The Butterfly Button
יום כיפור עבר ויש לי שאלות

שאלה מקטגוריה:

למערכת ‘אקשיבה’ ברצוני להודות לכם על היוזמה, אני משוכנע שהדבר מסייע לבחורים רבים בגילי שתמיד מחפשים את מי לשאול שאלות ובד”כ אין מקום לעשות זאת בפלטפורמה הישיבתית המקובלת.
ברצוני להעלות שאלה שנקרה במוחי רבות בתפילת יום הכיפורים במהלך הווידוי. המילים הנאמרים שם הם שאנו מתוודים על מעשינו הרעים בשנה החולפת, ואנו אף מציינים שאין לנו שום מעלה אישית שאנו מגיעים עימה משום שאנו חוטאים, ואף אבותינו חוטאים גדולים. האמת היא שאני מקווה ומאמין שמאז שהתחלתי לכוון במילות התפילה לפני ככמה שנים התקדמתי צעד או שניים בעבודת ה’. השאלה היא כיצד ייתכן שאני עדיין אומר את אותו הנוסח בדיוק? השאלה קשה בהרבה כאשר כל גדולי הדורות האנשים ששיעור קומתם ומעלתם הרוחנית הם מהגבוהים ביותר מעמנו ובכ”ז הם אומרים את אותו הנוסח שהרשע הגדול ביותר אומר??? (אני חושב שדחוק מאוד לומר שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מתייחס ברמה זו של “כדלים וכריקים דפקנו דלתיך”) וגם אם נאמר שתשובה זו היא כן נכונה האמת היא שאפי’ שאולי אסור לשאול קושיות על הנהגת ה’ בעולם, קשה לי לדמיין את עצמי בעוד יותר ממאה שנה לאחר שנים רבות של עמל ויגיעה בעבודת ה’ ובכ”ז אין סיכוי להגיע למצב של שלימות כל שהיא כיצד ייתכן שהקב”ה לא נתן אפי’ סיכוי רחוק מאוד להגיע לשלימות כאשר כל חפצו הוא רק להיטיב…

שאלה נוספת שאולי יש ליתן עליה את הדעת היא בכך שבמקומות רבים בתפילה אנו מודים לקב”ה על שהוציאנו ברחמיו ממצרים. השאלה היא מה השייכות להודות לקב”ה שהוציאנו מצרות רבות במהלך ההיסטוריה על כך שחילץ אותנו מצרות אלו כאשר ברור לכל מאמין שכמו שהוא מוציא אותנו מהצרה הוא ג”כ הכניס אותנו לשם. עיקר השאלה מכוונת למקום כמו שיעבוד מצרים שבו הירידה לגלות היתה לא מתוך חטא כל שהוא מפורסם שנעשה.

עניין אחרון שנתתי עליו את הדעת הוא על העובדה המצוינת בכמה מקומות שאת סדר התפילה המקובל כיום סידרו לנו אנשי כנה”ג באופן שבו התפילה הכי תתקבל ובמילים שמונח בהם כוונות עמוקות רבות. אך עד כמה שהדברים מסודרים כ”כ מבחינה זו הדבר לכאורה יוצר פגם במקום אחר כאשר כאשר שאדם רגיל כיום כאשר הוא מתפלל שלוש תפילות ביום וחושב על משמעות הדברים הפשוטה, הדברים הולכים ונעשים ומשעממים תוך זמן קצר מאוד.
אדם שרוצה להתפלל במילותיו האישיות את בקשתו האישית האם אין זה עדיף שיתפלל במילותיו שלו דבר שוודאי יגרום לכת שתפילתו תהיה בכוונה גדולה הרבה יותר שהרי עיקר התפילה זה וודאי הכוונה.
אשמח מאוד אם תשלחו תשובה ע”כ בהקדם

תשובה:

בס”ד

לאברהם היקר שלום וברכה!

שאלותיך יפות, חשובות, ומראות על כנות ואמת גדולה. קשה לך לומר דברים שאינך מזדהה איתם. הזכרת לי את הגמרא ביומא (סט ע”ב), שמספרת על הנביאים שבזמן החורבן הפסיקו לומר “הא-ל הגדול הגיבור והנורא”, שכן אחרי החורבן הם לא ראו את גבורותיו ונוראותיו, כי היכלו נחרב. הגמרא מביאה מימרא שמסבירה את הצעד שלהם “מתוך שיודעין בהקב”ה שאמיתי הוא, לפיכך לא כזבו בו”. הקב”ה אמיתי, ולכן הדיבור לפני צריך לפי האמת, ומתוך כוונה ברורה.

אשתדל להתייחס לכל השאלות, אבל אומר מראש שכל שאלה כאן היא סוגיה שטעונה לימוד ועיון, בהיקף ועומק המקורות, ואיני אלא כמראה מקום.

הנושא הראשון שנגעת בו הוא הוידוי. כיצד יתכן שהוידוי נאמר על ידינו כל שנה מחדש, ולכאורה אין התקדמות. ראשית- לא זה המצב, יש התקדמות. ושנית- אם אין התקדמות- איך ה’ ברא את עולמו שלא תיתכן התקדמות.

שמעתי פעם סיפור על הרמב”ם, איני מוצא כרגע את המקור שלו, אבל גם אם לא היה ולא נברא- הרעיון מסתבר. המעשה מספר שחכם אחד שלח לרמב”ם את שאלתך. לא רק ששלח לרמב”ם את שאלתך, אלא אף הכריז שעשה מעשה והפסיק לומר את הוידוי, מכיוון שאינו יכול לומר שקר. וכי גזל? בגד? הקשה עורף?

הרמב”ם ענה לו שהוא טועה, ועליו לומר את הוידוי. לפני שאכתוב את ההסבר של הרמב”ם, אקדים ניסיון להבין את הפסוק “אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא” (קהלת ז, כ). למה לא יתכן כזה דבר? נראה שההסבר הוא מכיוון שיש באדם יצר רע, וכיון שיש בו יצר רע, היצר הרע תובע את שלו. ולא יתכן לחנוק אותו לגמרי, מכיוון שהוא חלק מהאדם. לא יתכן שיהיה חלק באדם שלא יהיה לו ביטוי כלשהוא.

אחרי הקדמה זו ניגש לתירוץ של הרמב”ם. הרמב”ם אמר שמה שנאמר בוידוי הוא פירוט של הרשע שבאדם. גם אדם צדיק ביותר, חוטא בכל עניינים אלו, אם לא במעשה, אז בדיבור, ואם לא בדיבור אז במחשבה. החטא הוא חלק מיצר האדם, חלק מאישיותו. אדם שלא בוגד במעשה, או לא מדבר דיבור של בגידה, הרי שבתוכו שוכן אותו יצר של בגידה, קיים.

(אמנם יש גמרא שאומרת שדוד המלך אמר “ליבי חלל בקרבי”, ולא שלט בו יצר הרע, אבל נראה שהיה לו יצר, אלא שלא שלט בו).

הוידוי מפרט של גווני היצר הרע שקיים באדם, ובודאי מוצא ביטוי בכל מיני מצבים- מעשה, דיבור או מחשבה.

יש להוסיף שגדרי העבירה המוכרות לנו הם רק חלק ממה שנקרא “הרוע” עליו מתוודים בוידוי. אדם עלול לבגוד, ובכלל לא להרגיש שבגד. להתנכר לחבר מהעבר יכול להיחשב “בגידה” למרות שאנשים לא מחשיבים זאת כעבירה חמורה.

ובכלל הוידוי מכיל ביטויים כלליים כמו “אשמנו”, “קישינו עורף”, שכל אחד יכול להתבונן בעצמו ולמצוא מעשים כאלו ואחרים שנכללים בקטגוריות אלו.

כמובן שישנה התקדמות, ואדם פורש מעבירות כאלו ואחרות, ואף מתחיל לקיים מצוות כאלו ואחרות, אבל שורש הרע קיים בלב האדם, ומוצא את חלקו בהנהגת האדם. פעמים רבות אדם מתרחק וממעיט של שליטת השורשים הללו בו, אבל המלחמה היא קשה, ואין סופית, ולפי הפסוק לא ניתן למגר את היצר, אלא רק לתת לו חלק קטן ביותר לביטוי. בנוסף, נראה לי שהשורשים עליהם מדבר הוידוי, שורשי הרע, לעיתים בכלל לא נכללים ברשימת הרוע שאותה אנחנו מנסים לבער ממעשינו. אני חושב שהדוגמא שהבאתי כמו התכחשות לחבר מהעבר, די ממחישה זאת. וממילא הוידוי הוא מאוד רלוונטי- הוא נותן ביטוי לשורשי הרוע האנושי הנשכחים מאיתנו. ודבר נוסף שחשוב לשים לב אליו  הוא שהוידוי אינו רשימת עבירות מצויה או חמורה, אלא הוא שורשים של תחושות ותכונות רוע, שמושרשות באדם.

ולכן כל אדם צריך להתוודות, ולהכיר ולהודות ברוע ששוכן בו, לפני בוראו. כך טען הרמב”ם לאותו חכם, שבכל יום הוא נוגע נגיעה כלשהיא בכל מילות הוידוי. בכל שורשי הרע.

לגבי השאלה השניה- הירידה למצרים הייתה בגלל פגם, פגם האמונה שהיה מושרש עוד באברהם אבינו, כששאל את השאלה “במה אדע כי אירשנה”. (נדרים לב ע”א, הגמרא מציעה שם עוד אפשרויות). ודווקא במצרים מודגש העניין שהקב”ה חישב את הקץ,  והוציא אותנו משם מבעוד מועד, כמו שכתוב בהגדה של פסח ועוד מקומות. שם החסד הוא דווקא ברור.

לעצם העניין של הודאה- נכון שההודאה, כמו העונש, הגיעו במקום בו חשב הקב”ה אותה לראויה. אבל הודיה קיימת גם כשהדבר מתבקש. גם כשהנהג באוטובוס מוריד אותך במקום אתה אומר לו תודה, למרות ששילמת והוא גם חייב לעשות את עבודתו והוא מרוויח ממנה. “תודה” היא הכרה בהטבה שאתה מקבל. הדבר מקבל משנה חשיבות כשמדובר באמירה כלפי ה’, שאפשר לפעמים לחשוב שדברים כאלו ואחרים קרו במקרה.

לגבי השאלה האחרונה- באמת אמרו חכמים “העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים” (ברכות ד, ד). ובאמת עדיף לומר תפילות אישיות בלשון אישית. עם זאת, אין לוותר על התפילה, שתקנו אותה חכמים, ויש לה משמעויות רבות כמו שציינת. כמו כן היא מכילה נושאים לאומיים, כלליים, שאדם לא היה רואה בהם צורך, אם לא חכמים שהזכירו לנו אותם. התפילה היא תפילה של עם ישראל, משהו שמחבר את הפרט לשאיפות של כל העם, ויש לה חשיבות רבה בתור שכזו.

אסיים שוב בכך שנהניתי מהשאלות, מהכנות והביקורתיות שניכרות מתוכן.

בהצלחה

נתנאל

madirim@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
שום מעשה טוב לא עשיתי?
אגש לעניין לא לפני שאקדים ואומר שאינני בא חלילה להתריס ולא ממקום של גאווה אני שואל, חלילה וחס. בתפילת יום הכיפורים בוידוי דרבנו ניסים אמרנו “אני יודע בעצמי שאין בי לא תורה ולא מצוות וכו וכו ואני רשע ולא צדיק רע ולא טוב ושום מעשה טוב לא עשיתי” ברגע שאמרתי...
עולות לי שאלות קשות על אמונה בקב"ה
אני אשה חרדית בגילאי ה40. לאחרונה עקב תהליכים שונים אני עוברת תהליך ברור עם עצמי לגבי תפיסתי את השקפתי היהודית. לאחר מחשבה חילקתי זאת לחרדיות, להלכה, ולקב”ה. כל מיני דברים שקיבלתי כמובנים מאליהם ועם סימן קריאה, מתקבלים אצלי עכשיו עם סימן שאלה. כאן בפורמט זה ברצוני לשאול אתכם לגבי 2...
מרגישה לא ראויה להתפלל בתקופה החשוכה שעוברת עלי
אני בת 20, מתמודדת עם דיכאון מג’ורי קרוב לשנתיים. אני אדם רוחני, מאד. תמיד הייתי כזו. מחפשת קשר קרוב עם אלוקים. קשר קרוב מתבטא בעיקר בתפילה. אני אוהבת להתפלל. מחוברת לתפילה, ומאמינה בה מאד מאד מאד. אבל באזשהו שלב, קצת אחרי שהדכאון נכנס לחיי, הפסקתי להתפלל. ולא בהדרגתיות. לא מסוגלת....
לא מחוברת לתפילה ולא מרגישה בוחרת
אני בת 25, מבית חרדי מאוד. מוצאת את עצמי עם המון ספקות ובלבול. יש לי שתי נקודות שהייתי שמחה אם תתייחסו: 1. בנושא תפילה – אני לא מחוברת לתפילה וכמעט ולא מתפללת, אני רואה סביבי הרבה שאומרים שהם רואים בחוש את הכוח של התפילה, אבל כשהם נותנים דוגמאות אני לגמרי...
לבעלי יש קושי עם תפילות ולי יש קושי עם זה....
התחתנתי לפני כשנה וחצי, לאחר שנים ארוכות של שידוכים. ב”ה זכיתי-זכינו ויש לנו זוגיות נפלאה. יש לי בעל אוהב ותומך ומכיל ועוזר כמה שרק יכול וב”ה אנחנו כבר הורים לאוצר נפלא. ב”ה בעלי תלמיד חכם אמיתי, קובע עיתים לתורה כפי כוחו ויכולתו ובאמת מונח בתורה (למרות שבפועל הוא גם עובד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן