The Butterfly Button
המשפחה של בעלי..

שאלה מקטגוריה:

יש לי בעיה עם חמותי והמשפחה של בעלי…
בתחילת הדרך היה נחמד, היו התנהגויות שהתמיהו אותי וביקורות גלויות על ההורים שלי מצד חמותי.
ככל שהזמן חלף, הענינים נעשו סבוכים יותר,בגלל שההענקות הכלכליות שלהם לנו כזוג לא היו זהות.
אני מרגישה בציניות וביקורת רבה שנושבות מצד חמותי.
הורי בעלי לא חסכו ממנו השמעת דברי ביקורת וכעס על התנהלותו של אבי.
לאט לאט החלו להופיע הערות על ההופעה שלי, על צניעות (כל מי שמכיר אותי יודע שאין בעיה אצלי בצניעות)
בשבת כשאנחנו שם אני יכולה להנות ובמהלך השבוע פתאום חוזרים אלי כל מיני משפטים ותגובות פוגעניות.
הכל נעשה בחכמה , ואת הפגיעה אני חווה אחר כך.
נוצר מצב שאינני מעוניינת להגיע לשם לשבתות, אני מדברת עם חמותי בטלפון לעיתים נדירות בלבד,
כל שיחה גוררת אחריה מצב רוח רע ופגיעה בשלום בית.
בשיחות איתה יש הרבה רכילות ולשון הרע על גיסות אחרות במשפחה, ונוצר מצב שאין לי אמון בהם, המשפחה הזו מדברת על כולם מאחורי הגב.
מצד שני ,הם מאד נדיבים ומפרגנים מתנות וכו’. אך המצב הזה גורם לי לא לרצות במתנה. “לא מדובשך ולא מעוקצך”…
מה עושים?

תשובה:

שלום לך, יקרה

את מציגה כאן בעיה, שלא משנה כמה היא שכיחה, היא מציקה וכואבת ומשליכה על הרקמות העדינות ביותר של מערכת היחסים המשפחתית. מערכת יחסים שככל שהיא קרובה, פוטנציאל הפגיעה שבה רחב ונושך יותר.

מניסוח שאלתך נשמע שאתם עדיין די בתחילת הדרך. משום כך טוב עשית שפנית להתייעצות, בטרם התקבעו דפוסים הרסניים בקשר ביניכם. את מתארת התחלה נחמדה ומרעיפת מתנות, ואם כי היו דברים שהתמיהו אותך פה ושם, די העלמת עין, קיוית לכונן מערכת יחסים טובה ונעימה. נתת אמון, היית נחמדה, קיבלת אותם באהבה למרות החסרונות, ובאת עם נכונות גבוהה להיות חלק מהמשפחה.

אבל האמון שלך ספג פגיעה ישירה. מה הסיבה שהם מציגים – זה לא ממש משנה. אביך לא עמד בהתחייבויותיו, מסיבותיו הוא, ואת למעשה סופגת את הבליסטראות. יש כאן משהו יותר מתמוה. קשה להבין פגיעה כזו, שהיא מעין פעולת תגמול כלפי הוריך ואין בה כדי לפתור בעיה. עניינים שבין מחותנים צריכים להיות מוסדרים בארבע עיניים, בלי לנהל את המלחמות מעל גבו של הזוג הצעיר. את מתארת תחושה של סכין בגב, של בגידה באמון. את מגיעה, עוברת שבת משותפת באוירה טובה, ואחר כך מקבלת ד”שים שליליים לאורך השבוע. זה הרסני ופוגע בתשתית הכי בסיסית של כל מערכת יחסים שהיא – אמון.

אבל זה כבר קורה ואת בתוך המערכה. מה ביכולתך לעשות?

ובכן, את אומרת שהקשר כבר נפגע. את ממעטת ללכת לשם ומפחיתה את החיכוך אתם למינימום. אם כך, כשאת שואלת – מה ניתן לעשות? לאיזה סוג ‘עשיה’ את מתכוונת?

התגובה הטבעית שלך היא בריאה והגיונית: לא מדבשך ולא מעוקצך. אינך מסכימה להיפגע, לקבל יחס לא ישר, לספוג ביקורות על משפחתך ועל דברים שבינך לבינך (הופעה, צניעות). את שומרת מרחק ובצדק.

אם שיחות הטלפון שלך עם חמותך גוררות מצב רוח רע ופגיעה בשלום הבית – המנעי גם מהן. אין ערך בעולם שבשמו את מחויבת להיפגע ולספוג עוינות וביקורת. עליך לשמור על עצמך ועל הבריאות הנפשית שלך, ואם אפילו שיחה אקראית עם חמותך גוררת אחריה תופעות לוואי קשות כאלו – המנעי משיחות אתה לגמרי. היי קצרה ותכליתית, שאלי לשלום המשפחה וסיימי ענין. בכך את תשדרי שלא תסכימי לפגיעה בך ולא תשלימי עם דיבורים על היקרים לך. הודי בנימוס המתבקש על מתנות ועברי הלאה.

אבל אולי שאלתך משקפת רצון לשפר את מערכת היחסים וניסיון לראות האם את יכולה לתרום במשהו לשינוי. במקרה זה, תוכלי לנסות לשנות עמדות בכמה ערוצים, ולראות האם משהו מהם עובד ובאיזה אופן.

כלומר, עד כה נהגת על פי מודל של גרוי-תגובה: חמותך ביטאה כלפיך ביקורת ועוינות, ואת הגבת בהתרחקות ובקרירות. כאמור זו תגובה טבעית ובריאה, והיא משרתת אותך במצב העניינים הקיים. אולם, כפי שהתבטא אלברט איינשטיין, איננו יכולים להשתמש שוב ושוב במודלים הישנים ולצפות שיקרה משהו חדש. כדי שיתרחש שינוי כלשהו, עליך לשנות את דרכי הפעולה באופן יזום ומכוון. הקודמות לא עבדו: לא הניסיון להיות נחמדה ולבסס את הקשר, לא ההתרחקות והעוינות. מה כן יכול לעבוד?

קודם כל, צריך לבדוק מה מההתנהגויות של בני משפחתו של בעלך קשור אליך ישירות (למשל, ביקורת על אביך), ומה מבטא התנהלות כללית (לדבר על אנשים מאחורי גבם). מהתנהלות שהיא כללית ו’שייכת להם’ אין לך מה להיפגע. זה הם ולא את. למצוא פגמים באחרים ולדבר עליהם – לא צריך בשביל זה מנת משכל אסטרונומית. זו התנהלות לא חכמה שפוגעת עמוקות בכל המרקם המשפחתי. מסתבר שגיסות אחרות מוצאות את עצמן בקו האש מדי פעם גם כן. אין צורך לקחת את זה אישי. הורי בעלך מפגינים חוסר יכולת קבלה כלפי מצטרפים חדשים למשפחה, ואי מתן לגיטימציה לצורות הורות שונות. זוהי צורת חשיבה ילדותית וצרה. אנשים לא מתבגרים מעצם זה שהשנים עוברות עליהם. הם עשויים להשאר ילדים במשך כל חייהם.

ממקום כזה, של נטרול הפגיעה האישית ושל עמדה עניינית, את יכולה לעצור את העומדים מולך בצורה בוגרת ואסרטיבית ולהבהיר: לא אסכים שתדברו על ההורים שלי. אם מובעת כלפייך ביקורת גלויה – זכותך המלאה לעצור אותה בגלוי, גם אם מישהו לא ירגיש בנוח מכך. במקום להגיב בצורה ילדותית (פגיעה והסתגרות מצדך) מול התנהגות ילדותית (חוסר שליטה וחוסר התחשבות מצדם), העלי את רמת השיח והגיבי באסרטיביות – כבוגר מול בוגר. הבהירי עמדות, בו במקום, או מאוחר יותר: אני מכבדת אתכם ורוצה לבוא, אבל כל עוד התנהגות X ביחס אלי תימשך, לא אוכל להגיע. שיח שמציב גבולות בדרך של כבוד – כבוד הן לך והן לעומד מולך – בדרך כלל משיג תוצאות. אבל גם אם לא – לפחות תדעי שאת שלך עשית. הגדירי את גבולות הגזרה, את המותר והאסור ביחס אליך, והניחי להם לבחור כיצד להתנהל.

בנוסף, השאלה החשובה והמתבקשת היא – היכן בעלך בכל הסיפור? הוא מן הסתם קרוע בינך לבין אמו, וזה מובן. אבל קריעה היא מצב פתיחה נתון, ויש להתקדם ממנה הלאה אל התנהלות שתיטיב אתכם ולא תפגע במרקם היחסים העדין שביניכם.

כל עוד אין בידיו דפוס התנהלות טוב יותר, הוא ישתמש בכלים שברשותו. טבעי שבעלך ינסה לרצות גם אותך וגם את אמו; הוא רוצה שיהיה לך טוב, אבל הוא גם אוהב את אמו וקשור אליה. והוא ימשיך לפסוח על הסעיפים כל עוד זה יתאפשר.

משום כך, עליכם להעלות את הנושא לשיחה ביניכם עוד פעם ועוד פעם, מתוך הבנה לקושי שלו ולמצב הלא נוח שהוא נקלע אליו. לראות מה אפשר לעשות ובאיזו דרך. איך הוא יכול להגיב כשאמו מעבירה עליך ביקורת, בלי להישמע פוגעני? איך הוא יכול לתווך את רגשותייך מולם? וכן, מה העמדה שלו לגבי ההתנהלות של אביך? יתכן שהוא כועס עליו גם כן, ומרוצה שמישהו עושה בשבילו את העבודה. בררו את הנושא הטעון הזה ביניכם, הגיעו להסכמה – מה אתם מצפים זה מזה, מה תהיה ההתייחסות שלכם מכאן ואילך כלפי אביך וקשייו הכלכליים, מה תוכלו לבקש ועל מה לוותר, ובעיקר – איך הוא מגיב כשאמו מפנה אליך ביקורת, גלויה או עטופה.

אמרי שאת מעוניינת לשפר את מערכת היחסים הקיימת, אבל זקוקה לעזרתו בכך. אחרת תצטרכי לשמור מרחק, והקשר ייפגם. מה יהיה כשיגיעו הנכדים? לא תוכלי להסכים לקשר קרוב בינם לבין משפחת בעלך, אם היחס המסוים הזה יימשך, ושני הצדדים יפסידו מכך. זה יעזור לו להתגייס. אם צורת תגובה מסוימת קשה לו – הציעי תחליף. הגיעו להבנה ולהסכמה. כששניכם תשדרו פחות או יותר עמדה אחידה – גם משפחת בעלך תיישר קו. יש כאן הזדמנות טובה בשבילכם לחזק את הקשר הזוגי, להחליט על ערכי הליבה שלכם ולעלות על המסלול בתור שני אנשים בוגרים ומנוהלים רגשית.

ישנה דרך נוספת – אבל היא מיועדת למיטיבי לכת, ואת כל כך בתחילת הדרך… אבל אולי שווה להביא אותה למודעות, להחזיק אותה בפינה כלשהי של המוח, ואולי יום אחד תראי שאת יכולה, שיש בך מספיק כח וביטחון לנסות גם את הכיוון הזה.

לדרך הזו קוראים “כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם”.

כן, בוודאי! זה כתוב במשלי, זה לא פטנט, זה מין אמירה כזו…

אם נחייך לשני, הוא יחייך אלינו בחזרה.

אז לא, זה אינו הטריק החיצוני שאנחנו מורגלים לחשוב שזהו.

כמים הפנים לפנים אין פירושו שאם נכסה על הרגשות האמתיים שלנו ונפגין יחס מעושה – נרוויח בתמורה את יחסו הטוב של הזולת. מעין מסחר ברגשות.

בדיוק להפך!

הפסוק אומר ברורות – כן לב האדם לאדם. לב האדם הוא כמו מראה כלפי האחר. מה שאת מרגישה בלבך כלפי חמותך – אותו יחס היא תחזיר אליך כמו תמונת ראי!

אם את חרדה ונבוכה בחברת חמותך – היא תשיב לך באותו מטבע. היא תחוש את הזרות ואת ההסתייגות – ואת תקבלי בתמורה יחס זר ומתנכר.

אבל היית נחמדה! החמאת על הסלטים וביקשת מתכון! ענדת את השרשרת שקיבלת מהם והפגנת הערכה! לא משנה. רגשותיך האמתיים עוברים בערוצים תת קרקעיים ומשדרים מסר הפוך.

הבשורה הטובה שעולה מן הפסוק, שלא משנה מי עושה את הצעד הראשון – מערכת היחסים מתאזנת בצורה הדדית.

כלומר, אם את תחליטי להפוך את הסליל, תוכלי לשנות גם את המנגינה. נסי להתרכז בדברים הטובים שאת רואה בחמותך. היא אינה האשה הגדולה והמרתיעה שאת רואה בה. היא אשה הזקוקה להערכה ותשומת לב כמו כל אחד מאתנו. כתבת שהיא נדיבה ומפרגנת. מה עוד את רואה בה, בתור אדם, לא בתור חמות שיחסיה אתך טעונים? דברים טובים שאת מזהה, אמירות נחמדות של תחילת הדרך. זו עבודה שאת עושה בינך ובינך. אין צורך לבקר אותה בפועל (כל עוד אינך מסוגלת) ולנהל עמה שיחות נפש כדי שהשינוי יתרחש. פשוט תתחילי לחשוב עליה טובות, לראות בה את הטוב. ללמד זכות על הקשיים שהיא יוצרת – קשה לה לתעל רגשות, תפיסת העולם שהיא גדלה עליה גורמת לה לראות את הדברים מזוית אחת ויחידה, היא מרגישה נפגעת ומרומה, וכו’. שוב, צריך המון בגרות ואובייקטיביות כדי להיות מסוגלת לעשות זאת. אבל עם אימון ותרגול הדבר אפשרי. נסי לראות את הטוב שבה ברמה העמוקה ביותר שאת מסוגלת לה, לנסות לעורר בתוכך כלפיה רגשות חיבה ואהדה. לדחוק הצדה תחושות פגיעה ולהתמקד בה עצמה.

זה – אוכל להבטיח לך בוודאות – יעורר את הרגש המקביל אצלה. אולי לא תראי את השינוי בן יום, אבל הדברים יעשו חריש עמוק, ויום יבוא ותתקשי להאמין שמדובר באותו אדם.

מקווה שהדברים יעזרו לך. אני כאן ככל שתצטרכי בהמשך.

בברכת הצלחה וברכה רבה,

אורית

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. מפחיד!!!!! נראה כאילו אני כתבתי!
    מזדהה עם כל מילה שלך! כולל הביקורת עלי ועל משפחתי, ועל הערות על צניעות למרות היותי צנועה ומכבדת…
    בקיצור מזדהה לחלוטין…
    כשהיינו חוזרים משבתות – מריבות של שבוע לפחות ועצבים של שנינו תסכולים וחוויה נוראית של אשמה של כל צד בעניין
    תחילה נקטנו בגישה של התרחקות ואדישות – ואז הבנו שאנחנו נחטא לילדים שיבואו לנו – להם מגיע סבא וסבתא משני הצדדים וזו גם לא גישה כך הבנו…למרות שכמובן שיש מקרים שזה חובה – ידענו את הכוחות שלנו…
    התייעצנו הרבה- והאמת שבסוף הרעיון היה של בעלי, “מבצע מחמאות” – פשוט התחלנו להחמיא ולהחמיא לחמותי..כמו לילדה קטנה זה סימם אותה!!!!!!!!!! פשוט ראתה בנו זוג שמעורר אצלה אולי קנאה אולי מקום של שאיפות אליהם הייתה רוצה להגיע – אני עוסקת במקצוע נושק לשלה רק יותר יוקרתי –
    בקיצור זה עבד! ידעתי שאם לא להיות חברה שלה זה יהיה להיות האוייבת שלי ובעצם קרב מתמיד…אולי תנסי את זה…זה מביא לאי נעימות לביקורת מצידם וליחסים מעושים בהתחלה אבל אחר כך לטובים משאפשר שיהיו

    בהצלחה!
    ברכה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...
גיסתי חסרת גבולות!
מאז נישואיי לבעלי היחסים שלי עם אחותו היו מאתגרים. בגדול, לתחושתי אין לה גבולות בין מה ששלה לשלנו – כשהיא מתארחת אצלנו היא לוקחת חפצים בלי רשות, לא מנקה אחריה, וזה נהיה ממש מרתיח כשהיא למשל בודקת מי יותר גבוה – התינוק שלי או התינוק שלה ומותחת לי את התינוק...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן