שלום לך רעיה ואם יקרה,

את כותבת שזכית בנישואין מאושרים עם בעל יקר ואהוב ובשני ילדים מקסימים. כשאת מספרת על בעלך, מרגישים את ההערכה וההודיה שיש לך על כך שזכית בו. מרגישים את השלימות הפנימית שיש לך מהבחירה בו ואת התחושה שאת ברת מזל. לכל זה מפריע דבר אחד והוא – מראה פחות גברי.

אני מתפעלת מכך, שבינך לבין עצמך, לגמרי ברור לך מה עיקר ומה טפל. הנתון הטכני הזה אינו פוגם כלל באהבה שאת חשה כלפיו. את נהנית ושמחה במידות הטובות שלו, באחריות שלו למשפחה, ביראת השמים שלו, בכבוד ובאהבה שאת מקבלת ממנו. כל אלו מקבלים מקום של כבוד במרחב הזוגי שלכם ועושים את חיי נישואיכם למאושרים. לתוך הקן החם והאוהב הזה נכנסו ילדיכם המקסימים שאתם מטפחים ביחד. לכאורה הכל נפלא וטוב ונשאר רק לאחל לכם שתמשיכו להתפתח ולפתח את חייכם וביתכם ולגדל את ילדיכם להיות ערכיים וטובים כמוכם.

אך מה לעשות שבלי אתגרים אי אפשר?

מה לעשות שהדרך שמתקדמים וגדלים בה בעולמינו היא ע"י התמודדות עם החיכוך שנוצר מהמפגש שלנו עם המציאות?

הקושי שלך הוא לא פעוט. המחשבה על מה שחושבים על בעלך ועל מה שחושבים עלייך, בתור אשתו, בעניין הזה, מתישה ומטרידה מאוד. גורם נוסף שמחליש אותך עוד יותר, הוא הביקורת העצמית שלך. ניכר מדברייך שאת כועסת ומאשימה את עצמך על כך שאת נותנת לדבר כה שולי להציק לך, על רקע הערך העצום של האהבה שקיימת ביניכם.

מדוע באמת העניין הזה מציק לך?

כולנו מופעלים במידה רבה ע"י תפיסות פנימיות – משפטים שקיימים בתוכנו ואנו תופסים אותם כאמת מוחלטת. משפטים פנימיים אלו מעצבים את הגישה שלפיה אנו פועלים בעולם. הם נחקקו בנו בילדותינו, בלי ששמנו לב. לרוב איננו מודעים להם וזה מחליש את היכולת שלנו לזהות את חוסר האמת שבהם ולבחור להתנהג אחרת.

מדברייך אני מעלה את האפשרות שהתפיסות הפנימיות שמנהלות אותך ומציקות לך הן:

– "מה שאנשים אחרים חושבים עלי/על בעלי, קובע את ערכי"

– "איני בסדר כי אכפת לי מה חושבים על בעלי/עלי"

דבר נוסף שהעלית הוא פחד שיש בך שכשילדך יגדל גם לו יהיה מראה כזה. אני מבינה שהעובדה שציינת שאת בן אדם חרדתי קשורה בפחד הזה.

למה את מתכוונת כשאת מגדירה את עצמך 'בן אדם חרדתי'?

האם את מתכוונת לכך שאת נבהלת בקלות? דואגת מדברים לא טובים שעלולים לקרות?

גם זה נוצר מתפיסות פנימיות. תפיסות פנימיות אופייניות לחרדות הן:

– "העולם הוא מסוכן ולכן עלי להיות דרוכה לקבל את פני הרעה"

– "אין מי שידאג לי"

– איני בסדר ולכן מגיע לי שיקרו לי דברים רעים"

ייתכן שתפיסות מהסוג הזה מעלות בתוכך את האפשרות שלבנך יהיה מראה דומה לאביו כמאוד סבירה, למרות שזה בכלל לא בטוח ואפילו חשש רחוק.

כדי לשנות את המצב, אני מציעה לך לבחון את עצמך ולבדוק מהן התפיסות הפנימיות שיש לך, שקשורות בעניין שהבאת. לשם כך, כדאי לך לקחת זמן שקט ורגוע עם עצמך ולשאול את עצמך (עדיף שתשאלי בגוף שלישי):

– "מה מפריע לך כשאחרים רואים את בעלך?"

– "מה את חושבת על עצמך בקשר לתגובתך על כך?"

– "מה מביא אותך לחשוב שלבנך יהיה מראה כזה, כשיגדל?"

– "מה מפחיד אותך במחשבה הזו?"

תשאלי את עצמך בהתעניינות, תעני לעצמך בכנות ותיקחי את התשובות שקיבלת בשיא הרצינות. יש סיכוי גדול שהן יהיו בשבילך חידוש.

מכל זה תזהי ותכתבי את התפיסות הפנימיות שמנהלות אותך כאן.

ומה עכשיו?

עכשיו תוכלי לבחון בעיני השכל האם תפיסות אלו אמיתיות? האם הן משקפות מציאות אובייקטיבית? תזהי את הטעות שיש בהם ואז תוכלי לנסח לעצמך, בכתב, את משפטי האמת, שלפיהם את רוצה לנהל את חייך.

למשל:

– "נבראתי בצלם אלוקים ולכן ערכי הוא אינסופי ולא תלוי בשם אדם"

– "קיבלתי את הניסיון הזה כדי לייקר, בכל פעם מחדש, את בעלי ולהבחין בין עיקר לטפל"

– "אף אחד אינו מושלם וכך גם אני. אני הולכת ומתקדמת כל הזמן"

– "הקב"ה רואה ומעריך את ההתקדמות שלי"

לגבי הפחד שקשור בבנך ובכלל לגבי הגישה החרדתית, תפיסות אמת שיכולות להתאים לך:

– "העולם מנוהל בהשגחה מתמדת על ידי בורא אוהב וכל יכול"

– "הקב"ה אוהב אותי ושומר עלי בכל רגע"

– "הקב"ה מעריך ומייקר את מאמצי"

– "אני טובה ורוצה טוב"

עכשיו, בכל פעם, שתעלה בך התחושה המציקה ו/או הפחד, תזהי את המשפטים המוטעים שיוצרים אותה ותבחרי לחשוב את משפט האמת החדש, המתאים לאותה סיטואציה.

הפנמת תפיסות פנימיות חדשות זהו תהליך. איננו אחראים על התוצאה אלא על הדרך. עם זאת, כבר בצעדים הראשונים מורגש השינוי לטובה וזה נותן את הכוח להמשיך הלאה.

אני מאחלת לך המון הצלחה וסיפוק מהתהליך ומהתוצאות המבורכות שלו.

בהערכה רבה

פנינה

[email protected]