי שאתה מתחבר לסגנון ולשפה של ר’ מיילך…), על מאמר הגמרא “אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים”, שהפירוש הוא (על דרך הדרוש) שהנה אם נראה אדם נכנס להתפלל מנחה בבית הכנסת, לא נתפעל ממחזה זה. אך אם נראה חמור חגור באבנט ונעמד לתפילת שמונה עשרה, ממש נצא מהכלים מרוב התפעלות. אם כן, זה הפירוש: אם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים, כלומר אם באנו להשוות את עצמנו לדורות הראשונים, הרי שלעומת מה שהם עשו באופן רגיל שאינו מעורר התפעלות, אנחנו השרויים בדור כה ירוד בהסתר פנים ובחושך רוחני, אם בכל אופן אנו עושים מצוות ומתפללים ולומדים, מסתכלים עלינו בהשתאות והתפעלות, כמו אילו חמורים היו עושים את המעשים הללו…

נותר לי לאחל: לך בכוחך זה!

לך בכוח ההתבוננות והישרות הבריאה שניחנת בהם, ואין ספק שתזכה לעלייה אמיתית ושלימה.

המעריכך מאד!

ישי

yrlesser@gmail.com