שלום יקרה,
איזו זכות לפגוש בך, בקדושה של נפתולי תפילתך להתפלל.
בקריאת פנייתך, עלו בי שתי פנים לחוויה שלך: הבלהות והבהירות.
החלק המאיים הוא, שאת פוגשת כאן מעשה אפל של הסטרא אחרא- לנצל את כושר הריכוז והדבקות שלך, ולנתב אותו לאפיקים חסרי עוגן.
הוא מבצע את תפקידו נאמנה: מציע להשתמש ביכולות וכישורים באופן אחר ממה שמביא לחיבור לכל הטוב והקדוש.
החלק המאיר הוא, שברגע שאת מזהה אותו ואת השורש הטוב שהוא מנצל- את יכולה לעבוד ולהשתחרר לחופשי, להיות כפי שאת רוצה להיות.
תשובה לשאלתך בקומת השכל, מצויה ברובד ידיעת השם: השאלות אודות אמיתת מציאותו, אופי הקשר עם הנבראים- אלה הן שאלות רלוונטיות וחשובות!
להוספת בהירות בנושאים אלה, ניתן להמליץ על שיעוריו של הרב מרדכי ארם-צובה (ניתן להורדה בחינם כקבצי שמע) בספר “דרך השם”. הספר הזה באופן כללי מחזק את ההבחנות בנושאים המטרידים אותך.
בכל מקרה, שאלותייך ותהיותייך ראויות למבט מעמיק ולתשובה.
כשתתני להן מקום ומרחב בחייך, הן עדיין תגענה אולי בתפילה. אך את תוכלי בעדינות להזכיר להן שכעת זה לא הזמן, בידיעה מרגיעה שאחר כך תפני מרחב לליבון.
עוד חלק בקומת השכל, הוא כל כך פשוט, שמרוב פשטותו אנחנו דשים אותו בעקבנו: הבנת פירוש מילות התפילה.
מהי הכוונה במילים “ברוך-אתה-ה’?” רבים טועים כי אנו נותנים ברכה לה’, אך הכוונה הנכונה היא: מקור הברכות אתה, ה’.
עד שלא ישבתי עם ספר (כגון: סידור “כוונת הלב”) היו מילים שפשוט לא הבנתי, או שהבנתי היתה שגויה ושיבשה את כוונתי.
בכך אנו עוברות לתשובה בקומת הרגש, לעיקר עניין התפילה – החוויה שלך.
הנפש שלנו סופגת ומעבירה מידע דרך הגוף והחושים. כך בדיוק פועלות מכונות אמת: בדיקה של מוליכות בעור ודופק יכולים להעיד על מצבו הנפשי של האדם.
לכן, העבודה כאן היא לאפשר לנפש שלך להיות במקום שטוב ונכון ומדויק לה.
אחלק בין כוונה במילים לבין ההתכווננות הכללית שלך בתפילה.
מבחינת כוונות המילים: לאחר שקומת השכל מיושבת, יש בסיס שאליו את יודעת לכוון את ליבך.
כעת נותר לחבר את הלב אל הידע שלו.
ישנה טכניקה פשוטה מאד שעובדת מצוין. לשם למידתה עלייך לפעול בדיוק לפי ההנחיות הבאות, מבלי לדלג:
-שאלי את עצמך: “מה אני מרגישה עכשיו?” והמתיני לתשובה. כל תשובה מתקבלת ונכונה.
-אבקש ממך כעת, ממש תוך כדי קריאה, להניח יד על הלב, ולשים לב לנשימה שלך; שאיפה, ונשיפה.
שאלי את עצמך בשקט, אל תוכך: “מה מרגיש לי עכשיו?” והמתיני לתשובה.
האם היה הבדל בין החוויות של איתור התחושה/רגש?
התנועה של הנחת יד על הלב, יוצרת מעין “מעגל סגור” שבו ישנה זרימה הכרתית בין השכל ללב לגוף, והמגע העדין הזה מעורר את החיבור לשפת הלב.
כרגע המנגנון להמנע מהסתבכות במחשבות הוא אמירה מהירה ונטולת חיבור.
אולי מתאים שתמשיכי בקצב המהיר יותר, ועדיין מבלי להתרכז ‘חזק’ אפשרי ללב להביא את כוונתו.
עוד כלי שיכול מאד לעזור לך כפי שהוא עוזר לרבבות אנשים בתחום הריכוז, והוא מגיע מגישת הקשיבות (mindfulness);
את עומדת וידך על הלב, יודעת לכוון בפירוש המילים ומכוונת לתפילה.
מה שמובטח לך, זה שמחשבות אחרות תגענה.
איך אני יודעת זאת? – כי את אנושית.
העניין הוא לא לסלק את המחשבות וההרהורים, אלא לשים לב שהם באו, לנפנף לשלום מוכר, ואז בעדינות להחזיר את הפוקוס והמיקוד אל המילים.
על מנת להפוך את ההתמקדות-מחדש להרגל, אין מנוס מלתרגל.
המיומנות הזו הינה בעלת ערך לכל תחומי החיים, לא רק לתפילה.
קחי לך זמן קבוע ביום (לפני השינה/ארוחת בוקר/נסיעה קבועה באוטובוס). במשך 5 דקות, שימי לב אך ורק לנשימות שלך. אל תנשמי באופן מיוחד, אלא רק לשים לב לאויר נכנס, אויר יוצא. בחרי נקודת מיקוד ספציפית לנשימה באזור הבטן/החזה/האף והפה. שימי לב לאויר שנכנס ויוצא. ברגע שתשימי לב שהמחשבות נדדו (כפי שצפוי שיקרה, זה קורה לכולם), החזירי בעדינות את המוקד חזרה אל הנשימות.
התרגול ירגיל אותך לשים לב לנדידת המחשבות, ובעדינות תוכלי לבחור להשיב את הקשב אל הלב.
תוכלי גם לתת לעצמך דימוי שמתאים למצבך הרצוי והאהוב בתפילה. למשל: “אני מושכת אלי קרני אור” / “אני נשענת” /”אני מוחזקת בחיבוק אוהב”/ מה שמתאים לך. הדימוי בציור עוזר לנפש להתארגן למצב הרצוי לך.
עם הזמן והחיבור האישי שלך לתפילה מתוך סגירת מעגל הגוף, המח והרגש, מאד יתכן שתמצאי בתוכך כוונות משלך למילים.
למשל, ב”זכרנו לחיים”- האם את מבקשת רק על חיים ולא מוות, או על איכות חייך? איזה חיים את מבקשת? מה עבורך נחשב לחיים עם חיות (בשורוק)?
כך, עם כל למידה והעמקת המחשבה, את תטווי את החבל שלך, כפתיל צמיד, וחבלים יפלו לך בנעימים.
מאחלת גמר חתימה טובה,
בכל טוב ה’ עלייך ובתוכך,
שפרה
smw.wohl@gmail.com>
דלג לתוכן
תגובה אחת
השאלות האלו טובות מאד, הדרך היא לא לגרש את המחשבות, אלא להפך.
דווקא מתוך השאלות מגיעים לעומק גדול יותר.
מצטרף להמלצה לשמוע שיעורים בספר דרך ה’ לרמח”ל.
ב2 מילים: אמנם ה’ הוא כלל לא במושגים שלנו והוא לא מקשיב לנו כמו בן אדם, אך אותו ה’ שגילה את רצונו במעמד הר סיני וביד הנביאים, גילה שמתייחס לנבראים, ושיש לנבראים אפשרות לדבר אתו והוא רוצה לשמוע אותם.
מי שלא שאל את עצמו אף פעם את השאלות האלו, יהיה קשה לו להבין באמת את יחס ה’ אלינו בצורה נכונה.
גם לי בעבר היה קשה לי מאד להתפלל עקב השאלות האלו, ואחרי שמצאתי להם את התשובות והתיישבו לי על הלב, תפילותי עלו מאד, והרבה יותר ממה שהיה לפני כן.