The Butterfly Button
חינוך ילד בן 10 לתפילה

שאלה מקטגוריה:

יש לי ילד בן 10 אשר אינו שש להתפלל, אבל הוא בא איתי לבית כנסת בעיקר בגלל החברה.
מאז ומתמיד הוא לא היה שש להתפלל, כך הוא לא ממש מתפלל אלא קצת קטע וקצת קטע שם, וזה בסדר מבחינתי כי אני חושב שזה משהו שנבנה עם הזמן.
אולי גם אני לא מודל לחיקוי משום מה מבחינתו. השאלה היא היא איפה עובר הגבול, מתי כן כדאי להעיר ומתי לא. אם הוא לפעמים מדבר בתפילה או בתם מתפלל שמונה עשרה בדקה?
אין לי את הכלים למדוד והיכן לתת הדרכה או כיצד לעשות אותה. אודה לקבלת עצות טובות.
חזקו ואימצו

תשובה:

שלום לך, הורה יקר!

נהניתי לראות שעבור בעיה “קלה” שכזו הקשורה לחינוך בנך, אינך מתעצל בעומס החיים ואומר “נראה מה לעשות” אלא פועל באופן אקטיבי ומנסח שאלה כדי לפעול לפיה אולי טוב יותר. הלוואי וכל ההורים היו כאלו.

לגופו של עניין;

לדעתי, ילד בגיל זה לא אמור לרצות להתפלל מעצמו, או לחוש קשר פנימי וחיבור לתפילה, וזהו דבר טבעי לחלוטין. כפי שגם אתה עצמך ציינת, הוא עדיין ילד.

השאלה היא, איפה הגבול.

ישנם הורים בודדים שאני מכיר שנמנעים מלהביא את ילדיהם לבית הכנסת עד גיל 12, ואף בר מצווה. זאת על פי הוראת הגר”ש וולבה זצוק”ל בספר זריעה ובניין בחינוך, אשר כותב: “יש להזהיר על כך שלא להביא את הילדים לבית הכנסת בגיל מוקדם מדי, הילד אינו יודע כלל מה קורה בבית הכנסת. הוא אינו מבין את סדר התפילה, אינו קורא בסידור ובוודאי שאינו מתפלל”.

וממשיך “אבל הבעיה העיקרית אינה ההפרעה שהילד גורם לאחרים. הבעיה הגדולה היא החינוך של הילד עצמו. הילד צריך לדעת מהרגע שרגליו דורכות בבית הכנסת שזה מקום מיוחד… …ככל שמאחרים את תחילת הביקור בבית הכנסת, והילד מבין טוב יותר את הנעשה שם החינוך יהיה טוב יותר, והיחס לבית הכנסת יהיה נכון יותר בהמשך דרכו. אם הילד התחיל להגיע לבית הכנסת מגיל צעיר, ובית הכנסת נהפך אצלו למגרש משחקים- יהיה קשה מאד לשנות את ההרגלים שלו ולטעת בו את ההרגשה של מורא מקדש”.

לפי דבריו, נכון שלא להביא ילד כזה לבית כנסת כלל. ברם, במציאות ימינו, להימנע מלהביא ילד בן עשר לבית כנסת זהו צעד קיצוני יחסית, שעלול להוביל גם להשלכות במישור ההפוך.

אך ודאי שניתן להסיק מכך כי הבאת הילד לבית הכנסת, תוך הכרחתו שלא לדבר והערות ונזיפות במידה ועושה כן – לא תועיל להחביב עליו את השהות בבית הכנסת אלא רק תיצור בלבו ריאקציה שלילית מהמקום, שעלולה חלילה אף לקנות שביתה בליבו.

לפיכך לענ”ד כיום שביל הזהב נמצא איפשהו באמצע.

נקודת המוצא כלפי הילד היא “אם אתה רוצה – אתה יכול לבוא. אתה לא חייב!”. בשלב בו הוא רוצה לבוא מצדו, צריך להבהיר לו בעדינות כי בית הכנסת הוא מקום של תפילה, ובבית הכנסת מתפללים. לא משחקים ולא מדברים. מי שרוצה להתפלל – בבקשה, מי שרוצה לדבר ולשחק – שיעשה טובה לו ולציבור, ויישאר בחוץ. אם השדר הזה ברור ועקבי, הילד יפנים כי השהייה בבית הכנסת היא זכות ולא חובה, אך מצריכה התנהגות הולמת וראויה. וכך תתקבע בלבו השייכות למקום התפילה כמקום התעלות ויראת שמיים.

כמובן, שכמו בכל דבר ובכל חינוך, גם כאן יש חלק גדול מאוד לדוגמה האישית. נפוץ לראות הורים שמנהלים אימפריות ממקום מושבם בבית הכנסת, אך כאשר הילד שלהם משוחח עם חבר בקול או משתובב – הם נזכרים לגעור בו ש”נו! שששש! בית כנסת! מה זה?”. במקרה כזה הילד כמובן מסיק שני מסקנות:

א. אבא בבית כנסת זה כמו אבא בטלפון, אסור לדבר בקול מדי כי זה מפריע לו.

ב. אין קשר בין האידיאולוגיה הנגרסת, לבין חיי המעשה…

מקווה שסייעתי במשהו, ומאחל בהצלחה רבה!

ישראל כ.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. היי,שלום.
    לדעתי אתה כן צריך להציב גבולות לדוגמה שיהיה בשקט בזמן התפילה,אך לא חושבת שצריך להכריח להתפלל.תפילה באה ממקום פנימי,אחרת אין לה משמעות.
    בתור אחת שכפו עלייה להתפלל בעבר,זה רק הזיק והחמיר את המצב ולגמרי לא תרם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
שום מעשה טוב לא עשיתי?
אגש לעניין לא לפני שאקדים ואומר שאינני בא חלילה להתריס ולא ממקום של גאווה אני שואל, חלילה וחס. בתפילת יום הכיפורים בוידוי דרבנו ניסים אמרנו “אני יודע בעצמי שאין בי לא תורה ולא מצוות וכו וכו ואני רשע ולא צדיק רע ולא טוב ושום מעשה טוב לא עשיתי” ברגע שאמרתי...
איך להתנהל בתקופת החגים מול הבת שלנו שכבר לא שומרת מצוות?
יש לי בת שעזבה לפני כמה שנים את הדת היא גרה בארץ אחרת וחיה את החיים שלה לעצמה אנחנו בקשר טלפוני והאוירה בינינו טובה – כשהיא מרחוק כעת היא כתבה לנו מייל שהיא רוצה לבוא לחגים אלינו אם אנחנו מקבלים אותה. היא כתבה מאוד יפה שהיא מתגעגעת לבית ולאחים ולאחיות...
עולות לי שאלות קשות על אמונה בקב"ה
אני אשה חרדית בגילאי ה40. לאחרונה עקב תהליכים שונים אני עוברת תהליך ברור עם עצמי לגבי תפיסתי את השקפתי היהודית. לאחר מחשבה חילקתי זאת לחרדיות, להלכה, ולקב”ה. כל מיני דברים שקיבלתי כמובנים מאליהם ועם סימן קריאה, מתקבלים אצלי עכשיו עם סימן שאלה. כאן בפורמט זה ברצוני לשאול אתכם לגבי 2...
תחושה של חוסר אונים מול החיים
תודה רבה שוב ושוב על המקום המבורך הזה להביע דאגות ולמצוא אפילו תשובות בשאלות שאחרים שאלו. אני יתחיל מהסוף, בת 27 אמא לשניים, נשואה לבעלי אהובי 5 שנים. אני מרגישה חסרת אנרגיה פנימית, סובלת לצערי מכל מיני בעיות עיכול שונות שנגרמו מלחץ מתמשך, חוסר הנאה ביום יום ובעיקר התמקדות באין...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן