שואלת יקרה,
ראשית כל רציתי להביע את ההתפעלות שלי ממך, כמה רגישות וכבוד יש בשאלה שלך! את מתמודדת עם סיטואציה לא פשוטה בכלל, לאזן בתחילת חיי הנישואין שלך בין הרצון לבנות את הקן הפרטי והחמים שלך – לבין הרצון והמחויבות של בעלך ושלך כלפי אמו. אני שומעת ממך הרבה אהדה והזדהות עם המצב המורכב שלה, וזה ממש לא מובן מאליו. לעיתים כשאנחנו חווים בעצמנו קושי במערכת יחסים, קשה לנו להבין ולחמול על הצד השני במערכת הזו, והיכולת שלך להסתכל גם דרך העיניים שלה – היא מיוחדת.
את מתארת מורכבות בכמה רבדים, שבכל רובד יש את הצד שלכם ואת הצד שלה. מצד אחד ברור שאמא תהיה קשורה לבן היחיד שלה – ומצד שני ברור שזוג צעיר רוצה וצריך את הפרטיות שלו. מצד אחד ברור שהיא רוצה להיות מעורבת, לייעץ ולשתף, ומצד שני ברור שאנשים בוגרים רוצים להיות עצמאיים ולקבל החלטות בעצמם. מצד אחד ברור שאם חלילה יקרה משהו לסבתא – הכי טבעי שהאם תתקשר לבנה היחיד, ומצד שני – ברור שקשה מאד להיות כל הזמן בכוננות ולענות לכל טלפון שמא הוא דחוף.
ראשית, אני רוצה לשאול אותך מה את היית רוצה. דווקא כי אני קוראת בשאלה שלך כל כך הרבה רגישות ואכפתיות לחמותך. אם את לוקחת את מה שאת מרגישה ומאמינה בו לגבי הזוגיות והבית שאת בונה, ויחד עם זאת את התחושות שלך כלפי חמותך – איך היית משרטטת את מערכת היחסים שלך ושל בעלך – מולה?
אני שואלת את זה בעקבות משהו מאד חכם ששמעתי לאחרונה, שנקודת המבחן הפנימית לגבי תכונות שלנו, רגשות, סיטואציות וחוויות – היא מי מנהל את מי. לדוגמא, מישהי מאד רגישה ששמה לב לפרטים קטנים וגם לוקחת ללב הרבה מאד דברים. נקודת המבחן שיכולה להיות כל ההבדל בין רגישות בונה ומעצימה לבין רגישות שמעכבת ויוצרת קונפליקטים – היא האם האישה הזו מנהלת את הרגישות שלה, או שהרגישות שלה מנהלת אותה. התובנה הזו הולכת איתי לאחרונה ואני חושבת שהיא הרבה פעמים עושה את ההבדל בין התמודדות בריאה עם קונפליקטים בחיים, לבין תחושה של הצפה ותקיעות. המצב שאת מתארת הוא שהקשר שלך ככלה ושלכם כזוג עם חמותך – הוא כרגע קשר שמנהל אותך באיזשהוא אופן. ולפעמים עצם היכולת לנסות לשאול את עצמך – איך אני הייתי מנהלת את הקשר הזה? יכולה לתרום לך הרבה. גם אם בפועל את לא יכולה להגיד לחמותך – אני רוצה שהקשר שלנו ייראה כך וכך.
אחרי שתבררי עם עצמך מהי הצורה הנכונה בשבילך עבור מערכת היחסים הזו – מבחינת תדירות שיחות, תדירות אירוח, נושאי שיחה וכו’ – אפשר גם לחשוב האם יש דרך להביא לשינוי בהתנהלות מולה.
נקודה נוספת, לגבי מה שתיארת על העצות שהיא נותנת לגבי תזונה בריאה.
מה אדם מעדיף – לתת או לקבל? יכול להיות שבשליפה מהירה אנשים יענו “וודאי שלקבל”, אבל נראה לי שחשיבה מחודשת על השאלה הזו – תביא למסקנה שאדם מעדיף לתת.
בעיניי לכל אדם יש צורך פנימי לתת. להרגיש שיש לו משמעות ומקום, שיש לו מה להעניק, שהוא חשוב. מתן עצות יכול לנבוע מהמקום הזה, של הרצון להרגיש שדעתך חשובה ותורמת. לפעמים כשאדם נותן עצה – זו נתינה שהיא גם קבלה.
אמת שמצד שני, להיות בעמדה של מקבל העצות – במיוחד כשהן מגיעות במינון גבוה – עלול להביא לתחושה של לחץ, צורך לעמוד בציפיות, ואפילו של חנק משתלטנות…
אני חושבת שאם תצליחי להסתכל מהפרספקטיבה הזו על השיחות עם חמותך, ממש להגיד לעצמך: “כשהשיחה עוברת לפסים של מתן עצות וטיפים, זה שיח שמכוון כלפיה, לא כלפיי”. השיח הפנימי הזה מול עצמך, יכול ליצור ‘שכבת הגנה’ ולאפשר לך להקשיב לה באמפתיה, להגיב בנימוס ובעדינות, ועם זאת לא להרגיש שזה מחייב אותך למעשה. היא מספרת על שייק בריאות, ואת עונה – נשמע טעים ומזין, איזה מתכון מוצלח! היא שואלת אם הכנת לך – ואת עונה בעדינות – תודה על ההתעניינות, התפריט שלי הוא קצת שונה.
מאחלת לך המון הצלחה, אשמח להמשיך להתכתב איתך, esti05484@gmail.com
מעריכה מאד,
אסתי
דלג לתוכן
