שואל יקר מאד.

שאלתך נגעה לליבי עד מאד. ימים ארוכים התהלכתי תפוס בהרהורים מה ראוי לענות לשאלה כזו. הבעיה המרכזית שלי היתה בשל העובדה שעל התשובה נכתבו ספרים רבים ועמוקים מאד, הנוגעים במהות התשובה מהיבטים שונים.

לא ניתן להקיף את כולם במסגרת תשובתי, ועל כן החלטתי לבסוף לענות לך על מהות התשובה. ולהתייחס בקצרה לשאלה שלך, ואם תרצה אוכל גם להפנות אותך לעיין באופן פרטי בחיבורים שנכתבו בענין.

בגמרא (פסחים נד.) כתוב "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהינום, וכיסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח".

שבעה דברים אלו לא נבראו קודם בריאת העולם באופן אקראי. הסיבה לכך הינה שהם דברים הכוללים בתוכם משמעויות שאינם נכנסים במסגרת המוגבלת של העולם שלנו.

על פי ההנהגה הטבעית של העולם, אין מקום לתשובה. המעשה הרע נעשה, וחרטה עמוקה ככל שתהיה, לא יכולה למחוק את העבר. אך מאידך גיסא, בלא אפשרות לתיקון, העולם שלנו לא היה יכול להתקיים, שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואם לא ניתן אפשרות לתקן, הקלקול וחוסר האונים יישארו לנצח.

אם נעמיק בענין יותר, ניווכח לראות שזהו העוצמה של העולם שלנו – עולם העשייה. בעולם הבריאה והיצירה והאצילות – אין אפשרות כמעט לקלקול. אבל הקב"ה רצה לגלות את עוצמת מלכותו בעולם העשייה, על ניסיונותיו, כישלונותיו, וטעויותיו. גילוי המגיע בעולם כזה הוא עמוק ובעל רושם יותר.

לפי דברים אלו ניתן להבין את מאמר חז"ל במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ב אות ה): "רבי אבהו ור' חייא רבה, רבי אבהו אמר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים, ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב (תהלים א) כי יודע ה' דרך צדיקים וגו', והארץ היתה תהו ובהו, אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים".

על פניו מאמר חז"ל טעון ביאור רב. מדוע שנעלה על דעתנו שהקב"ה חפץ במעשיהם של רשעים יותר ממעשיהם של הצדיקים? הביאור בזה הוא שלעיתים קרבת ה' מגיעה לאדם דוקא מתוך החושך. דוקא בשל ריבוי חטאיו מרגיש האדם בתוכו תחושת מיאוס, הגורמת לו לחפש את הבורא ולחזור אליו. נמצא אם כן שריבוי חטאיו גרם לו לשוב לבורא [וזה גם הפשט מדוע השב מאהבה – זדונות נהפכות לזכויות, כיון שהם היו אלו שסייעו בידו להגיע לקרבת ה']. ואם כן היה מקום לתהות שמא זו גם דרך להגיע לקרבת ה', ועל זה באה התורה לגלות ולומר שלא זו הדרך האידיאלית.

אבל מי שכבר נמצא במקום הזה של הכרת ה' מכוח ההעדר, עליו לנצל את המצב הזה ולחתור לקרבת ה'. ולזכות להגיע לדרגה שעליה נאמר (ברכות לב:) שבעלי התשובה נמצאים במקום שאין הצדיקים הגמורים נמצאים בו.

בשל כך, ברא הקב"ה בריאה מיוחדת שקדמה לעולם, והיא מתנת התשובה. על ידי התשובה נהפך האדם לאדם אחר, וכאילו נברא מחדש.

הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז הלכה ד) כתב: "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".

התשובה מטרתה לגרום לאדם, שהוא יפסיק לבוסס בחטא, אלא יפנה בכל כוחותיו לתיקון המעוות.

על פי המקובל בידינו אין לך עוון שלא מועילה עליו תשובה. אפילו על העוון החמור ביותר.

בחז"ל מבואר שהתיקון המושלם ביותר לחטא הוא על ידי שמתקנים באותו דבר שפוגמים. וזה לשון חז"ל (שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג סימן ג): "בא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים".

ומכאן אתה למד לאותם העבירות שציינת. אדם שחטא בשפיכות דמים [כל זמן שאין סנהדרין], מוטל עליו להרבות בזכויות לעילוי נשמת הנהרג, בכדי לתקן את חוסר יכולת העשייה שלו, ולהיזהר שבעתיים בהקפדה על חיי אדם.

אדם החוטא בגילוי עריות, ישמור על קדושתו, עד שיגיע למצב שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לאותו החטא עוד [אם החטא נעשה עם אשה נשואה, הדבר חמור יותר, עקב כך שהוא אוסר את האשה על הבעל. והפוסקים האריכו בזה האם מוטל עליו לספר לבעל או לא. ראה נודע ביהודה (חלק א, או"ח, סי' לה) ואין כאן המקום להאריך בזה]. וכן על זה הדרך.

שואל יקר מאד – חזק ואמץ!! שאלתך היתה "האם הקב"ה יסלח לי?" – בודאי שהקב"ה יסלח לך. יתר על כן, הוא מחכה ומצפה בכיליון עיניים שתחזור בתשובה. מסתבר שהוא אף דאג לשתול בלבך את הרהורי התשובה.

המושג "יש דין ויש דיין" בא לומר שהעולם אינו מתנהג בהפקרות חלילה. אבל אדם הנכנע ושב בתשובה, גם אם רבו חטאיו ועצמו פשעיו, הקב"ה מקבלו.

אצטט לך את לשון הירושלמי (סנהדרין פרק י הלכה ב): "ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך וילכדו את מנשה בחחים. וכו'. א"ר לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין תחתיו כיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת (דברים ד ל- לא) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפייא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקדוש ברוך הוא והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו וכו' וידע מנשה כי ה' הוא האלהים באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין".

מבואר בדברי הירושלמי שאחרי שה' מחל לו, אז הבין מנשה שיש דין ויש דיין. כי אין חפץ לה' בעינוי החוטא, אלא בחזרתו בתשובה. עצם ההכרה בכך שהתשובה אינה באה מהשרוול, מוכיחה את העובדה שהחוטא יודע שיש מנהיג לעולם.

אם עדיין נפשך עגומה עליך, הייתי מציע לך לעיין ברמב"ם הלכות תשובה (פרק ז הלכה ז) ולקרוא את דבריו המרגשים: "כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו', והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות".

עלה והצלח – ויהי ה' עמך בכל אשר תלך! אל ייאוש! התשובה היא האויבת של הייאוש והחידלון. שנס מתניך, ואל תביט אחריך, ויעזור ה' שתוכל לזכות לקרבתו דוקא מתוך עברות אלו.

אני אשמח לסייע לך, ולכוון אותך לקריאת ספרים מתאימים על התשובה.

בידידות והערכה.

בניהו.