The Butterfly Button
קשה לי עם הבת שלי

שאלה מקטגוריה:

שלום
יש לי 7 ילדים 4 נשואים בן בישיבה הרבה לא בבית מה שקשה לי זה עם 2 הבנות הקטנות אחת בת 18 והשניה בת 16
בעיקר קשה לי עם הגדולה היא מאוד כועסת עלי כמעט לא מדברת איתי למרות שאני לא רואה שום סיבה אני מנסה אומרת לה על מה את כועסת בואי נדבר נשפר את זה, אבל היא לא עונה היא רוצה לנהל אותי לפני כן ביקשה הרבה כסף ולא תמיד הסכמתי לתת לכן עכשיו היא לא מוכנה לקחת שקל ביום ההולדת שלה רשמתי לה ברכה ונתתי כסף היא החזירה לי אני מרגישה שהיא חושבת את לא נותנת כמו שאני רוצה אני לא מקבלת כלום וזה נותן אוירה לא נעימה בבית ומשפיע על האחות הקטנה.
יש לציין שבעלי מאוד זורם עם הילדים ונותן מה שהם רוצים והיום היא כועסת גם עליו כי היא רואה קשר
השאלה שלי אך אני מגיבה על דברים שלא מקובלים בבית יש לציין שהיום היא לא מתלבשת בצניעות .
בברכה

תשובה:

שואלת יקרה,

תודה על השאלה הכנה והחשובה.

אני מנסה לענות תשובה אחת על כל הנקודות, כי הכל מתקשר לענף אחד, והוא: נתינה. יותר מדויק: מתנת חינם.

מפשט המפתח לתשובה על השאלה נמצא בתוך השאלה עצמה: "אני מרגישה שהיא חושבת 'את לא נותנת כמו שאני רוצה, אני לא מקבלת כלום'". זהו בדיוק סוד הנתינה הנכונה.

לילדים יש צורך ב"אהבת חינם". זהו צורך קיומי. אנחנו, כהורים, מביעים זאת על-ידי "מתנת חינם". את הנתינה כ"מתנת חינם" אנו נותנים לילדים מרגע היוולדם, ואז ברור לנו שהנתינה היא טהורה ונקייה, ללא שום מטרות רווח – חינם.

במשך הזמן הנתינה "מזדייפת" פתאום. לפתע נמאס לנו לתת ("כבר אין לי כוח לספר סיפורים"; "הילדים סוחטים אותי"; וכך הלאה). לפתע הילדים מתנגדים לנתינה שנתנו ("מה, כל כך קצת? בכלל לא צריך!). וזה בדיוק הזמן שעלינו לברר את הנתינה: האם היא נתינה אמתית, מתנת חינם?

למתנת חינם יש כלל-יסוד ברור מאד: הנתינה חייבת להיות חירותית. אני, כאמא, מחליטה מה לתת, מתי לתת, למי לתת, כמה לתת. אני שולטת על הנתינה. היא אינה תלויה במה שהילד רוצה, אלא במה שאני רוצה לתת לו (אני כמובן יכולה להתחשב ברצונותיו, אבל מבחירתי החופשית).

כאשר הנתינה שלי היא חירותית, אני לא תלויה בתגובת הילד. גם אם הילד שלי כועס על הנתינה שלי, אני משאירה אותה כנתינה, כי בחרתי לתת לו עכשיו, ללא כל קשר לתגובה שלו ("זה מה שרציתי לתת לך. זה מחכה לך. כשתרצה, תוכל לקבל").

בדיוק כמו שאני עובדת על נתינה, הילד שלי צריך לעבוד על קבלה. הוא צריך ללמוד לקבל ולא לקחת. ילד לוקח הוא ילד שתמיד מבקש ממני, דורש ממני, לא מאפשר לי בכלל לתת לו. כל נתינה שלי היא בתור תגובה לבקשה שלו, ואם לא נתתי כמו שהוא רוצה – הוא כועס. זו כבר אינה מתנת חינם. אין לי כאן שום חירות בנתינה, אלא אני הופכת כבולה לרצון הילד.

ניקח לדוגמה אישה שמבקשת כל הזמן מבעלה תכשיטים, כאשר כל קניית תכשיט היא תגובה לדרישה שלה. אותה אישה אינה יודעת לקבל. היא רק לוקחת מבעלה. היא לא למדה את הטעם המתוק שבקבלה, והתכשיט אינו ממלא אצלה שום חלל של נתינה או של אהבה. החלל נשאר במקומו, כמו חור שחור – כי רק אהבת חינם / מתנת חינם יכולים למלא אותו.

אצל הילדים שלנו המצב הוא בדיוק אותו הדבר. ילד שדורש ומבקש כל הזמן אינו נותן לעצמו את ההזדמנות ללמוד לקבל. ממילא קשה להורים לתת לו נתינה אמתית, מתנת חינם.

אם אמרנו שנתינה צריכה להיות חירותית, אזי כמובן שהיא מגיעה בגבולות. נתינה ללא גבולות אינה נתינה. היא סחיטה, והיא מתישה מאד. (כמובן שנתינה אינה חייבת להיות בחפצים; היא יכולה להיות מילולית, כמו "כמה חיכיתי לך", "הכנתי מרק במיוחד בשבילך", וכן במעשים כגון ליווי החוצה וכדומה.)

זוהי תורת הנתינה, ממש על רגל אחת.

אני חושבת שלבת שלך הנושא של קבלה ונתינה אינו ברור ומבורר היטב. ברגע שהוא יהיה ברור לך, תוכלי גם להעביר לה אותו – אם במילים, ואם בביטחון האישי שלך במעשייך.

אם לפני כן היא ביקשה הרבה כסף, ולא תמיד הסכמת לתת – זה בסדר גמור. את לא מחויבת לתת. אבל עכשיו, ביום ההולדת שלה – וקל וחומר בסתם יום רגיל – יש לך הזדמנות לתת לה מתנת חינם, מתנה הממלאה את הצורך הקיומי שלה באהבה, את החור השחור.

את יכולה להפוך את מתנת יום ההולדת למתנת חינם, גם אם היא טרם למדה לקבל. אם נתת לה כסף, והיא החזירה לך אותו, את יכולה "לאפס" את זה למתנת חינם באמירה נוסח: "אני נותנת לך את זה מכל הלב, ושומרת לך את זה על המדף. זה ממתין לך". בניסוח הזה אינך נפגעת מאי-הקבלה שלה, כי נתינה הייתה גם הייתה – וזה בעצם מה שרצית.

[לעניין הקבלה שלה, עצם האפשרות שלי לתת לה פותחת לה פתח ללמוד לקבל. זה כבר נושא ארוך יותר, שלא אפרט אותו כאן.]

באמירות מעין הנ"ל, את אינך עומדת "מולה", "לעומתה", אלא לידה, מחכה לה. היא תלמד לקבל, ואת תלמדי לתת. את לא מתנגדל לה. אתן ביחד.

בעלך נותן לילדים מה שהם רוצים, והיא עדיין כועסת עליו – כי נתינה באמת אינה לתת "מה שרוצים". נתינה כזו אינה ממלאה את הצורך של הילד במתנת חינם ואהבת חינם. מתנת חינם חייבת לבוא בגבולות. אמא חסרת גבולות אינה יכולה למלא את הילד, ורק מתנת חינם יכול למלא את הצורך הקיום באהבה.

ציינת בשאלתך שאינך יודעת איך להגיב על דברים ש"אינם מקובלים" בבית (צניעות וכדומה). אני חושבת שהבת נכנסה לביצה, לעמדה נפשית שבה היא עומדת מולך ועושה דברים נגדך. בזה שאת משתדלת מאד לתת מתנת חינם באהבה, אך ורק בשביל הנתינה (אפילו לערוך רישום לעצמך כדי לוודא שאת נותנת נתינות יומיומיות), הילדה מרגישה שאת אתה. את רוצה לתת לה. גם אם היא לא קיבלה את הנתינה.

העובדה שהיא לא קיבלה את הנתינה אינה מבטלת אותה, לא מעמידה אותך מולה בעמדה כועסת. את נשארת בעמדת "נותנת". נתינה כזאת, מתנת חינם, ממלאה את הצורך הקיומו של אהבת הורים גם כשהיא לא קיבלה אותה. על-ידי מתנות חינם אלו, הבת מרגישה שיש לה מקום בלב ההורים. הם חושבים עליה, רוצים לתת לה, ואוהבים אותה ללא תנאי. תחושות אלו, היכן שלא תהיה, תחזקנה אותה קרוב אליכם.

זה תהליך. זה לוקח זמן. אני מאחלת לכם צמיחה בתהליך, והתקרבות אחת לשנייה. שתדעו רק שלום ושלווה.

ברכת שנה טובה,

תמר

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעיה קשה עם הבן שמתבטל כל היום
אני אמא לנער בן 15. בכור במשפחה בשיעור א ישיבה קטנה היה בישיבה ממש גרועה , בלי אנשי חינוך וגישה מאד קשה וקפדנית, בשיעור ב העברנו אותו לישיבה תיכונית חסידית בקבוצה קטנה ויחס חם, הוא מאד נהנה ופרח אבל לצערנו הישיבה נסגרת מחוסר משאבים. כעת הוא נשלח הביתה עוד טרם...
אין לי כוח לילדים שלי רוצה לקבל משמעות!
יש לי שני ילדים, לא מרגישה שאני מעוניינת בעוד ילדים, אני אוהבת מאוד את הילדים שלי ומודה לה' עליהם אבל זה קשהההה, קשה לגדל ילדים לא ידעתי עד כמהיש לי ילדה בת שלוש, חמודה ממש, והיא גם ילדה טובה, אבל לפעמים אני מרגישה שאין לי כוח אליה בתקופה של המלחמה...
הבן שלי כוחני ופורץ גבולות- מה אני עושה איתו?
אנו משפחה חרדית ויש לי 7 ילדים יש לי בן 14 וחצי שהשאלה היא בקשר אליו, נער עם כישורים טובים יחסים עם חברים טובה, אך קשה לו בלימודים מאוד מה שגרם לו להישאר בבית בלי מסגרת כבר מאחרי פסח. הוא משתעמם ( אין לי בבית מכשירים שיענינו אותו) ונאלץ להעסיק...
איך להתנהל נכון מול בתי המתבגרת?
ראשית תודה גדולה על השירות והמענה המותאם לכל פונה והכל מתוך כבוד ורצון אמיתי לסייע ולתת הכוונה. שאלתי: בת מתבגרת חכמה וחריפה וגם מאתגרת..פעמים שהיא מספרת על רגשותיה והתגובות שלי פרקטיות מיד מחפשות פיתרון לבעיות ובעצם היא מבקשת שאקשיב לה ואז אני נכנסת למגננה. משהו נראה לא לא נכון איך...
איך יוצרים גבולות ומשמעת בלי לגרום לאוירה קשה בבית?
אני אמא ב"ה ל4 ילדים מתוקים הגדול שלי בן ארבע וחצי ואחריו הבת בת שלוש שעליהם בעיקר השאלה. לאחרונה לי ולבעלי יש אי הסכמות בנושא איך ליצור גבולות. הוא עושה זאת בכל מחיר גם אם זה להרים את הקול ולאיים…ולי מאוד קשה עם זה…כל האוירה בבית נעשית כבדה ולא נעימה...
זו בעיה שאין לנו קו חינוכי ברור בבית?
אני קרובה לגיל 40, נשואה כמעט 20 שנה, ברוך ה' עם חמישה ילדים. לאחרונה, אנחנו מתמודדים עם אתגרים מול הבת השנייה, המתבגרת. אצל הבן הבכור גיל ההתבגרות עבר יחסית חלק, ברוך ה'. בנוסף להנחיית הורים, התייעצתי גם עם חברה. בשיחה האחרונה בינינו, היא ממש "יצאה" עליי: היא שאלה איך אני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן