שלום לך, אני ממש חדשה פה, ראיתי שאתם עונים לכל סוגי השאלות מתוך חוסר אונים מוחלט אנסה גם.
אני סטודנטית לראיית חשבון. הלימודים הם 4 וחצי שנים ועוד שנתיים סטאז’ לאחר מכן.
כרגע אני בשנה השלישית שלי, אך עקב הנסיבות שתכף אפרט אני מעכבת את הלימודים בשנה. כלומר במקום שעכשיו אכנס לשנת ההשלמה, שנה רביעית, אני מתחילה שנה שלישית.
איך הגעתי למצב הזה?
מאז הלימודים התיכוניים אני הייתי תלמידה בינונית, אף פעם לא שאפתי ל100, 80 הספיק לי. הייתי מאוד תלותית, הייתי צריכה ללמוד עם.. ותמיד אבל תמיד תמיד- בדקה ה-90!
הגעתי ללימודים האקדמיים, בשנה הראשונה חוויתי הצלחות מסחררות, לא האמנתי שאני יכולה ללמוד, שיבקשו ממני עזרה, ובאמת להצליח!!! זה היה חדש בשבילי.
אבל בשנה השנייה ועד עכשיו בעצם אני ממש בזנב של כולם עד שממש בלתי נראית!
זה משפיע על ההרגשה היומיומית, הערך העצמי, תחושת מסוגלות ברצפה… בקיצור מרגישה די מושפלת, אולי זו מילה קיצונית אבל כן.. כך אני מרגישה.
בנוסף להיותי סטודנטית, אני גם עובדת במשרת סטודנט שנדרש ממני לעבוד מקסימום 96 שעות חודשיות. ו.. אני לא מגיעה ל 96 שעות. כך שגם בעבודה אני לא 100%.
מהשנה השנייה, בגלל שנכשלתי במבחן אחד, ניגשתי למועד אחרון, שבגלל שלמדתי, איך לא, בדקה ה90, נאלצתי ללמוד ביום המבחן ממש ורשמתי פקודת יומן בפתק קטן רק על מנת לזכור אותה. כשהסתכלתי על השעון ראיתי שהמבחן התחיל כבר לפני דקה, אספתי את חפציי וטסתי לבחינה, התחלתי לפתור את הבחינה, הבוחנת עוברת סביב הנבחנים, מגיעה אליי, הופכת את מחברת הבחינה ואת הקלמר ולהפתעתי הרבה (!!) מוצאת שם את הפתק ההוא עם 2 פקודות יומן שהם בערך נקודה וחצי בבחינה. פסלו לי את הבחינה, פסלו לי את הקורס והדובדבן שבקצפת- השעו אותי מסמסטר ו.. אם נודה על האמת, על לא עוול בכפי!! ומפה (סמסטר ב’ שנה 2) בעצם התחילה ההידרדרות שלי. היה לי נורא קשה לסלוח לעצמי, באופן כללי אני נורא ביקורתית ולא סלחנית כלפי עצמי. התחלתי את סמסטר קיץ בנוסף לקורסים שהיו לי, הוספתי עוד 3 קורסים שהייתי צריכה להשלים בעקבות החלטת הועדה, כלומר אם לכל הסטודנטים היו 6 קורסים בקיץ, לי היו 9.
עברתי את כולם ברוך ה’, חוץ מאחד שהוא היה בעצם הכי חשוב- קורס חשבונאי, קורס ראשון במיסים עם לא מעט נק”ז.
לא עברתי, לא מועד א, לא ב, וגם לא ג, שביקשתי בחסד מההנהלה. שבמקביל לכל הניסיונות לעבור את הבחינה, סמסטר ראשון בשנה השלישית רץ קדימה עם חומר מסובך ומורכב נורא. בקרב הסטודנטים לראיית חשבון זה ידוע שבשנה ג מקבלים הלם רציני מהקושי בלימודים. אז עד חצי מהסמסטר החדש הייתי בהשלמות על קורס קודם. ובעקבות כך, לא ממש הצלחתי לעבור 2 מתוך 4 הקורסים בסמסטר א בשנה ג. (אני מקווה שהקורא/ת לא איבד אותי כבר).
בשלב הזה ניסיתי עוד להילחם שלא לדחות את השנה הרביעית כי נורא רציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר, עם הבנות של השנה שלי, שגם ככה אני לא כ”כ מוצלחת חברתית, אז להכיר סטודנטים חדשים משנה אחרת זה היווה איום גדול בשבילי, וחוצמיזה אני גם מגיעה מבית חרדי, וצריך להזדרז להתחתן (שגם זה לא ממש זז).
לאחר לא מעט התלבטויות, חוסר אונים, וקשיים בקבלת החלטות (שזהו שמי השני) החלטתי (!!) שאני דוחה את הלימודים ולוקחת את זה באיזי מצד אחד, ומצד שני- די! משקיעה מ..עכ..שיו!!
ולא. זה לא עבד. לא עובד. מקווה שיעבוד.
אני כרגע אמורה להתחיל סמסטר קיץ של שנה ג. אבל מה? שוב אני רודפת אחרי הזנב של עצמי!
הייתי צריכה לגשת ל 5 קורסים בסמסטר ב שנה ג. אבל הפחד מהכישלון משתק אותי הרבה פעמים. המשפט הזה שהמרצים אומרים- “מי שלא היה בכל ההרצאות- יכול לטלפן אליי אני אגיד לו את הציון שלו כבר בטלפון” או “מי שלא היה בקורס פשוטו כמשמעו- קורס חוזר. פה אין משחקים.”
מכניס אותי ללחץ, כשאני מתחילה ללמוד אלה המשפטים שמהדהדים בראשי, לא היית, מה הסיכוי שתצליחי לעבור??!
שלא לדבר על חוסר ריכוז משווע. אני כל יום נוסעת למכללה ללמוד, אבל וואלה השעות עוברות ואני פשוט לא לומדת. מה כן אני עושה? אוכלת, המון הפסקות (הפסקה בין הפסקה להפסקה ;)), בודקת אימיילים, פייסבוק וכו’..
לא מצליחה לשים הכל בצד ורק ללמוד. לא יודעת איך מצליחים ללמוד 12 שעות ביום! ואנשים עושים את זה ואני אכולת קנאה!! מה עושים כדי להצליח גם??!
בקיצור התוצאה הסופית, המצב הנוכחי, הסמסטר הבא כבר התחיל, שוב אני מפספסת שיעורים.
במקביל, ניגשתי רק למבחן אחד מתוך ה 5 בסמסטר הנוכחי. וזה נבע מתוך חוסר מוכנות לבחינה, פחד מכישלון, חוסר אמונה שאני מבקשת מה’ והוא יעזור לי. יש לי פחד, שכן אני אלמד ואני אעשה הכל, אבל מה שווה ההשקעה שלי אם בסוף ה’ יחליט שאני לא עוברת את הבחינה?! זה פחד שתמיד קיים בי. אני לא מאמינה שה’ ייתן לי להצליח.
ולכן אני מוותרת בלי סוף על המבחנים.
ו.. מה שעוד מטריד אותי ואפילו מאוד, זה החופשות שאני לוקחת בעבודה למבחנים!! אני כבר חודשיים לא בעבודה בגלל הבחינות. ועשיתי רק מבחן אחד!! זה נשמע הגיוני? זה מטומטם! אני מרגישה דפוקה לגמרי!!
אף אחת לא רוצה ללמוד איתי כי הן יודעות שקצב הלמידה שלי איטי ואני נכשלת כל הזמן ואני מאחורה כל הזמן. הבנות כבר מסתכלות עליי ברחמים, ולא, זה לא נדמה לי.
אני כבר חודשיים לא בעבודה ואין לי מושג איך אני הולכת לבקש מהמנהלת שלי עוד חופש, ממש מהתחלה למבחנים!!
די! נמאס! נמאס לי מתחושת הכישלון שאני! נמאס שאני עומדת מאחורי ההחלטות שלי. לא יודעת מה טוב לי. נמאסס!
איפה ה’ בסיפור הזה? איפה? מה הוא רוצה שאלמד מהכשלונות האלה? מהבזבוז זמן הזה שאני מבזבזת בלי שליטה! מחוסר חשק ללמוד? מה יהיה איתי?!
אין לי פנים לבוא ולהגיד למנהלת שלי שאני צריכה עוד חודשיים. זה לא אמיתי. כולם כבר אומרים לי בעבודה- בחיים לא לקחנו כ”כ הרבה חופשים למבחנים. מקסימום זה כמה ימים לפני כל בחינה והכי הכי הרבה זה חודש. אבל מה אני אעשה??! ריבונו של עולם מה אני אעשה??!!
איך לצאת מהמעגל הלא נגמר הזה? מהרדיפה אחרי הזנב של עצמי. ?