שלום מתלבטת יקרה

שאלתך נפלאה. היא מעמידה מראה גדולה מול תופעת ריבוי שיטות הטיפול, הקורסים, ומגוון התרפיות ההולכים ומתגוונים תחת כל עץ רענן ומבקשת בעצם לעשות סדר בכל אלו.

ובכן- ימיו של הסבל הרגשי והנפשי כימיו של האדם. מאז ומתמיד התמודד יציר כפיו של הבורא עם מכאובים נפשיים, עם חוסר אונים, בדידות ותחושות של חרדה ומצוקה.

לא לחינם אמרו חז”ל:” על כורחך אתה נולד, חי ומת..” כליאתה של הנפש האינסופית בגוף סופי ובזמן נתון מהווה מוקד מועקה בין אם האדם מודע לכך ובין אם לאו.

בעבר עסקו אנשים בהישרדות יומיומית של בריאות, הזנה ומציאת קורת גג לראשם, קמו בזריחה, הלכו לישון לעת שקיעה וכל מעיינהם היו מרוכזים בקיום פיזי בסיסי.

בנוסף לכך חווייתו של האדם הקטן הייתה חוויה של שייכות לקהילה, למקום, ולמחויבות וערכים. בגלל תהליכים שונים של מודרניות, עיור ותיעוש החל האדם לפתח לעצמו עזרי בריאות, לבוש וקיום.

רמת החיים עלתה, פחד ההישרדות שכך במעט ונוצר הרבה זמן פנוי, בני האדם החלו לגור בבתים מרווחים יותר, במרחק גדול יותר מן המשפחה ובפחות צמידות לקהילה ולערכיה.

כך נוצר פנאי ונוצר אדם שיש לו משאבי זמן ומחשבה להתחיל לחשוב על קיומו ועל סבלו באופן יותר אינטנסיבי.

אם בעבר שאל האדם את עצמו מהם מחויבויותי בחיים וכיצד אמלא אותם, הרי שהיום נוטה האדם לשאול את עצמו מהן זכויותי וכיצד אלו יגרמו לי להיות מאושר.

אל המקום הזה נכנסת הפסיכולוגיה שהיא מדע מודרני ומנסה להבין את נפש האדם ולתת לו מזור וארוכה.

כמספר ההוגים בעולמות תוכן אלו כך מספר השיטות, ההדגשים, מציאת דרכי הריפוי וההבנות של הדרך אל האושר והשלווה. בכל זאת ישנו בידול משמעותי בין אשכולות הריפוי השונים.

תרפיות מסוגים שונים, ששלושת המימדים הוא אחד מהם מבטיחות הקלה בסימפטום ובסבל גם ללא העמקה יתרה אל תכנים נפשיים.

יש המדווחים על שיפור ניכר בחייהם ועם הצלחות לא מתווכחים. (ראיתי הרבה מאוד נשים ונערות שחוו הקלה אולם לאחר זמן שבו הסימפטומים לפקדם בשנית,

זוהי כמובן התרשמות אישית, נקודתית שלי ואינה מצביעה על כלל ברזל שניתן לנסח כתוצאה מכך)

אשכול נוסף הקשור עם השיטות הפסיכולוגיות היותר מסורתיות (פסיכואנליזה, למען הדיוק) אינו מתחייב לריפוי מהיר אלא מציע דווקא התבוננות פנימה שלעיתים היא כואבת ודורשת שינוי אישי מעמיק.

פרויד, מייסד הפסיכואנליזה הרבה לומר ששיטתו אינה מבטיחה אושר היא מבטיחה הכרה פנימית. להבדיל בין החול והקודש גדולי המוסר הרבו לדבר על נחיצותה של דעת האדם את עצמו ללא נגיעות ובפיכחון.

שאלת השאלות היא: מה את מחפשת? אם רק הקלה מכאב- יתכן מאוד שתמצאי אותה בכל מיני שיטות טיפול אלטרנטיביות, במהירות וביעילות, אמנם השוק מוצף בשרלטנים ובאנשי אינסטנט- נפש,

אך אין לי ספק כי ישנם גם אנשים היכולים להביא מזור ולו חלקי לכאבייך בזמן קצר ובעלויות לא מאוד יקרות.

אך אם חפֵצת דעת את. אם מעבר להקלה בסבל את מחפשת לתור את עולמך הפנימי, להבין כיצד את יכולה לצמוח, להרחיב את אישיותך ולפתחה,

לקחת אחריות על סבלך ועל חייך ולא רק להסביר את קשייך לאור ילדותך העגומה,

או אז אני ממליצה לך בחום על מסגרת של טיפול פסיכואנליטי, שם מתרחשת חוויה שונה לגמרי. הריפוי הוא אמנם משאת הנפש, אך הדרך אליו ודמותה של מי שהולכת בו – מרתקים ומעשירים לא פחות.

זו הזדמנות לדעת לעומק את עולמות התוכן הפנימיים שלך, זה כואב פעמים רבות, דורש הכרה במקומות מפחידים, נמוכים ומעוררי בושה בתוכנו, אולם תהליך מעין זה מבטיח גיבוש אישיות שלמה ( לא מושלמת, זו פנטזיה שמסבה סבל אישי רב)

המתבוננת אל חייה באומץ ובכנות וצומחת משם בעזרת השם ובזכות עצמה.

בעולם העכשווי מחפשים האנשים ריפוי מידי ואמפטיה- שמישהו ימחה דמעתם ויגיד להם כמה הם יפים ואומללים, יאשר שהייתה להם, אכן ,ילדות עשוקה וכתוצאה מכך הם תקועים לנצח.

בטיפול פסיכואנליטי טוב מתרחשים תהליכים אחרים- אמפטיה היא רק נקודת הפתיחה של המפגש אך ממנה והלאה נדרש האדם להכרה כואבת בעולמו, בכאביו ובחסריו,

תוך כדי כך הוא מבין שהעבודה מרובה, שאין קיצורי דרך, שילדות כל האנושות הייתה פגומה וחסרה אולם דווקא מתוך הכרה אישית זו ניתן להניח למשקעי העבר לא רק להתיש אלא גם לכוון, לבנות , לגדל קומת דעת נוספת.

יתכן מאוד שלא תמיד אפשר לפנות זמן ומשאבי כסף לטיפול ארוך, ובוודאי ישנן עוד אפשרויות של צמיחה מעבר לפסיכואנליזה.

אך בהשוואה בין שתי השיטות שהעלית בשאלתך ניתן לומר כי בעוד שאשכול טיפולי הזבנג וגמרנו מבטיח ריפוי והקלה בסבל.

האשכול הפסיכואנליטי מעודד סובלנות לכאב, הכרה בסבל האנושי וידיעת עצמינו בצורה משחררת. אלו בתורם,

באיטיות שלא תמיד קל להכילה מייצרים רגיעה בים החיים הסוער

בחרי לך את המטרה שאת מכוונת אליה, שתיהן רצויות ולגיטימיות בהחלט.

מאחלת לך חיים של שמחה, סיפוק ומיצוי.

בהצלחה

אתי

esterzi53@gmail.com