נערה יקרה ומקסימה!

אני מתנצלת על העיכוב בשליחת התשובה.

קראתי את פנייתך, כואב ועצוב לקרוא את מה שאת מתארת.

כואב עוד יותר כאשר לפי דבריך את טיפוס חברותי- חווית חיי חברה עשירים בתיכון הקודם שלמדת, שם היית מוקפת חברות ואילו כאן את מרגישה כמעט בלתי נראית, לא פונים אליך, מבוקר עד סיום הלימודים את רק לומדת ובקושי מדברים איתך. המעבר מהמצב בו היית למצב הנוכחי הוא מעבר חד שמעצים את האכזבה והבדידות, כי אלו תחושות וחוויות שלא הכרת.

קשה לך לראות את הבדידות שלך מול אחותך שהשתלבה בקלות, ודווקא בתקופה הרגישה הזו חברתך הגדולה מתחילה שידוכים, אוסרים עליך להיות בקשר עם בת הדודה ואת מרגישה כ”כ לבד, כאילו כולם עזבו אותך לאנחות ושכחו מקיומך!!

זוהי תחושה מאד לא נעימה,

אני מנסה בשעות קריאת הדברים וכתיבת התשובה לפחות לנסות להיות איתך קצת.

עצוב לי בשבילך.

אבל-

עם כל העצבות והבדידות שאת מרגישה בנקודת הזמן הזו, התחושה החזקה שאני מרגישה מתוך הקריאה היא שהבדידות שאת מתארת היא זמנית מאד.

בין השורות שמתארות בדידות, וכל מיני דמויות קרובות שכרגע לא בסביבה שלך- אני שומעת נערה חמודה שהיו לה הרבה חברות, ויש לה כמה קשרים משמעותיים עם חברות שכרגע לא ממש זמינות, ועוד יהיו לה הרבה חברות.

כרגע יש נסיבות שמונעות מהקשרים להיות פעילים, אבל מבחינת הכישורים החברתיים והאישיות שלך- הפוטנציאל החברתי קיים והמצב יכול להתהפך לטובה. התקופה הלא נעימה היא זמנית, ועם השתדלות שלך, שאתייחס אליה בהמשך, ועם תפילה שהקב”ה ישמח אותך ויעזור לך ליצור קשרים משמעותיים, יש סיכוי גדול שהמצב ישתנה ובקרוב.

שאלת האם להפסיק להרגיש זהו פתרון טוב למצב. אז לא. זו אינה אפשרות (לא כדאית ולא אפשרית)- זוהי בריחה, בכל דרך שהיא. הכאב והבדידות הם רגשות עוצמתיים, עמוקים, וצורבים ממש פיזית, אבל הבריחה מהכאב יכולה רק לייצר כאבים נוספים בהמשך ולגרום לכך שהמצב הלא נעים ישמר או יחמיר.

מקומו של הכאב בחיינו הוא להצביע על קיומה של בעיה, כדי שנכאב אותה ונפתור אותה. כשאנו חשים כאב בשיניים אם ניקח משכך כאבים לכמה שעות ונמשיך לקחת שוב ושוב לא נפתור את הבעיה, נסיח דעת מעט עד לפתרון אבל שום דבר לא יעזור עד שלא נפנה לרופא השיניים ונטפל במקומות הכואבים.

הכאב והבדידות שלך כל כך מובנים, אבל הבחירה בכל אפשרות של בריחה, של להפסיק להרגיש לא באמת יגרמו להפסקת ההרגשה הרעה. אין ברירה אלא לכאוב בלי להילחם בכאב, יש בכך גם סוג של פורקן, להסתכל לכאב בעיניים ולנסות לבדוק מה עוד אפשר לעשות. וזו ההשתדלות עליה כתבתי למעלה-

אני מתארת לעצמי שהבדידות מעייפת ומורידה מוטיבציה, וכמו שכתבת- את ממש גמורה מהמצב. אבל אני בטוחה שכדי שיהיה שינוי במצב את צרכיה לנסות לעשות כמה צעדים קטנים מצידך. אסביר למה כוונתי:

לפי מה שאת מתארת בעבר היית מוקפת חברות, הסיבה לכך כפי הנראה היא שאת טיפוס נעים, חברותי וחיובי. שהגיעו אליך בצורה טבעית- לא היית צריכה להתאמץ ליזום או לצאת מגדרך כדי שחברות יפנו אליך. בשנה האחרונה נכנסת למקום חדש, מקום בו מן הסתם החברה הייתה מגובשת, ואף אחד לא טרח לפנות אליך ולגלות כמה את יכולה להיות חברה נחמדה ונעימת שיחה. יש סיכוי שהסיבה לכך היא עצלות, בושה או חוסר נוחות. כאשר הכיתה מגובשת פחות או יותר וכל אחת יודעת את מקומה, מעטות הבנות שייגשו, יפנו ויזמו מצדן שיחות איתך, כי התרגלו להרכב החברות שלהן, והן נמצאות באיזשהו אזור נוחות שדי מטריח לצאת ממנו כדי לדבר עם תלמידה חדשה. עושה רושם שזה לא אישי נגדך, אלא סתם, כי הן לא חשבו על אפשרות אחרת.

את לא רגילה לגשת להציע, לבקש, “להתחנף”, ויש סיכוי שאין לך אומץ לפנות מיוזמתך לבנות לבקש ללמוד למבחן, לשאול שאלה, לשתף בחוויות, או “להתערב” בשיחות חברתיות מכיוון שאת פוחדת שיוזמות מצידך יעוררו תחושת חוסר נוחות, או יעוררו לעג מצד הבנות. למעשה יוזמות כאלה מתקבלות בצורה טבעית בדרך כלל, לפעמים קצת יכולות להפתיע, אולי אחרי שנה שלא הכירו אותך אבל בכלליות יש פער גדול בין הפחד ליזום ולפנות לאנשים חדשים לצורה המבינה והמעריכה בה זה מתקבל מן הצד השני. כמה רגעי אי נעימות שווים את הרווח שיכול להיות כאשר תרגישי סוף סוף שאת רצויה ויש לך מקום. אני בטוחה שאת לא היחידה בכיתה שכרגע פחות משמיעה את עצמה, אם נח לך ויש לך למי, אולי כדאי לך להתחיל בפניות מיזמתך לבנות יותר שקטות וכך לקבל אומץ להפנות לבנות חברותיות שהיית מעוניינת ביחס מהן.

מתוך הקשר שהיה לך עם חברתך הגדולה אני מאמינה שיש לך סיכוי גם לפתח קשרים גם עם בנות מכיתות אחרות בביה”ס.

כמה יוזמות קטנות ופניות מצידך לבנות ואני חושבת שהמצב יכול להשתפר. קשה ולא תמיד נח ליזום, אבל אבל הקושי הוא זמני מאד ושווה את הרווח שיכול לצאת מכך.

שאלת האם יש קשר לכך שעברת מתיכון במרכז לירושלים- יש סיכוי שההבדלים בסגנון משפיעים, אבל לא ברמה שמצדיקה את הבדידות אותה את מתארת. כלומר: יש סיכוי שגם אחרי כמה יוזמות מצידך שישפרו את המצב הדברים לא ישתנו מהקצה לקצה ותהיי שוב מוקפת חברות כמו בעבר, וזה יכול להיות גם בגלל השוני בין הסגנונות. אבל השינויים לפחות יגרמו לך להרגיש שאת לא כ”כ שקופה ובודדה.

הייתי מציעה לך גם לפנות למישהו מצוות ביה”ס, או לאדם חיצוני שיקשיב לך ויהיה איתך. את עוברת חוויה שהיא לא פשוטה, ועד שיהיו לך שוב חברות טובות, אדם מבוגר שיכול ללוות אותך בתקופה הזו יכול להקל עליך את הקושי וכאב הבדידות

אני לא יודעת האם כבר התחלת את שנת הלימודים בתיכון. מקווה בכל מקרה שהדברים השנה יראו אחרת, ומעבר להצלחה שתהיה לך בלימודים תרגישי נראית, מוערכת, שייכת ואהובה.

מגיע לך!

דבריך נגעו לליבי, וגם חיזקו אותי באופן אישי-

אני עובדת בתיכון, ופנייתך עוררה אצלי הרבה מחשבה וצורך לתת את הדעת על כל אותן נערות נחמדות, שלא מספיק נראות.

תודה!

את מוזמנת לפנות או לשתף אם יש לך שאלות נוספות או היית רוצה כיווני מחשבה נוספים.

אל יאוש!

בהצלחה רבה ושנה פוריה, טובה ושמחה!!

בהערכה גדולה-

חנה

chanafarb@gmail.com