שלום לך שואלת מתבוננת!
השאלה שלך להרגשתי היא שאלת השאלות של התקופה שלנו.
שאלה שפוגשת אותנו בכל כך הרבה צמתים:
ברמה המעשית: לעבוד או רק ללמוד? איפה לעבוד? איפה לגור? עם מי להתחבר? איך להתלבש? האם להחזיק בבית חיבור לאינטרנט? איזה סינון? טלפון כשר? חכם מסונן? ובמקביל ברמה הפנימית: כמה אני חלק מהעולם שבחוץ, בדעות, בתפיסות עולם, בתרבות, בתחושת השייכות ואיך זה משפיע עלי על נקיות הדעת שלי, על הערכים שלי, על המכווננות לדבר ד’.
אם את מצפה לתשובה שתגדיר לך בפרטות איך לענות על השאלות הנ”ל, אני אאלץ לאכזב אותך. אין לי נוסחת קסם שקובעת מה נכון לכולם, ואפילו בשביל אדם מסוים, אין תשובה אחת ברורה עד כמה נכון להתבדל מהעולם שבחוץ. הברירה היחידה היא הקשבה תמידית ומחשבה עמוקה ורצינית מה הדבר הכי נכון בכל זמן, עם תפילה שנבחר בבחירה הנכונה.
חינוך ושטיפת מוח
תיארת שבסמינר עושים לך שטיפת מוח. אני לא מכירה את הסמינר שאת לומדת בו, האם באמת התפיסות שלו הן קיצוניות מאוד? בכל אופן, כדאי לשים לב למשהו שמובנה בחינוך תמיד, גם אם הוא לא קיצוני בדווקא. בסמינר, מחנכים אותנו, מלמדים אותנו, מנסים לתת לנו כלים כלליים שיאפשרו לנו לבחור נכון בבחירות הפרטיות שלנו לאורך החיים. אבל מעצם טבעו, החינוך הזה חייב להיות ברמת הכותרת. והכותרת, גם אם היא מנסה לכלול את הכל היא תישאר משפט, מסר אחיד, קריאת כיוון.
ניקח לדוגמה שיעור בשבח הנתינה. המורה מספרת משלים ודוגמאות, מסבירה ומשכנעת כמה חשוב לתת ולוותר. המסר הזה הוא כותרת. כדי ליישם אותו בחיים צריך לתרגם אותו לחיים האמיתיים ולדייק אותו.
כמה לתת: האם תמיד נכון לתת? האם תמיד נכון לוותר? האם אני אמורה לתת את הבית שלי לשכנים ולגור ברחוב?
איך לתת: האם בעל ירגיש נעים עם אישה שנותנת ונותנת ולא רוצה כלום בשביל עצמה? האם הילדים נתרמים מאמא שמרעיפה עליהם ועושה במקומם הכל?
ברור שהשאלות הללו מורכבות. ועם זאת, הן לא סותרות את זה שהשיעור על הנתינה היה נכון… הוא נכון בתור כותרת. והתפקיד שלנו הוא להתאים אותו למציאות שלנו בחכמה, בהקשבה ובבדיקה תמידית.
ההתאמה למציאות, האיזון בין ערכים, ההבנה של הנסיבות והצרכים, היא לא פשרה. היא מטרה!
למה בכלל להתבדל?
נחזור לשאלה שלך. בסוגיה כל כך כבדה מאוד חשוב שלא נישאר עם משפטים, כותרות וקלישאות שעוברים לנו בראש כמו בתוך מצגת. שנבין את המהות. ממה אנחנו רוצים להתבדל? למה? מאיזו השפעה אנחנו חוששים? ובאופן אישי, איך משפיעה עלי כל חשיפה והתערבות עם העולם שבחוץ? אילו חלקים בי עלולים להתערער? אני רוצה שננסה להבין את העיקרון, אחרי שהעיקרון יותר מובן אפשר לעשות איתו עבודה של התאמה יותר נכונה לחיים.
ממה אנחנו חוששים? שאם נכיר את העולם החילוני, נעדיף אותו? שנראה שהוא נוצץ יותר מהחיים שלנו ונבחר בו? לכאורה, אם יש לנו ביטחון עצמי, ואנחנו משוכנעים באורח חיינו, למה שנפחד לראות משהו אחר? יש איזושהי תחושה שאם אנחנו מפחדים להציץ מהחלון ולראות מה קורה בעולם בחוץ, אולי באמת הדתיות שלנו לא מספיק חזקה? אולי לא בחרנו באמת מעומק הלב לקיים תורה ומצוות? האם לתורה ולדרכיה אין מה לספק כנגד? האם הפחד הוא מלדעת שיש עוד אופציה? לא. האם החשש הוא שכשנראה את אורח החיים החילוני נחשוב שהוא טוב יותר? לא. אף על פי שאנחנו יודעים ומאמינים לחלוטין בצדקת דרכינו, ומעדיפים אותה בצורה מודעת ובוגרת על פני חיים חילוניים אנחנו חוששים. חוששים שהתרבות החילונית תשנה אותנו בלי שנרצה בכלל.
החשש האמיתי הוא לא שאדם ידע מה קורה בחוץ. הסכנה היא לא עצם הידיעה שיש בחוץ עולם חילוני, אלא ההתקרבות הנפשית שלנו לעולם החילוני.
צריך להכיר את הנפש כדי להבין את הצורך בהתבדלות. ההתנהגות שלנו, וגם המבט שלנו על המציאות מושפעים מאוד ממה שאנחנו רואים וחווים. כשאנחנו פוגשים תרבות חילונית, ערכים חילוניים, התנהגות חילונית היא הופכת להיות יותר ויותר לגיטימית, ונכונה בעינינו. כדאי מאוד לדעת, שהדעות שלנו ומה שאנחנו חושבים לא בנוי על חישוב לוגי, אלא על מה שאנחנו רואים סביבנו כל הזמן. מעניין לשים לב שהביטוי מבט, השקפה, ותפיסת עולם מבטאים כולם את המשמעות של מה שאנחנו רואים ומה שהעין שלנו תופסת בעולם.
אנחנו אפילו לא יכולים להתווכח עם מה שהעין שלנו רואה. אם היא רואה סביבה הרבה אנשים שאינם חשים חובה לקיים את ציווי השם, באופן אוטומטי אנחנו חווים שזה לא כל כך חשוב. לדוגמה: גם את חושבת שנכון להתלבש בצניעות, ואת מחוברת בכל לב להרגשה שצניעות היא ברכה בעולם הזה ובעולם הבא, אם תעברי לעשר שנים לארץ שאין בה אף אישה צנועה, לאט לאט ייראה לך יותר הזוי להתלבש בצניעות. למה? מה השתנה? הדעות שלנו הן לא תוצאה של חשיבה בלבד. אנחנו חווים את המציאות, מסתכלים עליה, ומעצבים לפיה את דעתנו ורגשותינו. ככל שנרגיש יותר חלק מעולם חילוני, ומחברה חילונית, קיום המצוות עלול להפוך להיות משהו יותר מוזר בעיניינו ופחות מוכרח. אף על פי שאת עדיין תדעי בראש שד’ אחד ושמו אחד והוא נתן לנו את התורה, הלב שלך יהיה יותר רחוק.
איך מתרגמים את העיקרון לבחירות נכונות בחיים
העיקרון הזה הוא עדיין רק כיוון. גם אם הוא יותר מוסבר מ”ברגע שפותחים פתח הכי קטן לרחוב כל עבודת ד’ נפגמת.” הוא עדיין מסר ועיקרון. אנחנו חייבים לעשות עבודה יומיומית של לבחון איך זה נפגש עם החיים שלנו. השאלה של הכל או לא כלום, כמו שניסחת בטוב טעם, היא שאלה היפוטטית. אין אפשרות לחיות בתוך העולם בצורה סטרילית בלי להיפגש בחטאים, בחוטאים, בתרבויות שונות ובתפיסות ערכיות שונות. מי שמסתכל על השאלה הזו כעל שאלה של הכל או לא כלום ,וכמובן מחליט שכלום :)עלול להיות עיוור להשפעה החיצונית שכן יש עליו, בלי שהוא שם לב, הוא עלול לקבל בלי שום מודעות תפיסות מבחוץ, ערכים וצורות התנהגות. זה קורה לנו לפעמים שאנחנו בולעים אל קרבנו תפיסות, ערכים, תובנות וצורות התנהגות, בלי לשים לב בכלל שבלענו משהו חדש. כתוצאה מחוסר המודעות, אנחנו לא מעמתים את המידע החדש עם הערכים, הרגשות והתפיסות הקודמים. זה מאוד עצוב לפגוש פתאום בתוך הלב הטהור שלנו אמונות וערכים מעוותים, שלא מצליחים להתכתב בכלל עם כל מה שלמדנו וידענו והתחנכנו.
לכן אנחנו לא נשאל את עצמנו האם להיות מושפעים מהעולם או לא, אלא נחשוב:
א. איך אנחנו מתמודדים עם החשיפה שמשפיעה עלינו – כאשר אנחנו נחשפים לחילוניות בעל כרחנו, או מתוך בחירה של שיקול דעת – ככל שהחשיפה יותר משמעותית, כך צריך לתת לה מענה וכלים להתמודדות :
ברמת התפיסות וההגות – לנהל דיאלוג, ללמוד עוד תורה ומחשבה יהודית שמתיישבת לי על הלב, ללמוד “להתכתב” עם התרבות שאני פוגשת, יש בתרבות הזאת סל שלם שצריך לברר אותו. מה טוב? מה רע? כשמשהו מסוים מושך אותי, אני אנסה לבדוק, מה הדבר הבעייתי כאן, והאם ואיך אפשר לקבל את הטוב בלי הרע. לבדוק עם מה אני מסכימה ועם מה לא, ולמה, ולא לבלוע תפיסות והסתכלויות בחוסר מודעות וללא הבחנה. לחתור להציב כנגד ההשפעה הבנה יותר סדורה ומנומקת ולא רק אינטואיציות מעורפלות שעלולות להתמוסס.
ברמת החיבור – למצוא את הדרכים לאהוב ולהתחבר למצוות, לתורה, לערכים ולאורח החיים שאני מאמינה בו.
ברמת השייכות – לתת לעצמי כח בקבוצות שייכות שמחזקות אותי ושומרות על הזהות הדתית שלי.
ב. נשקול מה נכון, ומה צריך שינוי: האם אנחנו ערים להשפעה בכיוון שלילי שאנחנו לא מעוניינים בה? האם יש השפעות שגורמות לי להרגשה שאני לא רוצה בה, לתפיסות עולם שאני לא מאמינה בהן? איך אפשר להתמודד עם זה? האם נכון להפחית חשיפה לעולם שבחוץ? או שאולי יש לי דרך להתמודד יותר נכון?
ג. ובנוגע לעתיד, לפני כל החלטה שעומדת לפנינו נשקול בכובד ראש. נחשוב איזו השפעה תהיה להחלטה, והאם יש לנו כלים להתמודד איתה. איזה מחיר נדרש מאיתנו לשלם? ואילו חוטים ישאירו אותנו מחוברים ויתנו לנו כח. אף אחד לא יכול לפתור אותנו מלשאול ומלהחליט מה יקרב אותנו לד’ ומה ירחיק. את האדם היחיד שיכול להקשיב בסטטוסקופ מה קורה לך בלב ואיך אפשר לקרב אותו לאן שהוא רוצה להיות קרוב.
הערה צדדית לסיום: הבחנה בין התבדלות מחילוניות לבין התבדלות מחומריות
אני רוצה לחדד עוד נקודה חשובה. ההתבדלות שאת מדברת אליה היא לא התבדלות מחומריות ומגשמיות. הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים בין שני הדברים. שמעתי איזשהו סימפוזיון שנערך בסמינר, שאלו שם האם אשת אברך יכולה לשלב מסעדות, חופשות וטיסות או שזה סותר. תשימי לב. יש כאן איזשהו ערפל שכדאי להבהיר. מה שמטריד אותנו בטיסות, חופשות ומסעדות הוא לא הגשמיות שבזה, כי אם זה היה הנושא היה אפשר להזכיר גם קנייה של שטריימל או כובע בורסלינו, תכשיטי זהב, דירות בבני ברק ובירושלים, ועוד כל מיני דברים גשמיים שאנחנו צורכים וזה לא צורם לנו בכלל עם חיי תורה.
מה שמטריד בעיקר הוא ההתקרבות לתרבות החילונית. וזאת ההתבדלות שעליה את מדברת. הבאת לדוגמה את הנושא של בן תורה שיוצא לעבוד. כדאי לשים לב. הסוגיה המשמעותית כאן היא לא עצם זה שהוא עסוק בלהביא פרנסה, בגשמיות. אלא יש כאן חשש שהיציאה לעבוד תכריח את האדם הזה להשתלב יותר בהוויה הכללית, הישראלית – חילונית. הנושא של גשמיות ורוחניות הוא סוגיה בפני עצמה, ובהזדמנות אפשר לדון בה, כמה נכון להשקיע בגשמיות, והאם ומתי זה במקום הרוחניות, אבל כאשר הסוגיה המרכזית היא התבדלות מחילוניות חשוב להבין זאת ולבחון את הדברים בהתאם.
מאחלת לך ולכולנו שכשיש לפנינו צומת נראה אותה בבהירות, וד’ יהיה איתנו בהחלטות שנחליט ויתן לנו כח להתמודד איתן נכון ולהישאר קרובים אליו!
בהערכה גדולה על הבירור
ציפי
דלג לתוכן
תגובה אחת
תשובה מדהימה!
זה, מבחינתי, ראש בריא- שקודם כל, מתייחסים בכובד ראש ובשיקול דעת לשאלה מהותית, ולא מנסים להתחמק. ואח”כ, מסבירים את השורש של הדבר, והכי חשוב, מבט מאוזן, ולא דיכוטומי. כי החיים הם לא רק שחור ולבן.
תודה רבה!