The Butterfly Button
יש תקווה לנישואין האלו?

שאלה מקטגוריה:

בעלי טס ואני לא מתגעגעת ! להיפך אני נושמת יותר טוב ..
אנחנו נשואים מעל 10 שנים ועם שישה ילדים. אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה לא הייתי מתחתנת איתו אנחנו שני הפכים אין בינינו אהבה ולא ידידות . לא יודעת למה באמת הייתי פזיזה בהחלטה להתחתן איתו. יש לו כריזמה והוא ידע לשווק את עצמו טוב..
יש בינינו הרבה ויכוחים ואין לי אומץ להתגרש . נשארת בשביל הילדים. ואולי כשיתחתנו אעזוב אותו. אבל זה עוד 20 שנה לפחות:(
הוא חסר רגישות ומזלזל בי . לא מרוע אלא זו השפה שלו וכשאני מבקשת שיפסיק וישתנה אז עושה מזה צחוק. גם מדבר בזלזול לילדים.
אני לפעמים מרחמת עליו ולפעמים שונאת אותו ממש. בקושי עוזר בבית כי בקושי נמצא וגם כשנמצא אז לא באמת נמצא יש לו סוג של הפרעת קשב. או התארגנות. מאחר לכל מקום . זמן זה משהו שלא מדבר אליו . ותמיד נרדם בכל מיני מקומות ומצבים. אם אני יוזמת יציאה למסעדה זה ממש משעמם אין שיחה אין כלום בינינו. וזה כואב הבדידות הורגת אותי . זה ויתור ענק מבחינתי לחיות עם מישהו שאני לא אוהבת

ניסינו בעבר ייעוץ זוגי ולא עזר כי גם לא המשכנו.
כל השנים ניסיתי אולי הוא ישתנה עכשיו אני מבינה שאני צריכה לקבל את זה שהוא לא ישתנה וכזה הוא אבל לא מצליחה להשלים עם זה ועצוב לי שאין לי אהבה. זה מכניס אותי לדיכאון. אני אדם מאוד רגיש וזקוקה לאהבה. מה גם שבילדות שלי סבלתי מחוסר אהבה והזנחה רגשית.
שואלת האם יש תקווה לשינוי ברגש שלי כלפיו אולי הוא יכול להשתנות במשהו ??

תשובה:

שואלת יקרה.

קוראת אותך וכואבת.

את מספרת על ילדות חסרת אהבה והזנחה ריגשית, ובהמשך – בהווה, חיים חסרי אהבה וחוסר מוזנות ריגשית. בקשר מיטיב בין איש לאשתו, ובין אישה לאיש שלה, יש הזנה, מלשון מזון, רגשית. האחד מקבל מהשני/ה רגשות חיובים, ידידות, אהבה ושפע. ואילו את מתארת זלזול ברגשות, חוסר זמינות רגשית, שעמום ובדידות…

את כותבת שאת נשארת איתו בשביל הילדים. זה המון, לתת לילדים בית עם אבא ואמא שחיים יחד. זה מעיד כל כך הרבה על האהבה שלך אליהם, על המסירות והדאגה שמנהלות אותך עבורם, ואני מעריכה כל כך – סיפרת איזו הזנחה רגשית חווית, ואילו את רוצה משהו אחר עבור הילדים שלך.

אבל אני חושבת גם כמה המון יקבלו גם הילדים, אם אמא שלהם תהיה יותר מאושרת, יותר מוזנת, יותר מלאה.

כשאמא מלאה, היא יכולה למלא, לתת ולהעניק לילדים שלה.

את שואלת אם יש תקווה לשנוי ברגש כלפיו.

שמעתי לא מזמן שיעור נפלא על התקווה. את השיעור מסרה רופאה אונקולוגית בכירה. היא דיברה על התקווה שבלעדיה החיים הם לא באמת חיים. “התקווה היא עדות לרצון” כך אמרה. אם אני מקווה, סימן שאני רוצה. אדם שמקווה להספיק לכתוב ספר, סימן שהוא רוצה לכתוב ספר. אישה שמקווה לשנוי ברגש כלפי בעלה, סימן שהיא רוצה שיהיה שנוי ברגש. שהיא תוכל לאהוב ולהתגעגע…

ואת שואלת אם יש תקווה.

את שואלת, בעצם, אם יש רצון.

ומכיוון שאינני יודעת, אשאל אותך – את רוצה שנוי ברגש? את רוצה לאהוב ולהתגעגע?

והשאלה הזו היא לא כל כך פשוטה… היא לא כזו וודאית. כי אותה מרצה אמרה משפט נוסף וחזק “התקווה היא בת זוגו של הפחד. תמיד נפחד שמה שאנחנו כל כך רוצים, לא יתממש”.

כתבת “האם הוא יכול להשתנות במשהו?” ולא הבנתי למי את מתכוונת – לבעלך שאולי ישתנה או לרגש?

כי כדי שהרגש שלך ישתנה, הוא, בעלך, יצטרך גם לעשות שנוי. והאם הוא יעשה שנוי? אני לא יודעת…. אני רוצה שכן ומקווה איתך שכן, אבל עם התקווה נשאר הפחד – ואולי לא?

כי כדי שייווצר שנוי, אני חושבת שלא יהיה מנוס מיציאה משותפת חזרה לטיפול זוגי טוב.

אבל – וכאן מגיע ה”אבל” הגדול: הרבה פעמים אנחנו הולכים לטיפול ובטוחים שבזה יצרנו את השנוי. אבל זה כל כך לא נכון… טיפול הוא מסע לא פשוט בכלל, ואין הרבה הזדמנויות ללקק בו גלידה. טיפול מפגיש עם החלקים הקשים בפנימיות שלנו ודורש מאתנו עבודה מתמדת של צמיחה ועליה וגרוד ציפורניים במאמץ להתגבר על המכשולים. טיפול הוא מסע שנדרשים לו המון כוחות נפש, וצריך לצלוח את העליות והמורדות הלא פשוטות בתוכו.

מאידך – הוא מתגמל מאד, ולא רק אותך או אתכם, אלא גם את הילדים שלכם. השנוי שהורים עושים, משפיע מאד מאד על הילדים ומאפשר להם חיים הרבה הרבה יותר טובים ובטוחים.

ואז אשאל אותך שוב… האם את מקווה לשנוי? האם את רוצה?

יש לך את הכח למסע כזה?

לפעמים זה מסע בזוג וביחד,

ולפעמים – מסע אישי שלך כתבת “אני לא מצליחה ל השלים עם זה ועצוב לי שאין לי אהבה. זה מכניס אותי לדיכאון”. את צודקת כל כך. לחיות בלי אהבה זה עצוב ומכניס לדיכאון. וכואב מאד מאד שכך…

אבל – למה עוד את מקווה בחייך?

ממה עוד את נהנית? את מה עוד את אוהבת? מה גם בנית בחייך? מה את יוצרת? ואני מדברת על דברים יומיומיים ופשוטים, תוכלי להקשיב להם?

 

מקווה, נושאת תקווה וייחול עבורך,

תמר ע.

[email protected]

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

5 תגובות

  1. האופציה של להתגרש גרועה ביותר עבורך גם בלי להתייחס לעניין הילדים.
    מסתבר שבעלך מרגיש שאת בכלל מתחרטת שהתחתנת איתו… זה נורא עבורו… והוא מתנהג בהתאם!
    השינוי יקרה רק כשתחליטי להתחתן איתו מחדש… לכבד אותו בלי לצפות שהוא ישתנה… להפסיק לחשוב כמה חסרונות יש לו שבגללם אתם לא מתאימים…
    יחד עם זאת , אם יש לו הפרעה בתפקוד בגלל קשב או הירדמות מרובה יש לטפל בזה בצורה מסודרת (מעבדת שינה, נוירולוג, וכדומה).

  2. קחי חיבוק גדול
    אני יודעת מה את מרגישה
    גם אני חיה עם גבר שלא אוהב אותי
    ואין לנו זוגיות
    ואני עוד צעירה…

  3. מבין השורות אני קורא את הכאב הגדול של הבדידות והיעדר האהבה בחייך.

    את כותבת על בדידות והזנחה הרגשית שמלווה אותך עוד מתקופת הילדות והיא כשק כבד על הכתפיים שלך, והציפייה הגדולה שבעלך יגאל אותך ממנה, למרבה הצער, לא היו לך הכלים לגדול מתווך הכאב, ולכן את משחזרת את ההזנחה הרגשית בתוך הזוגיות שלך, ואם לא תתמודדי עם הכאב הזה בתוך הזוגיות תמצאי את עצמך בתוך פרק נוסף עם סגנון זוגיות של הזנחה רגשית, ואני לא מדבר על המחירים הכבדים מנשוא שהילדים שלכם משלמים.

    את רגישה, וכל אמירה מקבלת פרשנות של חוסר רגישות כלפייך, והופכת את בן זוגך למפלצת, ובכך נוצר מעגל של כשפים של התרחקות שלא יכול לייצר אינטימיות וקירבה ומגביר אצלך את תחושת הערך הנמוך ומגדרת את פצעי ההזנחה הרגשית מהילדות.

    את חייבת למצוא מקורות של טוהר פנימי בעצמך ולהרעיף אותן הלאה, החוצה על הילדים, בלי לצפות לתמורה כלשהי, בבחינת “אלהי נשמה שנתת בי טהורה”, יש בך טוב ויופי, נתינה ואהבה. שלא תתבלבלי, הגיהנום שלך הוא גם הגיהנום שלו, ושניכם מבוססים בכאב ובסבל נפשי. וכדי להתיר את הפלונטר, את חייבת את זה לעצמך בראש ובראשונה, להשתנות, להפסיק לחכות שמשהו יקרה אצל בן הזוג ויהפוך אותך למאושרת. היי מאושרת בזכות עצמך, גלי את החוזקות הקיימות בך, השקיעי בעצמך, טפחי את עצמך, את הילדים שלך, את יכולה לגלות גדלות נפש ולגלות חמלה גם על בעלך שחי במערכת זוגית לא פשוטה.

    את לא חייבת לשתף פעולה עם ויכוחים ומריבות. הרי לטנגו צריך שניים וגם את תורמת את חלקך במציאות החיים הכאובה בה אתם חיים.

    רבי שמחה בונם מפשיסחה, אמר “כשהייתי ילד, חשבתי לתקן את כל העולם כולו. משבגרתי מעט, וראיתי שלא אוכל לתקן את העולם כולו, החלטתי לתקן את מדינתי. משראיתי שגם דבר זה למעלה מכוחותיי הוא, החלטתי לתקן את בני עירי. ומשגם במשימה זו לא עמדתי, החלטתי לתקן את עצמי”….

    את חייבת לוותר על החלום שבעלך ישתנה פתאום. המוטיביציה קיימת בך, הכאב שלך דוחף אותך וקורא לך להשתנות. ולכן, כדי לשנות את התוצאות שאת מקבלת במשחק החיים, את חייבת לשנות את הפעולות שלך. אמר איינשטין זה טפשי לחזור כל הזמן על אותן פעולות בציפייה לקבל תוצאות שונות. לכן, את חייבת לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמך, לעורר את הטוב שקיים בך, ולא לתת לכאב העבר לנהל אותך ולהרוס לך את הזוגיות.

    את יכולה להרפא בתוך הזוגיות, כי בתוך הזוגיות הזאת הכאב של העבר עולה. שום סיטואציה אחרת לא יכולה להפגיש אותך עם הילדה המוזנחת והכאובה שבך. רק בתוך הקשר עם בעלך תוכלי לרפא את עצמך ובסבירות גבוהה למדי, כשהילדה ההיא תרפא תתרפא איתה הזוגיות שלך.

    קובי [email protected]

  4. יש תקווה.
    אני בטוחה!

    אולי זה לא נשמע טוב
    אבל זה כמו קסם
    כמו תרופה פלאית
    ספר בשם “לדעת להיכנע”
    מאת לורה דויל.

    מומלץ בחום!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מרגיש שעשיתי טעות שהתחתנתי
אני נשוי קרוב לארבעה חודשים, ובאמת שלפני החתונה הכל היה טוב, הרגשתי שהיא מבינה אותי, שהיא רואה אותי, שאני יכול לדבר איתה ולהיות פתוח ושהיא תבין אותי. מהרגע שהתארסנו הקערה התהפכה על פיה, מרגיש לי שהיא חושבת רק על עצמה, רואה רק את עצמה, מאשימה אותי בכל דבר, המילה “למה?”...
קשה לי להקשיב לבעלי שמדבר ארוךךךךך
בעלי ואני מאוד שונים. אני מדברת קצר יחסית ומעבירה מסרים ממוקדים, ואם מרחיבה אז זה נוגע לנושא. בעלי לעומת זה אוהב להרחיב. כל נושא הוא מתחיל ממה שקרה לפני שנים, ממשיך במה שקרה בכל השנים ורק בסוף מגיע לנושא הנוכחי וגם עליו מרחיב. בנוסף הוא אסוציאטיבי אז גם גולש לפעמים...
בעלי מאשים אותי כל פעם מחדש
בעלי כשנהיה חולה לא מפסיק להתלונן הוא מתהלך בבית בפרצוף כבוי וכל הזמן מתלונן מיואש ומדוכא, זה משפיע עליי ועל הילדים. כשהוא חולה מרגיש לי שהוא רוצה שכל העולם יעבור לדום. וכל תשומת לב שהוא מקבל לא מספיקה לו והוא כועס על כולם שלא מתייחסים אליו ובעיקר עליי. אני אמא...
רק כיף לנו אבל זו לא זוגיות!
היי אין מילים על התמיכה של האתר לכל יהודי. אני בהריון חמישי אחרי 2 הפלות. חודש שלישי. בכללי הזוגיות שלנו פצצה וחברית וקרובה אבל רק חברית! בקטע של תמיכה רגשית הבנה רגשית והכל אין. בעלי גדל בבית צפוף מלא ילדים בלי הרבה רגש ואולי זה קשור אבל עדיין לי קשה...
בעלי לא מבין אותי רגשית ונותן עצות טכניות
היי אני נשואה כשנה וחצי בעלי איש טוב, חברותי מאוד, חכם ושקול, מציק לי שאני מרגישה מצידו טכניות, הכוונה היא שלפעמים כשאנחנו מדברים ואני פותחת את עצמי ומדברת רגש, אני לא מרגישה שום דבר מצידו, הוא נשאר אדיש ובסיטואציות מסוימות כשאני לדוגמא בוכה, או סתם פורקת לו תסכול, (לאו דוקא...
איך למצוא פרק ב' בלי שישפטו אותי?
התגרשתי לפני חצי שנה מכהן תחת לחץ ממשפחתו שהם שנאו אותי מאוד. התחלתי לשמוע הצעות שידוך אבל כולם פוסלים אותי זה מוריד לי את הביטחון העצמי אני מאוד רוצה להתחתן פעם שנייה ורוצה עוד ילדים יש לי ילדה אחת ושואלים למה התגרשת??? עכשיו לא מסוגלת לספר שעברתי מהגרוש שלי התעללות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן